אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בבקשה לחיוב מזונות מוגדלים מכוח הסכם לכבוד הדדי ובחיוב פיצוי נזיקי בגין פרסום לשון הרע אודות סרבנות גט

פס"ד בבקשה לחיוב מזונות מוגדלים מכוח הסכם לכבוד הדדי ובחיוב פיצוי נזיקי בגין פרסום לשון הרע אודות סרבנות גט

תאריך פרסום : 22/05/2019 | גרסת הדפסה
תה"ס, תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
15258-12-13,15158-10-14
21/05/2018
בפני השופט הבכיר :
שלמה אלבז

- נגד -
התובעת בתה"ס 15258-12-13 והנתבעת בתמ"ש 15158-10-14:
מ'
עו"ד תמר רובין
הנתבע בתה"ס 15258-12-13 והתובע בתמ"ש 15158-10-14:
א'
עו"ד ברוך בן יוסף
פסק דין
 

 

  1. פסק דין זה עוסק בשתי תובענות שהגישו בני זוג, האחד כלפי השני. לשם הנוחות יכונו הצדדים בשמותיהם הפרטיים.
  2. התובענות תידונה כסדרן:

א.         תובענה בתיק 15258-12-13 שהגישה מ' כנגד א'.

 

            בתובענה זו ביקשה מ' לאכוף על א' קיום תנאי "הסכם טרום נישואין לכבוד הדדי", עליו חתמו הצדדים במרץ 2010, לפני נוטריון בירושלים.

 

ב.         תובענה בתיק 15158-10-14 שהגיש א' כנגד מ'.

 

            בתובענה זו ביקש א' לחייב את מ' בפיצויים בגין לשון הרע בכך שפרסמה ברבים שהוא מסרב לתת לה את גטה ועל כן היא עגונה.

  1. טרם פירוט התובענות אציין שכתבי הטענות של הצדדים נכתבו באריכות רבה, מעבר לנדרש. על כל פרט ופרט, לרבות בעניינים לא מהותיים, הביעו הצדדים אי הסכמה וניסו להביא ראיות לסתור את טענות האחר. אין מקום להתייחס לכל טענה וטענה ופסה"ד יתמקד בטענות הרלוונטיות להכרעה.
  2. כבר עתה תודגש העובדה שהצדדים חיו תחת קורת גג אחת כחודש וחצי בלבד. כיצד נבעו מקשר קצר זה תובענות הדדיות בסך כרבע מיליון ₪ לא אדע. אציין שהצעות חוזרות שהעלה ביהמ"ש לסיים את ההליכים בפשרה נתקלו בסירוב מוחלט מצד מ'.

הסכמות חלקיות אליהן הגיעו הצדדים בדיון

  1. בדיון מיום 12.14.X הגיעו הצדדים, בין היתר, להסכמות הבאות: מ' תקבל את הגט מא' ולא יהיה בהסכמה זו כדי לקבוע שהקידושין היו תקפים. התובענה בגין לשון הרע והפגיעה בפרטיות שהגישו א' ואנשים נוספים כנגד מ' וכנגד XXX (חברת המנהלת רשת חברתית) תימחק. ביהמ"ש ידון בתביעה לאכיפת ההסכם שהגישה מ' ובתביעה שהגיש א' כנגד מ' לפיצוי נזיקי בגין לשון הרע.
  2. בדיון מיום 4.16.X נרשמה מפי הצדדים הסכמה לפיה לא תערכנה חקירות ובית המשפט ייתן את פסק דינו על סמך סיכומים בכתב. עוד הוסכם שהצדדים לא יסתמכו בסיכומיהם על כל עדות שמיעה, סברה או שאלה שבמומחיות.
  3. תחילה אדון בתביעתה של מ' לאכיפת ההסכם שכן להחלטה בתביעה זו השלכות על התביעה הנזיקית שא' הגיש כנגד מ'.

התובענה בתה"ס 15258-12-13 – תביעה לאכיפת הסכם

  1. בתובענה זו טענה מ' שבחודש פברואר 2010, לאחר הכרות שנמשכה מספר שנים, הציע לה א' נישואין. הוסכם שמ' תגיע ארצה והנישואין יערכו בישראל.
  2. ביום 3.10, ערב הנישואין, חתמו הצדדים לפני נוטריון על הסכם טרום נישואין לכבוד הדדי בשפה האנגלית.
  3. בהסכם זה, אשר תרגומו לשפה העברית צורף לכתב התביעה, התחייב כל אחד מהצדדים לשלם לצד שכנגד מזונות בסכום הגבוה מבין הסכומים: $1,500 לפי השער היציג או 50% מהכנסתו החודשי הממוצעת בשנה שקדמה ליום ההודעה. עוד הוסכם שהתחייבויות אלה בטלות אם מ' או א' יסרבו לסיום הנישואין.

בסעיף ז' להסכם הוגדר המונח "סיום הנישואין" כסיום הנישואין שבין בני הזוג כדת משה וישראל, ללא קשר וללא תנאי למחלוקות אחרות שתהיינה בין הצדדים. מכאן עולה שגם לו הייתה פוסקת ערכאה מוסמכת שהצדדים אינם זקוקים לגט, כדי שנישואיהם יסתיימו, הייתה פסיקה שכזו עונה על הנדרש בסעיף ז' להסכם ולא הייתה מזכה מי מהצדדים בפיצוי.

  1. ביום 3.10 קיימו הצדדים טקס נישואין פרטי כדמו"י. 3 ימים לאחר מכן שבה מ' לארה"ב ושבועיים לאחר מכן הצטרף אליה א' והחל להתגורר עמה ועם שלושת ילדיה מקשרים קודמים.
  2. בסוף חודש מאי 2010 עזב א' את ארה"ב ושב לישראל. מ' נותרה להתגורר בארה"ב.

טענות מ'

  1. ש', שהיה בן זוגה הקודם ואבי בנה הקטן, לא ראה בעין יפה את נישואיה לא' וניסה לגרום לצדדים להיפרד, לרבות באמצעות הטענה המופרכת, לטענתה, כי עליו ליתן לה גט.
  2. ש' לא נשא מעולם את מ' לאישה כדמו"י, נישואיהם נערכו בטקס רפורמי בארה"ב, באופן סמלי וחסר תוקף הלכתי.
  3. מ' וש' אף התגרשו גירושים אזרחיים.
  4. במסגרת ניסיונותיו להתנכל למ' ולמנוע את נישואיה לא', עיכב ש' את יציאתה של מ' מן הארץ, סמוך לאחר נישואיה לא', בטענת שווא כי היא סרבנית גט. ביה"ד הרבני האזורי בחיפה דחה את עתירתו של ש'.
  5. היחסים בין מ' לבין א' התערערו. א' קיבל "רגלים קרות" ונטש את ביתם המשותף של הצדדים בארה"ב, בסוף חודש מאי 2010, ללא הודעה מוקדמת, חזר לישראל. ניסיונותיה של מ' להשיב את שלום הבית עלו בתוהו.
  6. לאור האמור לעיל יש לחייב את א' לשלם למ' את הפיצוי המוסכם אשר הצטבר לטענתה, לסך 237,803 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, ובנוסף על כך לחייבו בהוצאות משפט.

טענות א'

  1. ערב עריכת טקס הנישואין ידעה מ' שנישואיה לש' לא הותרו וכי מבחינה הלכתית הייתה מנועה מלהינשא לא'. מ' העבירה לעיונו אישור מטעם אב"ד (מארה"ב), הרב ........, לכך שהיא מותרת לנישואין אך למעשה ידעה שהאישור אינו משקף את המציאות האמתית. בסופו של דבר התברר לא' שמ' לא מסרה לרב פרטים הכרחיים כך שפסק ההלכה שנתן למ', המאשר לה להינשא לא', ניתן במרמה. בסופו של דבר, נישואי א' ומ' לא תפסו מבחינה הלכתית.
  2. בכל מקרה מ' לא קיימה את ההסכם בתום לב, הפרה אותו הפרה יסודית, בשל הטעיה חמורה מצידה ערב החתימה.
  3. לא ניתן לאכוף את ההסכם וזאת מכוח דיני הטעות וההטעיה, העדר תום לב מצד מ', זניחת ההסכם מצידה ושיהוי וכן משום שבנסיבות המיוחדות של ההסכם אין לאכוף אותו על א'.
  4. על מנת להשתחרר מהקשר עם מ' ומבלי שלדעתו היה צורך בגירושין ממנה, עשה א' שלושה ניסיונות למסור למ' גט הלכתי. מ' התחמקה מקבלת גיטין אלה.

דיון

  1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התובענה שהגישה מ' לאכיפת ההסכם. אוסיף על כך שהתברר שמ' נהגה בחוסר תום לב בדרישתה לאכוף את ההסכם ועשתה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט בהגשת התביעה.
  • א. העובדה שבמועד עריכת טקס הנישואין ריחף מעל מ' ענן של מניעה להינשא.
  • ב. השימוש לרעה שמ' מבקשת לעשות בהסכם קדם הנישואין, שנועד למנוע סירוב גט.
  • ג. תקופת הנישואין הקצרה.
  1. אדון בכל אחד מהמרכיבים בנפרד.

 

שאלת פניותה של מ' להינשא לא'

  1. הצדדים חתמו על הסכם קדם הנישואין ביום 3.10, ולמחרת נישאו בנישואין פרטיים כדמו"י.
  2. כזכור, טרם נישאו הציגה מ' לא' את אישורו של הדיין הרב ......... מ(ארה"ב) המאשר כי בהתאם לנתונים שהובאו לפניו, מ' רשאית להינשא לאחר, שכן נישואיה לש' היו נישואין בטקס רפורמי.
  3. 3 ימים בלבד לאחר טקס הנישואין, כאשר ניסתה מ' לשוב לארה"ב, התברר שהיא מנועה מלצאת מישראל, כתוצאה מצו עיכוב יציאה מן הארץ שהטיל עליה כב' ביה"ד הרבני האזורי בחיפה, לבקשת ש'.
  4. בשלב זה התקיים דיון בהול בבית הדין. בפרוטוקול הדיון מיום 3.10 נרשם שמ' נישאה לא', ומשכך פתחה בתביעת גירושין כנגד ש'. החלטת ביה"ד הייתה כי נוכח הסכמתה של מ' להתגרש מש', יש לבטל את צו עיכוב יציאתה מן הארץ ועל מ' וש' לנהל מו"מ לגירושין. בהחלטה זו לא נאמר כי אין ממש בטענה שבעודה נשואה לש' – נישאה מ' לגבר אחר ולא נאמר כי מ' פטורה מהצורך בקבלת גט מש'.
  5. מיד לאחר פרידת הצדדים פנה א' לביה"ד הרבני בירושלים בבקשה לשינוי מעמד אישי, ולהכרזה שאינו נשוי למ', בטענה שבמועד נישואיהם היא הייתה נשואה לגבר אחר. מ' טענה שבכך שא' פעל לביטול הנישואין, ולא פתח תיק גירושין, יש ללמוד כי הוא לא ניסה להתגרש ממנה, אלא לעגנה. על כך השיב א' שלא הגיש תביעת גירושין משום שביה"ד לא אפשר לו לעשות כן, בשל העובדה שש' פתח כנגד מ' בהליך גירושין, ולא ניתן לנהל שני תיקי גירושין העוסקים באותה אישה.
  6. ביום 9.12.X התקיים בביה"ד הרבני האזורי בירושלים דיון בתביעתו של א'.
  7. לדיון הגיע גם ש' והעיד שהוא נשא את מ' לאישה כדת משה וישראל, קידש אותה עפ"י ההלכה– בעדי קיום ובטבעת, וכי לא נתן לה גט. מ' טענה שאין לראות בכך ראיה לנישואין לש', שכן ש' לא כתב לה כתובה.
  8. א' טען, לעומת זאת, שמ' הייתה מודעת היטב לכך שהיא נשואה לש' וכי העידה על כך בעצמה בהליכים שניהלה כנגד ש' בביהמ"ש באמריקה, בתיק המשמורת של בנם המשותף. א' הציג כראיה פרוטוקולים והחלטות מביהמ"ש בארה"ב, בו מופיעה הודאתה של מ' לכך שלמעשה היא נשואה לש' בנישואין יהודיים כדין. מ' הכחישה את הפרוטוקולים שהוגשו, ואף הביעה הסכמה לכך שאבחן האם מדובר במסמכים מקוריים. עם זאת, הכחשתה הייתה בשפה רפה, ומ' לא הזימה את טענותיו של א' כי מדובר במסמכים נכונים. מכל מקום, איני סבור שיש לתת משקל רב להודאה זו.
  9. ביום 2.13.X נתן כב' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים פס"ד בתביעת הגירושין שהגיש א' נגד מ'. בקשתו של א' להכריז שהוא ומ' לא היו נשואים מעולם נדחתה, אך מצד שני קבע כב' בית הדין שיש לרשום את א' ואת מ' ברשימת מעוכבי הנישואין.
  10. בעקבות החלטה זו נעתר ביה"ד הרבני האזורי בירושלים לבקשתו של א', וביום 8.13.X ניתן צו הקובע שהואיל ותביעתו של א' לשינוי מעמדו האישי נדחתה, יש לקבוע שלא' ומ' אסור להתגורר תחת קורת גג אחת, וזאת עד להחלטה אחרת.
  11. מצב דברים זה עמד בעינו עד ליום 3.16.X, אז נתן כב' ביה"ד הרבני האזורי בחיפה החלטה בבקשת ש' לתיקון מעמד אישי. בהחלטה נקבע:

"...בית הדין קובע כי הצדדים אינם צריכים גט ביניהם, בפרט במקום בו האישה כבר נישאה לאחר. (ההדגשה אינה במקור – ש"א).

לאור האמור מחליט ביה"ד כדלקמן:

 

א.  הצדדים מותרים להינשא ואינם צריכים סידור גט.

ב.  החלטה זו מחליפה את החלטת בית הדין מיום 1.16.X.

ג.   על המזכירות לסגור את התיק".

 

  1. בעקבות החלטה זו פסק כב' הרב אליהו אברג'יל, מביה"ד הרבני האזורי בירושלים, ביום 4.16.X, כדלהלן:

"לאחר שהתברר שהמבקשת נישאה למר ש' בנישואין שלא עפ"י ההלכה, וכפי שנפסק בשו"ת יביע אומר חלק י', סימן ט"ו, ובארות משה חלק א', סימן ע"ו–ע"ז הרי בוודאי שאין כאן קידושין ועפ"י הדין היא פנויה וא"כ כאשר נישאה למר מוסקוביץ היתה פנויה".

על פניו ברור שלעובדה שמ' נישאה בנישואין פרטיים לא' הייתה השלכה משמעותית על מסקנה זו. 

  1. המסקנות העולות מאופן השתלשלות הדיונים בביה"ד הרבני מעלות שנישואי מ' וש' בוטלו, אך רק בדיעבד. בשורה התחתונה, במהלך 6 שנים תמימות, החל מיום 3.10, 3 ימים בלבד לאחר נישואי מ' וא', ועד למועד ביטול נישואי מ' וש', ביום X.3.16, הוטל צל כבד של ספק על נישואי א' ומ' – ולכאורה, מ' הייתה נשואה לשני גברים.
  2. כידוע, במצב זה חל הכלל ההלכתי של "אסורה על בעלה ועל בועלה". התרשמתי שא' הוא אדם שומר מצוות. על פניו אסור היה לא' לקיים את קשר הנישואין עם מ', החל ממועד בו הוטל ספק בנישואין. לא רק זאת אלא שבהתאם לצו ביה"ד מיום 8.13.X, אסור היה לא' ולמ' להתגורר תחת קורת גג אחת.
  3. א' טען שהרב ......., שנתן היתר למ' להינשא עוד קודם הגירושין מש', ביטל את מתן ההיתר מספר חודשים בלבד לאחר מכן, משום שלדבריו, מ' הסתירה ממנו מידע מהותי, כגון העובדה שנולד לה בן מנישואיה לש'. א' צירף מכתב מהרב ר' מאוקטובר 2010, בו הצהיר הרב שמ' הסתירה ממנו פרטים מהותיים, והדבר התגלה לו להפתעתו מהחלטת ביה"ד הרבני. עוד הוסיף שלו היה יודע שלמ' נולד ילד מנישואיה לש', לא היה נותן למ' היתר להינשא ללא קבלת גט מש'. מ' הכחישה את מכתבו של הרב ...... אך לא הניחה ראיה להוכחת טענתה שהמסמך אינו אותנטי.
  4. לא יכול להיות חולק שבמצב דברים זה, בהסתירה מידע מהרב ......., תרמה מ' בעצמה להטלת ספק בנישואיה לא'. משכך, ברור הוא שאין היא יכולה לדרוש כעת את כל הזכויות הנובעות מהנישואין, משל לא הוטל עליהם צל כבד של ספק, וזאת בחלוף 3 ימים בלבד לאחר הטקס.
  5. ודוק, מ' הייתה מודעת היטב לכך שקיים ספק בנישואיה לא'. ניתן ללמוד זאת מהעובדה שמ' פנתה בעצמה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה ופתחה תיק גירושין נגד ש', ודברים אלה נכתבו בהחלטת ביה"ד מיום 3.10.X. עמידתה הדווקנית של מ' על דרישתה לקבל את הזכויות הנובעות מהסכם הממון, כאשר קשר הנישואין עצמו לא יכול היה לעמוד מבחינה הלכתית, הן דרישות חסרות תום לב שביהמ"ש אינו יכול לתת להן יד. במצב דברים זה על ביהמ"ש להחיל את הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

תכלית ההסכם שנחתם בין הצדדים

  1. סיבה נוספת לדחיית התביעה היא השימוש שמבקשת מ' לעשות בהסכם הממון.
  2. כפי שצוין בכותרת ההסכם, וכפי שיובהר בהמשך, הסכם קדם הנישואין עליו חתמו הצדדים הוא ה"הסכם לכבוד הדדי".
  3. נוסח ההסכם, לרבות תרגומו לשפה העברית, זהים במדויק להסכם לכבוד הדדי המופץ ע"י עמותת תנועת ישראל הצעיר הבינלאומי, "Young Israel". מטרתו המוצהרת של ההסכם היא מניעת סרבנות גט. באתר העמותה נכתב ש"ההסכם נועד למנוע מצב של סחבת במהלך הפירוד".
  4. במכתב המיועד לבני הזוג שביקשו לחתום על ההסכם, ואשר צורף לו, נכתב:

"ההתניות בהסכם לכבוד ההדדי עוסקות בהתחייבות הדדית של שני בני הזוג למזונות מוגדלים. הן נועדו לכך שבני הזוג יקבלו על עצמם דווקא כעת ,לפני בואם בברית הנישואין, התחייבות הדדית  שאם חס ושלום הם יעמדו בפני מצב משברי ,הם לא ינסו לעכב את תהליך הפירוד מעבר לזמן סביר ומקובל .כל צד מקבל על עצמו שאם הוא יעכב את הפרידה הוא ישלם מזונות חודשיים מוגדלים לבן הזוג השני ,כל עוד הם נשואים. ההנחה היא שהצורך לשלם סכומים אלו ... יזרז את המשתהה לשתף פעולה. זהו עיקרו של ההסכם, ונלווים אליו עוד סעיפים נוספים הבאים להסדיר התניה זו כדי שתהיה הוגנת ועמידה בפני קשיים הלכתיים וחוקיים".

  1. ביום 3.11.04 דנה הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בהכרה בהסכמי קדם נישואין (פרוטוקול 129). ההסכם לכבוד הדדי עלה לדיון במסגרת הישיבה ונכחו בה הרב קנוהל ז"ל וטוענת רבנית רחל לב-מור, ממנסחי ההסכם. במהלך הדיון ציינה פרופ' רות הלפרין קדרי, שהייתה מעורבת גם כן בניסוח ההסכם:

"גם האיש וגם האישה נוטלים על עצמם מראש התחייבות הדדית שבהתקיים נסיבות כאלה וכאלה שמהותן היא בעצם משבר בחיי הנישואין שלא ניתן לאחות אותו ... גם האיש וגם האישה באופן הדדי נוטלים על עצמם התחייבות לשלם במידה והם מסרבים לסיום הקשר... ההתחייבות הזאת תגיע לידי סיום כאשר הסירוב הזה לסיים את הנישואין כבר לא יהיה קיים יותר, במילים אחרות הם יתגרשו".

  1. כפי שציינתי לעיל, ההסכם עליו חתמו הצדדים הוא ההסכם לכבוד הדדי. הצדדים לא הוסיפו כל מידע אישי או התניות נוספת מעבר למה שנקבע בהסכם, שהינו חוזה אחיד לכל דבר ועניין.
  2. והנה, בעוד שההסכם שנחתם מטרתו מניעת סרבנות גט, מ' מבקשת מבית המשפט לתת לה, תוך הסתמכות על אותו ההסכם, תמריץ כלכלי לסירוב גט. אבהיר דבריי.
  3. א' טען, טענה שלא הופרכה, כי החל מהמועד בו עזב את מ' ושב ארצה הוא ניסה באופן מידי לסיים את קשר הנישואין עם מ'. א' טען ששלח למ' 3 גיטין שונים, אותם סירבה לקבל. מפאת חשיבות הדברים אביא ציטוט מדברי הצדדים בפרוטוקול הדיון בביה"ד הרבני האזורי בירושלים, מיום 12.14.X:

"האשה: הבעל כתב לי כבר 3 פעמים גט אך הוא לא נמסר לי. הראיתי את הגט לאנשי  הקהילה החרדית בארה"ב, והם אמרו שהוא לא שווה כלום.

הבעל:  כתבתי 3 פעמים גט. הגט הראשון נכתב בחודש יולי שנת 2010 אצל הרב .... בשכ' מאה שערים. הוא נשלח לביה"ד של חב"ד בניו יורק. הם פנו אליה, והיא ענתה להם שהיא מסרבת לקבלו. היא אמרה להם שהיא מוכנה לקבלו רק פנים אל פנים. אח"כ, בחודש נובמבר שנת 2010, פניתי לסופר של ביה"ד שכתב בפני ביה"ד בנחלאות. הגט נשלח באמצעות הרב נ' (הכוונה לרב ק' – ש.א.). ארגן את הכל הרב פ'. האישה הזמינה את הרב ב' מישיבת ...., שאמר שהגט כשר אך יש צורך לבצע בו תיקונים. ביצענו את התיקונים ואז בחודש פברואר 2011 כתבתי את הגט השלישי. הרב ק' גר בבית שמש, והוא אמר שניתן להעביר את הגט באמצעות שוחטים רבים שעובדים בעיר שבה היא גרה. היא סירבה לקבלו בטענה שהם לא אנשים כשרים".

  1. בהמשך הדברים טען בא כוחו של א' ש-מ' משהה את קבלת הגט כדי לקבל מזונות מוגדלים, ולאחר שמ' התפרצה וצעקה השיבו לה הדיינים "את לא רוצה גט אלא כסף".
  2. והנה, בעוד שהודאתה של מ' בדבר שליחת 3 הגיטין ע"י א' נרשמה בפרוטוקול בית הדין הרבני, הכחישה מ' בבית המשפט את העובדה שהגיטין נשלחו אליה, ושהיא מודעת להם (ראה: פרוטוקול מיום 6.11.16, עמ' 23 שורות 25-33; עמ' 26 שורות 1-2).
  3. בניגוד למ', א' דייק בחקירתו והדברים שתיאר לפני ביה"ד, תוארו באופן זהה גם לפני. כך תיאר א' את השתלשלות המקרה בחקירתו:

"כשחזרתי לישראל שאלתי את הרבנים שלי מה לעשות (היות) והמקרה הוא מסובך כי היא הייתה נשואה לש' אז הם אמרו לי שאם יש ספק נשואים או שאלו נישואים (שניים) אז אני לא יכול לפנות לרבנות ותעשה את הגט הטוב ביותר שאתה יכול לעשות במאה שערים. הלכתי לשם וסמכתי על הרבנים שיסדרו גט כשר, גט לחומרא שזה (יסיר) כל ספק הגט נכתב בקיץ והשליח לקח אותו בראש השנה לבית הדין בברוקלין, הוא התכוון למסור לה אותו אבל במכתב שאני מגיש (מסומן ת\3) את זה עכשיו לבית משפט היא סירבה לקבל את הגט הזה. זה היה באוקטובר 2010. שאלתי מה נעשה עכשיו? ננסה שוב. נעשה גט שהיא תסכים לקבל, אני לא יכול ללכת לרבנות אז ניקח סופר מהרבנות והוא יכתוב גט ואז נשלח את זה ונסדר את העניין. הדרישה של הרבי שהיא מינתה הוא שיהיה נוכח בגט והשם שלו היה הרב נ' (הכוונה לרב ק' – ש.א.) אז אמרתי אם זה הרב שלך אני מסכים. אז היה לנו סופר מהרבנות, היה לנו את הרבי שלה ואז כתבנו גט ואני חתמתי עליו.

 

היא שכרה רבי אחר שיעיין בגט ואז הרב אמר שזה כשר אבל צריך לעשות שיפורים בנוסח אז אמרתי בסדר בואו נעשה את זה שוב. מה התיקונים שצריך? היה אותו הסופר מהרבנות, הרבי שלה נ', ובכל גט היו 3 עדים אז אני שילמתי על זה ונתתי בידי לרב ק' כשליח מטעמי והוא אמר שיש לו קשרים עם שוחטים בגלל שהיא גרה במקום שיש בו שוחטים ... אז הוא ייתן את הגט לשוחטים שנוסעים לשם. אז הוא אמר לי שהוא לקח את הגט והלך איתו משוחט לשוחט וכל שוחט הוא שאל האם זה בסדר וכל אחד שניסה למסור לה את זה היא אמרה שהשוחט לא מספיק כשר בשבילה. הוא היה מתוסכל הוא לא ידע מה לעשות. סיפרתי על שלושת הגיטים".

 

(המילים/האותיות בסוגריים אינן מופיעות במקור – ש.א.).

 

  1. כדי להוכיח את טענותיו בעניין זה צירף א' 4 ראיות:
  • א. העתק מאחד הגיטין ששלח.
  • ב. תצהיר נוטריוני מטעם הרב ק', המאשר כי פעל בשמה של מ' ודאג שיכתבו עבורה 3 גיטין, אך מ' סירבה לקבלם ודרשה שהגט ייכתב בביה"ד הרבני – דרישה שלא ניתן היה למלא שכן ביה"ד הרבני סירב לדון בעניינה.
  • ג. תצהיר מטעם א', משגיח כשרות, שהצהיר שראה את א' כותב פעמיים גט למ', ואת הרב ק' מקבל את הגט עבורה.
  • ד. תצהיר מטעם י', שהוגש במסגרת התביעה הנזיקית, בו הצהיר יורה על כך שכבר בשנת 2010 סייע לא' בכתיבת גט כשר בביה"ד של הרב פרנק זצ"ל, עורך גיטין לאנשים שנישאו בנישואין פרטיים.
  1. מ' התנגדה להגשת תצהיריהם של הרב ק' ושל א', בטענה שתצהירים אלה הוגשו באיחור, לאחר חקירת העדים. עם זאת, אין לדחות את תצהירו של י' שכן תצהיר זה הוגש במועד, וי' אף נחקר על עדותו, וניכר כי עדותו עדות אמת.
  2. בסופו של דבר, אף אם אקבל את התנגדות מ' לתצהירים, התומכים באופן מלא בגרסתו של א', הוכחה לשביעות רצוני טענתו של א' כי עשה 3 ניסיונות שונים לשלוח למ' גט – ושאותם ניסיונות הוכשלו על ידה. כאמור, מ' שיקרה לפני ביודעין בטענה שלא ראתה את הגיטין ולא ידעה על קיומם, אך בבית הדין הרבני הודתה בכתיבת 3 הגיטין ודי בכך כדי להעיד על טיב טענותיה לעומת אלה של א', אשר גובו בדי ראיות.
  3. במצב דברים זה, נראה כי מי שעיכבה את הגירושין הייתה דווקא מ'. מ' תירצה בבית הדין הרבני את סירובה לקבל את הגיטין בכך שהגיטין שנכתבו לא היו כשרים דיים. קשה עד מאוד לקבל את הטענה שמ' מדקדקת כ"כ בכשרותם של גיטין בו בזמן שהיא נישאה תחילה בנישואין רפורמיים לגבר אחד, ילדה ממנו ילד ולאחר מכן נישאה לגבר אחר בנישואין פרטיים, בטרם קיבלה היתר מביה"ד להינשא.
  4. כזכור, מ' פנתה לביה"ד הרבני בתביעת גירושין כנגד ש' ומכאן שידעה שעליה להיפרד ממנו בטרם תינשא לגבר אחר. ודוק, 3 גיטין נפסלו על ידה, בתירוצים מתירוצים שונים. ראשון שבהם כלל לא עסק בפסלות הגט לגופו, ואחרון שבהם, בטענה שמוסרי הגט – אשר אינם רלוונטיים לעניין, אינם אנשים כשרים.
  5. ניתן היה להתרשם ממופרכות טענותיה של מ' בדיון ביום 6.11.16. בתחילת הדיון הכחישה מ' את העובדה שא' שלח לה 3 גיטין. לאחר שהועמדה על העובדות לאשורן נרשמו בפרוטוקול הדברים הבאים:

"לשאלת בית המשפט:

ש. מה רע בגט הזה?

ת. זה לא מבית דין רשמי.

ש. האם התחתנת בדרך רשמית?

ת. הייתה לנו חופה זה היה לפי חוקי משה.

ש. וזה לא לפי חוקי משה? מה רע עם הגט הזה?

ת. זה לא מבית דין רשמי וחוץ מזה את נספח יב' לא ראיתי מעולם עד אשר הוגש לבית המשפט".

  1. אוסיף ואומר, מבלי להיכנס לפירוט הדברים, מפאת כבוד הצדדים, שהוצגו ראיות מוצקות לכך שמ' המשיכה לקיים קשרים אינטימיים עם גברים נוספים בתקופה בה הייתה נשואה לכאורה לשני גברים, כך שממילא אין להאמין לטענותיה שחשה עד כדי כך לכשרות הגיטין.
  2. עולה השאלה מדוע, אם כן, סירבה מ' לקבל הגיטין?
  3. ממכתבים ששלחה מ' לרב א', הפועל מטעם בית הדין להתרת עגונות, ניכר כי מ' לא ביקשה לקבל גט כשר, אלא שכל כוונתה הייתה להאריך את תקופת הנישואין, להציג את א' כסרבן גט, כדי להכשיר את הקרקע לקבלת כל הסכומים שהגיעו לה, לטענתה, מהמזונות המוגדלים. במכתבה לרב א' מיום 1.12.X (צורף כנספח לתביעה הנזיקית) ציינה מ' מפורשות כי אינה מתנגדת לקבל את הגט, אך דורשת תחילה את תשלום המזונות המוגדלים, שכן לדבריה, על א' חלה חובה לפצותה בגין נטישתה.
  4. במצב דברים זה, מ' מבקשת מבית המשפט לסייע לה לעשות מעשה שלא ייעשה – ליטול הסכם שכל מטרתו מניעת סרבנות גט, ומכוחו לחייב את א' לשלם לה, מדי חודש בחודשו, עד למועד בו ניתן לה הגט, את המזונות המוגדלים, בו בזמן שהיא זו שעיכבה את קבלת הגט. למעשה, השימוש שהיא מבקשת לעשות בהסכם יוצר עילה לסרבנות גט ממניע כלכלי! עוד אוסיף שמ' דורשת למעשה פיצוי על נטישתה כביכול בעוד שההסכם נועד למנוע הישארותה נשואה בעל כורחה. אתייחס לכך בהמשך.
  5. אין חולק שא' עזב את ארה"ב בסוף חודש מאי 2010. כבר בחודש יולי 2010 – בתוך התקופה בה טרם בשל החיוב במזונות המוגדלים – ניסה א', ככל יכולתו, למסור למ' את הגט, זאת על אף שלשיטתו, כלל לא היה מקום לערוך גירושין, עקב הספק הקיים בנישואין. בכל זאת פעל א' למסירת הגט בהתאם לתנאיה המופרכים של מ'. ניסיונותיו של א' לא צלחו עקב סירובה של מ'.
  6. פנייתה של מ' לביהמ"ש לקבל פיצוי בשל עיכוב הגירושין נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן מ' תובעת מזונות מוגדלים עבור התקופה בה סירבה לקבל את הגט.
  7. המסקנה היא כי בראי של פירוש מטרת ההסכם, התחקות אחר כוונת הצדדים במועד חתימתם על ההסכם, ובראי של צדק מהותי – אין לחייב את א' לשאת במזונות המוגדלים שנקבעו בהסכם.
  8. טרם סיום אציין כי מאחר ובהסכם נקבע שצד המונע את סיום הנישואין יאבד את זכאותו למזונות המוגדלים ומאחר ומ' עיכבה את סיום הנישואין בסרבה לקבל את הגיטין שנשלחו לה, הרי שממילא, אין היא זכאית לקבל את המזונות, בהתאם להוראות ההסכם.

תקופת הנישואין הקצרה

  1. מעבר לכך יש לציין את המובן מאליו – מ' הגישה תביעה זו במטרה לכפות על א' לשלם את מזונותיה בסך כרבע מיליון ₪ בגין תקופת חיים משותפים קצרה ביותר. כאמור, בני הזוג נישאו ביום 3.10. ביום X.3.10 טסה מ' לארה"ב, לאחר שצו עיכוב היציאה מן הארץ בוטל על ידי ביה"ד הרבני בחיפה. כשבועיים לאחר מכן הצטרף אליה א', ובסוף חודש מאי 2010 שב ארצה. יוצא אם כן שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת כחודש וחצי בלבד.
  2. הטעם לחיובו של א' במזונותיה של מ' נובע מכוחו של ההסכם בלבד, שכן עפ"י הדין האישי, מ' לא הייתה זכאית לקבל דמי מזונות – מפאת היות הנישואין מוטלים בספק, ומכוח הדין האזרחי לא הייתה זכאית גם כן למזונות – בשל תקופת הנישואין הקצרה והעובדה שהמקרה אינו נופל בגדרי "מזונות משקמים".
  3. ודוק, מ' לא טענה שא' התעלל בה או פגע בה. טענתה של מ' היא שא' נטש אותה ועל כן עליו לפצותה. לסעד כזה אין בכוונתי להיעתר. כאמור, הסכם הממון עליו חתמו הצדדים לא נועד לפצות בן זוג על כך שהצד שכנגד נטש אותו. זכותו של כל אדם לצאת מקשר נישואין בו הוא חש עצמו כבול ואין בכך כדי לזכות בפיצוי נזיקי. בנסיבות אלה איני סבור שבני זוג שחיו תחת קורת גג אחת, במהלך כחודש וחצי בלבד, זכאים לקבל דמי מזונות בסך רבע מיליון ₪. הדברים ברורים מאליהם והגיונם זועק וגם נוכח סיבה זו יש להורות על דחיית התביעה.
  4. נוכח כל האמור, בשל הספק שהוטל בנישואין, בשל השימוש לרעה שמבקשת מ' לעשות בהסכם ונוכח תקופת הנישואין הקצרה, תביעתה של מ' לאכיפת ההסכם נדחית.
  5. קביעת ההוצאות בגין תובענה זו תידון ביחד עם קביעת ההוצאות בתובענה שהגיש א' נגד מ'.

התובענה בתמ"ש 15158-10-14 – תביעת לשון הרע

  1. בתביעה זו נתבעה מ' לשלם פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין לשון הרע שפרסמה נגדו.
  2. בשל העדרה של מ' מהדיון ביום 19.7.15, ניתן כנגד מ' פס"ד בהעדר הגנה ומ' עתרה בבקשה לביטולו.
  3. החלטתי לקבל את בקשתה של מ' לבטל את פסה"ד ולקיים דיון לגופה של תביעה.
  4. התובענה הוגשה תחילה כנגד מ' וכנגד XXX (חברה המנהלת רשת חברתית). בנוסף הצטרפו לא' 4 תובעות נוספות, אחת מהן, נ', שכנתו של א', ואמן של 2 תובעות נוספות והאחרונה (להלן: "התובעת 5"), מכרה נוספת שלו.
  5. ביום 15.11.14 הודיע א' כי עקב העובדה שהתובעות הנוספות וחברת XXX (הרשת החברתית) אינן עונות על הגדרת "בן משפחה" התביעה תוגש בשמו, כנגד מ' בלבד. עם זאת, נ' הופיעה למתן עדות.
  6. בתביעתו טען א' שבמהלך ניסיונותיו לתת למ' את גטה, פתחה מ' ב-XXX (הרשת החברתית) קבוצה בשם: "א' ייתן גט בד"צ", בה הציגה עצמה כמסורבת גט, וביקשה לגייס את עזרת הציבור להתרתה מעגינותה.
  7. א' צירף צילומי מסך מהם עולה שמ' הציגה עצמה בקבוצה כמסורבת גט, מזה כ – 4 שנים, כי בקבוצה עולות קריאות מצד המגיבות להחרימו בקהילתו ולפעול לחייבו לתת למ' גט.
  8. מ' פרסמה בקבוצה את כתובתו של א' כדי לשדל אנשים להגיע למקום מגוריו. בנוסף ניתן לראות שאחת המגיבות ציינה כי ניסתה לפנות לא' בעניין זה והיא קוראת לחברי הקבוצה להופיע בביה"ד לדיוניה של מ', כדי להפעיל לחץ על א' לתת גט. מנגד, מתועדות גם הכפשות של מ' כמי שמשקרת אודות היותה מסורבת גט, וזאת מצד נשים אחרות.
  9. א' טען שבקבוצה פורסמו הדברים הבאים:

א. א' מעגן את מ'.

ב. א' מסרב לתת גט למ'.

ג. א' קיים יחסי מין עם נ'.

ד. א' הינו אביהן של 2 בנותיה של נ'.

ה. א' מעסה את התובעת 5 כאשר היא עירומה.

  1. מ' פרסמה בקבוצה תצלומים של בנותיה הקטינות של נ' והצביעה על הדמיון שבין א' לבין הקטינות. א' צירף צילום מסך עם תמונתה של נ' ואחת מבנותיה ומעליה נכתב כי נ' מקיימת עם א' רומן מחוץ לנישואין.
  2. א' טען שמ' פרסמה בקבוצה מסמכים חסויים מדיוני ביה"ד בעניינם.
  3. א' צירף מכתב נוסף בו מופיעים איומים כנגדו ולפיהם אם לא יפקיד גט למ', משמרת הצניעות תפגע בו ובחייו.
  4. א' טען שהפרסומים נגדו, והצגתו כסרבן גט, גרמו לו לנזק משמעותי. לטענתו, אנשים חירפו וגידפו אותו, הפגינו בסמוך לביתו ולביתה של נ' ובכך נגרם לו נזק כלכלי, שכן א' עוסק ב.... ושמו נפגע עקב הפרסומים, וכן נגרמה לכל המעורבים עוגמת נפש רבה.
  5. א' טען שמעולם לא סירב לתת למ' גט, ומשכך, הפרסומים כאילו הוא סרבן גט גרמו לו לנזק של ממש.
  6. מתכתובת דוא"ל ששלח א' למ', בחודש יוני 2010, עולה שא' ביקש ממ' להיפרד והודיע לה שאין ברצונו לחיות עמה. בתגובה התחננה מ' שא' לא ייפרד ממנה. מכך ניתן ללמוד שצדק א' בטענתו כי ביקש להיפרד ממ' ומ' סירבה לפרידה.
  7. א' טען ששני ארגונים שונים לייצוג מסורבות גט סירבו לייצג את מ', לאחר שהתברר להם שאינה מסורבת גט. משכך, לא יכולה לעמוד למ' טענת "אמת דברתי".
  8. עוד טען א' שמעולם לא ניתן נגדו פס"ד לחיוב בגט, כך שממילא לא ניתן לטעון כנגדו שהפר החלטה לחיוב בגט.
  9. א' העמיד את סכום התביעה ע"ס 150,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע, 50,000 ₪ בגין התרמית, ו- 50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.
  10. בתצהירה טענה נ' שהיא נתקלה לראשונה במ' לאחר שהגיעו לידיה פרסומים בהם טענה שא' מעגן אותה. נ' ביקשה לסייע למ' ועל כן פנתה אליה, הסבירה שא' מתגורר בסמוך אליה וכי באפשרותה לפנות אליו בניסיון לשכנעו לתת לה גט. כתנאי לכך דרשה ממ' שלא לפרסם לשון הרע כנגד א' ומ' הסכימה לכך. נ' פנתה לא' ולאחר שנוכחה שהוא אינו מסרב לתת למ' גט, העבירה את המידע למ' אך זו המשיכה לפרסם את הפרסומים כנגד א'.
  11. לאחר זמן ביקש א' מנ' סיוע בהטסת בתו הבגירה לביקור בישראל. נ' פרסמה את הדברים ברשת ומכך הסיקה מ' שנ' וא' מנהלים מערכת יחסים. מ' החלה לפרסם טענה זו בקבוצה שפתחה, והוסיפה וטענה שא' הוא אבי בנותיה של נ'.
  12. נ' פנתה לחברת XXX (הרשת החברתית) וביקשה להסיר את הפרסומים אך בקשתה נענתה בסירוב. לבסוף הורדה קבוצה אחת, לאחר מכן קבוצה שנייה, אך כאשר מ' פתחה קבוצה שלישית, בה לא ציינה את שמו של א' – סירבה XXX (הרשת החברתית) לסגור את הקבוצה, והקבוצה הוסרה רק עקב הגשת תביעה זו.

טענות מ'

  1. כל המצגים שהציג א' בכתב התביעה אינם נכונים, ואף הפוכים מכפי שתואר. מ' היא זו שנותרה עגונה עקב הנישואין, במהלך 5 שנים תמימות, בעוד א' "הסתובב חופשי" וככל הנראה נולדו לו ילדים נוספים מהקשר שהוא ונ' מנהלים.
  2. מ' טענה שהיא הייתה זו שפנתה בחודש דצמבר 2014 בתביעת גירושין לביה"ד הרבני בירושלים, ואז אכן התקבל הגט, דהיינו – היא יזמה את הגירושין, ולא א'. אציין כבר עתה כי טענה זו מופרכת ובלתי רלוונטית שכן הפרסומים ב-XXX (הרשת החברתית) הם מתקופה קודמת, וכך גם התקופה בגינה תובעת מ' אכיפת תשלומי המזונות, כך שממילא, אין בפנייתה של מ' לביה"ד, בסוף שנת 2014, כדי ללמד על כך שהיא זו שפעלה לקבלת הגט.
  3. עוד טענה מ' שלא הוכח קשר סיבתי בין פרסום לשון הרע לבין נזקיו של א'.
  4. התביעה הוגשה כדי לייצר סכום לקיזוז, שנה לאחר שמ' הגישה כנגד א', תביעה לאכיפת הסכם.
  5. הסכומים שנתבעו לא כומתו כראוי, והם דומים באופן מחשיד לסכומים שתבעה מ' בבקשתה לאכיפת הסכם. אין זה ברור כיצד, לדוגמא, נקבע גובה הפיצוי המבוקש בגין "תרמית". מכל מקום, מ' לא רימתה את א' בדבר היותה כשירה לנישואין במועד הנישואין עצמו, והיא הסתמכה על אישורו של הרב ... להינשא. מה גם שהוכח, בדיעבד, שנישואיה לש' הופקעו. בנסיבות אלה דין טענת "התרמית" להידחות.
  6. עוד טענה מ', שמאחר ו – 4 התובעות שצורפו לתביעה בתחילתה הוסרו מהתביעה, הרי שהנזקים שנתבעו עבור נזקיו של א' עומדים ע"ס 90,000 ₪ בלבד. טענה זו מקובלת עלי ואני מעמיד את התביעה על סכום זה.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
  2. בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, (להלן: "חוק לשון הרע"), הוגדרה לשון הרע כך:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

 

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או   במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;...

  1. בסעיף 2 הוגדר פרסום כדלקמן:

(א) פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה,    צליל וכל אמצעי אחר.

 

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;"

 

  1. בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' (4.3.04) נקבע שההגדרה הקבועה בחוק לשון הרע היא הגדרה רחבה הנסמכת, ברובה, על אסופת הגדרות מן המשפט המקובל. באופן כללי, יש לברר אם הביטוי הינו משפיל, פוגע או מבזה, וזאת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר.

ההגדרה מורכבת מארבע חלופות: החלופה הראשונה היא סעיף סל, אשר מתארת "את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות". שלוש החלופות הנותרות מתייחסות למקרים קונקרטיים יותר. נקבע שדי בכך שהפרסום היה עלול לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק כדי לבסס אחריות בגין עוולת לשון הרע.

  1. למול האחריות בפרסום לשון הרע כנגד א' טענה מ' שעומדת לה ההגנה המפורטת בסעיף 14 לחוק לשון הרע לפיה במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין לציבור ענין ציבורי, ובלבד שהפרסום לא חרג מתחום הדרוש לאותו ענין. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
  2. הן בכתב ההגנה והן בסיכומיה לא הפנתה מ' להגנת תום הלב המנויה בסעיף 15 לחוק.
  3. בע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ (28.12.05) נקבע:

"הנה כי כן, חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הזרוע המילולית המשתלחת כואבת לעתים לא פחות מן הזרוע הפיזית, וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על ידי כבודו של האחר. עם זאת מרחב התיחום אינו זהה. קצה האף הוא גבול נוקשה, ולעומתו כבוד האדם הוא גבול גמיש, הכרוך באיזונים עדינים. על כן המניף ידו – לא יינקה, אך האומר את אשר על לבו, אפילו לבו גס – לא במהרה ייענש".

  1. ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת אמיתות הפרסום. היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום. ראה: א' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 215-216.
  2. בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס ואח' (29.6.98) נקבע שעל המתגונן בטענה של אמת הפרסום, לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, להוכיח על פי מידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי – נטיית מאזן ההסתברות לטובת גרסתו, כי הדברים שפרסם הם נכונים.
  3. במקרה שלפני איני סבור שעומדת למ' ההגנה המנויה בסעיף 14 לחוק לשון הרע, היא טענת אמיתות הפרסום, זאת משום שבשום שלב לא התנגד א' להתיר את קשר הנישואין ביניהם, בין בדרך של הכרזה על ביטול הנישואין ובין בדרך של מתן גט, ועל כן מ' לא הייתה מעולם מסורבת גט.
  4. לא רק זאת אלא שאף ניתן לקבוע שמי שסרב להתיר את קשר הנישואין הייתה דווקא מ'. בנסיבות אלה הפרסום נגד א' לא היה נכון ופגע בשמו הטוב. החלטתי נסמכת על העובדות הבאות:
  • א. א' לא הוכרז מעולם ע"י ביה"ד הרבני כסרבן גט, ולא חויב לתת למ' גט.
  • ב. א' שלח למ' 3 גיטין, אך היא סירבה לקבלם בתירוצים שונים. כך לא מתנהגת אישה המשתוקקת לקבל את גטה.
  • ג. מ' ציינה בתצהירה שפנתה פעמים רבות לא' בניסיון לשוב לשלום בית, וזאת במהלך התקופה אשר מכוחה היא תובעת מזונות. הוצגו גם מכתבים בהם מ' מתחננת לשוב לחיות עם א'. כיצד, אם כן, טוענת מ' כי ביקשה להיפרד מא' בגירושין והוא סרב לה? עוד אוסיף שלא יכול להיות חולק שמ' דרשה פיצוי מא' עבור תקופה בה היא פעלה לשלום בית וא' עמד על רצונו בגירושין.
  • ד. הרב א' טען לפני מ' כי לו הייתה באמת מעוניינת בגט, הייתה מקבלת אותו באופן מידי. על כך השיבה מ', במכתב שהציג א', בטענה שיש לה הסכם ממון, והיא עומדת על זכותה להשתמש בו. עוד טענה מ' שעל א' לשאת באחריות כלכלית על כך שנטש אותה ואף הציעה שסכום הפיצוי יעמוד ע"ס $18,000. שוב עולה התמונה לפיה מ' העדיפה לקבל את דמי המזונות על פני הגט ושוב ניתן ללמוד שמ' לא הייתה מסורבת גט.
  • ה. מנספחי התביעה עולה שמ' הסבירה את סירובה לקבל את הגיטין שא' שלח לה בכך שביקשה לקבל גט מביה"ד הרבני הרשמי בירושלים. עם זאת, לכתבי הטענות צורף נספח נוסף בו מודיע מזכיר ביה"ד למ' שכדי לקבל גט מביה"ד, עליה לגשת לפתוח תיק לגירושין. מ' עשתה זאת רק בסוף חודש דצמבר 2014, בו בזמן שאת דמי המזונות תבעה בגין כל אותה תקופה (החל מפרידת הצדדים בשנת 2010 ועד למועד הגשת התביעה, בדצמבר 2013). מהעובדה שמ' לא הגישה תביעת גירושין לביה"ד הרבני, במהלך 4 שנים, על אף שלטענתה ביקשה לקבל את גטה, ניתן ללמוד שהתנאים שהציבה לקבלת הגט שימשו תירוץ בלבד על מנת לדחות את מועד סיום קשר הנישואין ולהצדיק קבלת הפיצוי הכספי.
  1. במצב דברים זה אין ספק שהפרסומים שפרסמה מ' בקבוצה כנגד א' לא היו נכונים ומכאן שלמ' לא עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק לשון הרע.
  2. טרם סיום אתייחס לטענת הגנה לכאורית שיכולה הייתה מ' להעלות. קבוצת ה-XXX (הרשת החברתית) הראשונה שפתחה מ' ציינה במפורש כי מטרת הקבוצה היא קבלת "גט בד"צ". מופרכת ככל שתהיה הטענה שמ' זקוקה לגט כה כשר (כעולה מפרסומיה – גט אשר יינתן לה מידיו של א' בעצמו, שהשליחים המביאים אותו יהיו כשרים בצורה יוצאת דופן וכו'), לכל הפחות יכולה הייתה מ' להישמע בטענה כי דייקה בשמה של הקבוצה ודרשה גט מסוים. עם זאת, מ' הודתה מפורשות בכתב ההגנה כי היא חברה בקבוצות רבות למסורבות גט בארה"ב, מחשיבה עצמה כאחת מאותן נשים וכי פתחה קבוצה מקבילה נוספת תחת השם "free M` now". דהיינו, מ' המשיכה להציג עצמה כמסורבת גט באופן כללי, ולא ציינה שהסרבנות נובעת מדרישתה לקבל גט "בד"צ".
  3. השאלה העומדת על הפרק עתה היא האם א' זכאי לפיצוי בגין לשון הרע שפרסמה מ' נגדו.
  4. כאמור, קיבלתי את טענתה של מ' לפיה יש להעמיד את התביעה, לכל היותר, ע"ס 90,000 ₪. מתוך הסכום האמור תבע א' 50,000 ₪ בגין "תרמית", דהיינו – הטעייתו של א' להינשא למ' חרף היותה נשואה לאחר.
  5. תחילה אציין שטענת התרמית אינה רלבנטית לתביעה לפי חוק לשון הרע, אשר הופיעה בכותרת כתב התביעה כנושא העיקרי של כתב התביעה. אמנם התובענה הוגדרה גם כתובענה נזיקית ואולם א' לא פרט בכתב התביעה טענות בדבר הנזק שנגרם לו בשל התרמית הנטענת.
  6. עוד אוסיף שטענת התרמית לא הוכחה דיה. הרב ...., אשר נתן למ' היתר להינשא לא', לא הופיע לעדות ואף לא הוגש תצהיר מטעמו. בנסיבות אלה אין באפשרותי לקבוע שמ' אכן הונתה את הרב, כדי שיינתן לה ההיתר להינשא.
  7. כעת יש לשאול האם יש לפצות את א' בגין הפרסומים שמ' פרסמה נגדו.
  8. בסעיף 7א. (ב) לחוק לשון הרע נקבע שבמשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי ביהמ"ש לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
  9. מס"ק (ג) עולה שכאשר הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי ביהמ"ש לחייב את הפוגע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
  10. לגבי מהות הפיצוי נקבע בע"א 802/87 עקיבא נוף נ' אורי אבנרי (3.3.91) שהפיצויים נועדו כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קהלת': 'טוב שם משמן טוב". הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד".
  11. א' טען שמ' פרסמה שהוא מעגן אותה, מקיים יחסים עם נ' וכי הוא אבי 2 ילדיה, וכן כי הוא מעסה את התובעת 5 בעירום. אציג סקירת הפסיקה בעניין פרסום לשון הרע במקרים דומים.
  12. בת"א (חי') 1663/04 הרוש רינה נ' פלקוב גדעון (2.3.08) נקבע כי שימוש בביטויים כגון "זונה" ו"פרוצה" הינו דבר פסול, המהווה הוצאת לשון הרע. עוד נקבע שגם התדירות בה עשו הנתבעים שימוש בביטויים אלו בפני אנשים זרים מטילה חומרה יתרה על מעשיהם. הפיצוי שנפסק בגין פרסום לשון הרע זה עמד ע"ס 30,000 ₪.
  13. בתמ"ש (י-ם) 20670/04 ב.ה.א נ' ב.מ (9.3.08) קבעה חברתי, כב' השופטת נילי מימון, במקרה שנסיבותיו דומות למקרה שלפני, כי: "תופעת הנשים העגונות הינה תופעה קשה בעלת השלכות של סבל רב עוגמת נפש אובדן חירות ואוטונומיה. לא בכדי קבע המחוקק סנקציות ממשיות ומכאיבות לסרבני גט. תופעת מסורבות גט מטרידה ומעסיקה את הציבור. סרבני גט מוקעים על ידי החברה והציבור, היחס אליהם שלילי הם נתפסים על ידי החברה כאנשים שליליים ושנואים. אמרה על אדם שהוא "סרבן גט" אכן הינה אמרה מבזה ומשפילה בעיני הבריות, ועלולה להפוך את אותו אדם למטרה לשנאה לעג ובוז".

באותו מקרה נקבע כי תחושתה הסובייקטיבית של האישה כי היא מסורבת גט צריכה להתאים למציאות העובדתית. ככל והאישה לא תוכיח שבפועל הייתה מסורבת גט, לא תוכל לחסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק לשון הרע.

חרף האמור חויבה הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 1,000 ₪ בלבד, שכן לתקופה קצרה בת 30 ימים התובע אכן סירב לתת לנתבעת את גטה, ואף ישב במאסר.

  1. בת"א (ת"א) 4057-05-10 פלונית ואח׳ נ' אלמוני (14.9.14) נקבע שפרסום שם ותמונה בפייסבוק, בצירוף הכותרת "אנס" ו"אנס סדרתי" מהווה פרסום לשון הרע. כך גם ביחס להפגנה מחוץ למקום עבודתו של נפגע הפרסום (ערעור על פסה"ד נדחה בבית המשפט העליון).
  2. בתמ"ש (ראשל"צ) 17772-01-10 פלוני נ' אלמונית (11.11.13) חויבה אישה לשלם לגרוש שלה פיצוי נזיקי בסך 35,000 ₪ וכן 15,000 ₪ הוצאות משפט בגין פרסום בדף הפייסבוק האישי שלה לפיו בעלה משלם עבור יחסים אינטימיים עם זונות.
  3. בתמ"ש (ב"ש) 21757-10-11 פלונית נ' אלמוני (11.8.13) חויב הנתבע לשלם לגרושתו פיצוי נזיקי בסך 25,000 ₪ וכן 12,000 ₪ בגין הוצאות משפט, בשל פרסומים פוגעניים בדף הפייסבוק שלה, כגון: "כלבה", "פרוצה", "חתיכת פח אשפה", וכו'.

בפסה"ד נקבע: "תוכנת השיתוף ברשת החברתית, לא זו בלבד שהופכת את מחשבותיו של הפרט לנחלת הכלל, אלא היא יוצרת מציאות אינטראקטיבית, דינמית, שבו הכלל משתתף לא רק בידיעה של הכתוב, אלא הוא גם מוזמן לחוות דעתו לגבי הכתוב, לשתף בו אנשים נוספים ואף ליצור שיח לגבי הכתוב.... נגישות הרשת החברתית, אפשרויות השיתוף המתוחכמות, העדרן של מגבלות כניסה לחלק מן הפרופילים של המשתמשים, האפשרות לראות את כל המוצג בפרופיל של המשתמש שלא הגביל את הכניסה ל"דף" שלו, מהוות יסוד להגדרת הפרסום באמצעות הרשת החברתית כפרסום עפ"י לשון חוק איסור לשון הרע".

  1. במקרה שלפני אין לי אלא לקבל את הסכום שתבע א' עבור נזקיו, בגין פרסום לשון הרע נגדו, במלואו, וזאת גם ללא הוכחת נזק.
  2. כאמור, מ' לא בחלה באמצעים. היא פתחה כנגד א', שביקש למסור לה את גטה, 3 קבוצות XXX (רשת חברתית) שונות בהן הוצג שלא בצדק כסרבן גט.
  3. מ' פרסמה את כתובתו של א' ברבים, הפיצה כנגדו שמועות על יחסים שהוא מקיים עם נשים אחרות, שלחה מיילים בתפוצה רחבה לחבריו בהם היא מכנה אותו בשמות. לא לחינם קיבל א' מכתב אזהרה חמור לביתו ובו איומים על חייו.
  4. במצב דברים זה אין כל ספק שהפרסומים שפרסמה מ' אינם תמי לב ונועדו לפגוע בא', על לא עוול בכפו.
  5. אין ספק כי כינויו של אדם כביגמיסט, כפי שצוין באחד הפרסומים, כינויו כסרבן גט, ופרסומים לא נכונים אודות חייו האינטימיים, והכל בתפוצה רחבה ובקבוצה פתוחה, די בהם כדי להיכנס לגדרי פרסומים פוגעניים.
  6. נוכח האמור תשלם מ' לא' פיצוי נזיקי בסך 50,000 ₪.
  7. כאמור, תביעתה של מ' לאכיפת ההסכם נדחית.
  8. נוכח תוצאות ההליכים תישא מ' בהוצאותיו של א' בסך 30,000 ₪.
  9. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
  10. המזכירות תסגור תיק זה ואת התיק הקשור.

 

ניתן היום,  ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ