-
לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבור שיש לתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: התקנות החדשות) ולקבל את הערעור מהטעמים שיפורטו להלן:
-
ביהמ"ש קמא קבע כממצא עובדתי (סעיף 43 להחלטה) שהמבקשת ידעה על מועד הדיון ובחרה שלא להתייצב לדיון ולכן, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו, למרות שלא הוצגה ע"י המשיבים אסמכתא כי נמסרה למבקשת ההזמנה לדין ולא רק התביעה.
-
באשר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה - נקבע ברע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015) כי:
"מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ... בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי "ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות"".
-
במקרה דנן, אין מחלוקת שהתביעה נמסרה כדין למערערת והיא לא התייצבה לדיון. אכן, טענת המבקשת שסמכה כי המשיב שהיא ניהלה נגדו הליך גירושין "קשה" ייצג אותה מעוררת תהיות קשות. יחד עם זאת, הסברה של המבקשת לפיו היא חשבה שבנושא זה המשיב יפעל גם עבורה היות שיש להם אינטרס משותף בהליך כנגד המשיבה – להגן על זכויותיהם בדירה – אינו הסבר מופרך.
-
בנוסף, יש לזכור שעסקינן בבקשה לביטול פסק דין שלטענת המבקשת נודע לה עליו פחות מ – 30 יום לפני שהגישה את בקשתה לביטולו. טענת המשיבה שפסק הדין הומצא למבקשת עוד ביום 26.9.18 באמצעות הדוא"ל (נספח ד' לתשובה), לא הוכחה באופן מספק היות שאין כל אישור שהמייל הגיע אליה. דווקא ביחס למשיב קיימת תרשומת על קבלת הדוא"ל ואין תרשומת כזו ביחס למבקשת. הדבר תומך בעמדתה שפסק הדין לא הומצא לה והדבר נודע לה רק מבא כוחה, שצפה בתיק באמצעות מערכת "נט המשפט" ביום 5.1.21 וגילה שניתן פסק דין.
-
זאת ועוד: כפי שנקבע ברע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001):
"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמת ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים".
בנוגע לשיקולי בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נקבע בע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפראם בע"מ (14.12.2010) כי:
"הלכה פסוקה היא כי בעת בחינתה של בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט ליתן דעתו לשני סוגים של שיקולים – הראשון נוגע לטעם שעמד ביסוד אי התייצבותו לדיון של מבקש הביטול. בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות. השיקול השני נוגע לשאלת סיכויי הגנתו (או תביעתו – לפי המקרה) של מבקש הביטול ... לא אחת נפסק, כי מבין שני השיקולים הרלוונטיים, השיקול שעניינו בסיכויי ההגנה, זוכה למשנה חשיבות... באשר אין טעם להחזיר את ההליך לדיון מקום שברור כי הדבר יוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין אשר יצא תחת ידי בית המשפט לראשונה ... עם זאת, יש להדגיש כי על מנת לבסס סיכויי הגנה די למבקש הביטול כי יראה קיומה של הגנה לכאורית".
-
במקרה דנן, לא ניתן לומר כי המבקשת זלזלה בבית המשפט ונראה כי מדובר ברשלנות או בנאיביות מצדה. כמו כן, בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, לא ניתן לומר שלא קיימת למבקשת הגנה לכאורה. ודוק: עסקינן בתביעה קניינית שבה התבקש בית המשפט לגרוע מזכויותיה של המבקשת בדירה הרשומה על שמה ועל שם המשיב. בצדק טוענת המבקשת, כי טענת המשיבה שהרישום נעשה למראית עין והדירה היתה שייכת למנוחה בלבד, מטילה על המשיבה נטל כבד.
-
על אף מחדלי המבקשת, יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט. העובדה שהמבקשת התעלמה מזכויותיה בדירה לאחר פטירת המנוחה ולא עשתה דבר לברר מה עלה בגורלה, אכן מעוררת תמיהות. גם השיהוי הרב בכל הנוגע לטיפולה בדירה אינו נקי מספקות, כמו גם השאלה מדוע העניקה לב"כ בישראל ייפויי כוח בעניין הדירה "לרבות מימוש זכויות והגשת תביעות נגד מר פלוני" עוד ביום 27.5.19 ובמשך תקופה כה ארוכה לא נעשה על ידה דבר. ברם, למרות תמיהות אלו שיש לבררן לעומק, לא ניתן לומר שאין למבקשת הגנה לכאורה. יש להדגיש שוב שעסקינן בתביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד זכויות רשומות של המבקשת (כיום רשומה הערת אזהרה וקיים רישום בחברה משכנת) וטענה כי הרישום אינו משקף את המצב המשפטי האמיתי, היא תביעה הדורשת רמת הוכחה גבוה.
-
אכן, המגמה של התקנות החדשות כמפורט בתקנה 5, היא להגביר את חשיבות ההקפדה על ניצול הזמן השיפוטי היקר אשר שייך לכלל ציבור המתדיינים ולתת משקל לאינטרס הציבורי. יחד עם זאת, הדבר לא צריך לפגוע בזכויות מהותיות של המתדיינים לרבות זכות הגישה לערכאות. ביהמ"ש קמא יוכל לקחת בחשבון את התנהלות המבקשת כאשר ידון בשאלת ההוצאות במסגרת ההליך העיקרי.
-
סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו. ההחלטה מבוטלת כמו גם פסק הדין שניתן בהעדר המבקשת והתביעה תשמע לגופה בבית המשפט קמא.
-
המשיבים 1 ו– 2 ישלמו כל אחד למבקשת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
-
הערובה על פירותיה תושב למבקשת באמצעות ב"כ.
-
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ב, 30 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
