פסק-דין 7638/12 - פסקדין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם הוכח במקרה זה שהמערער 1 נולד פגוע בשל רשלנות במהלכם של מעקב ההיריון של אמו ואופן הטיפול בה במהלך הלידה? והאם יש לבחון שאלה זו על בסיס ההנחה שנגרם בנסיבות העניין נזק ראייתי בשל המועד והאופן שבו נמסרו המסמכים הרפואיים למערערים? שאלות אלה, ושאלות הקשורות בהן, נדונו בפנינו.

עיקרי העובדות ופסק דינו של בית המשפט קמא

2.        פלוני, המערער 1 (להלן: פלוני) נולד ביום 8.8.1984 בלידה מוקדמת בשבוע ה-32 להיריון, במשקל המתאים להגדרה של פג, בהליך שהיה כרוך בלידת מלקחיים. הלידה התבצעה בבית חולים הסהר האדום בירושלים, הוא המשיב. בהמשך התברר כי פלוני סובל ממגבלות קשות שונות, פיזיות ושכליות, לרבות שיתוק מוחין ופיגור, ונכותו המשוקללת קרובה כיום ל-100%.

3.        בעת שמלאו לו כ-24 שנים ו-10 חודשים, היינו בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, הגישו פלוני והוריו, הם המערערים 3-2, תביעת רשלנות רפואית כנגד המשיב. התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 3263/09, השופט פלוני יעקובי) התבססה על שלל טענות שעניינן רשלנות נטענת של הצוות הרפואי של המשיב בטיפול באמו של פלוני, המערערת 2 (להלן: האם), הן במהלך מעקב ההיריון שלה והן במהלך הלידה.

4.        התביעה התבססה, בין השאר, על טענה לכך שהמשיב גרם למערערים נזק ראייתי מהותי – בהתייחס לכך שעד למועד הגשת התביעה לא הומצאו לידי המערערים המסמכים הרפואיים שבתיק השמור בידי המשיב. בהמשך, נמסרו מסמכים אלה, אך התיק הרפואי היה חסר את מכתבי השחרור של האם והיילוד מבית החולים. כמו כן, טענו המערערים כי המסמכים שבתיק הרפואי עברו "עריכה" לצורך התמודדות עם  התביעה.

5.        בכל הנוגע לצד הרפואי עצמו – כתב התביעה מנה פגמים נטענים עד אין ספור, שנפלו לשיטת המערערים בטיפול באם ההרה, ובהמשך לכך, במהלך הלידה. בין השאר, נטען כי האם לא הופנתה לייעוץ גנטי ולא בוצעו בה בדיקות שגרתיות, כמו גם מעקב אחר קצב גדילת העובר במהלך ההיריון, וכי במהלך הלידה לא נעשה בה ניטור אלקטרוני, ניתן לה חומר מזרז לידה (פיטוצין) בנסיבות שאינן מתאימות לכך, נעשה שימוש בפרוצדורה של לידת מלקחיים שלא הייתה מתאימה במקרה זה, ובמיוחד לנוכח העובדה שהיה מדובר בפג. התביעה נתמכה בחוות דעת מומחה של ד"ר בנימין זילברמן, מומחה ברפואת נשים ומיילדות (להלן: ד"ר זילברמן), בחוות דעת מומחה משלימה מטעמו,  בחוות דעת מומחה של הנוירוכירורג ד"ר יחיאל דב היילברון (להלן: ד"ר היילברון) ובחוות דעת מומחה של ד"ר עמיחי ברזנר, מומחה שיקום. יצוין, כי מאחר שהתביעה הוגשה קודם לקבלת התיק הרפואי מבית החולים, כפי שיפורט להלן, חוות הדעת של ד"ר היילברון שצורפה לתביעה נערכה ללא עיון במסמכים הכלולים בו.

6.        המשיב דחה מכל וכל את הטענות כולן. בכל הנוגע למסמכים, נטען כי אלה נמסרו מיד לאחר שנשלחו כתבי ויתור על סודיות רפואית כשהם ערוכים כהלכה. אכן, מכתבי השחרור לא הופיעו בתיק הרפואי, אך נטען כי – הגם שניתן להצטער על כך –  כלל המסמכים הרפואיים הרפואיים האחרים שמכתבי השחרור רק נועדו לסכם נשמרו ונמסרו. עוד נטען כי השיהוי שבו הייתה נגועה הגשת התביעה ממתן את הבעייתיות שבאי שמירת המסמכים, ככל שהייתה כזו. המשיב התבסס על חוות דעת מומחה של ד"ר דוד ויס, מומחה ברפואת נשים ובמיילדות וחוות דעת מומחה של פרופ' אורי קרמר, נוירולוג ילדים, אשר דחו את טענות הרשלנות הרפואית אחת לאחת – תוך הצבעה על כך שהפרוצדורות שננקטו לא היו רשלניות ומכל מקום התאימו לסטנדרט הרפואי המקובל במועדים הרלוונטיים. בנוסף, הוא התבסס גם על חוות דעת מומחה של ד"ר ז'אנה לנדה, מומחית שיקום.

7.        ביום 30.8.2012 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע שמאזן ההסתברויות נוטה יותר לאפשרות שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול באם וביילוד לפי אמות המידה שהיו נהוגות בתקופה הרלוונטית וכן שבכל מקרה לא הוכחה רשלנות רפואית הקשורה בקשר סיבתי למצבו של פלוני.