פסק דין ללא הרשעה בתיק פ 1046/06 - פסקדין

1.         הנאשם, הודה  בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל את העונש בתקיפה סתם בין בני זוג, עבירה לפי סעיפים 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. מכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 21.6.05 החזיר הנאשם לגרושתו את ביתם המשותפת, איים עליה בכך שהניף לעברה אצבע ואמר לה: "שלא תעיזי להסתכל עלי בכלל", קילל אותה ודחף אותה בחוזקה לכיוון דלת הבנין.  במסגרת הסדר הטיעון הודיע התובע, כי ישקול את עמדתו לאחר קבלת התסקיר, שכן לנאשם אין הרשעות קודמות.  לפיכך שירות המבחן התבקש להתייחס  בתסקירו גם לסוגיית ההרשעה.

תסקירי שירות המבחן

2.         מהתסקיר הראשון עולה, כי הנאשם, גרוש ואב לילדה בת 5, סיים 12 שנות לימוד, שירת בצה"ל שירות צבאי מלא כעובד מנהלה. במכתב השחרור נכתב, כי הוא ממושמע, אחראי, מסור, בעל כושר ארגון וניהול, עבד עם קהל וביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו.  לאחר שהשתחרר עבד הנאשם  במשך כ - 5 שנים כקלדן בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בשנים האחרונות הוא עובד כמנהל משרד עורכי-דין.  הנאשם הודה בעבירה  המיוחסת לו ולקח אחריות לגביה, שכן הוא מודע לאלטרנטיבות להתמודדות במצבים דומים ומיישם אותם בהצלחה.  הנאשם מנהל מאבק איתנים עם גרושתו על רקע  מאמציו לשמור על קשר עם הילדה מחד, ולהתנתק לחלוטין מגרושתו, מאידך.

            מתסקיר משלים עולה, כי שירות המבחן שוחח עם הגרושה והתרשם מהתייחסותה השלילית, החד-מימדית והמוקצנת כלפי הנאשם. היא אף ממשיכה לנהל מאבקים משפטיים נגדו, במטרה למנוע את הקשר שבינו לבין הילדה.  עוד צויין בתסקיר, כי  שירותי הרווחה התרשמו, כי במסגרת מאבקים אלה , הגרושה מסיתה נגדו את הילדה.  

            בתסקיר נוסף המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בהעמדתו בפיקוחו, בנימוק שהוא מתפקד באורח נורמטיבי ושזו לו העבירה הראשונה שעבר.

טענות באי כח הצדדים לעונש

3.         בטענותיו לעונש ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם, שכן עסקינן בעבירת אלימות במשפחה וזאת למרות שלא הורשע בעבר.  הטענות התבססו על החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 1107/06 יוסף עיד נ. מדינת ישראל (לא פורסם).

            הסניגור, שהצהיר כי אינו מקל ראש במעשיו של הנאשם, ביקש שבית המשפט ימנע מהרשעתו בנימוק, כי מדובר ברף הנמוך של אלימות במשפחה, בהתחשב בחלוף הזמן מאז נעברו העבירות ובהעדר הסתבכות כלשהי עם החוק. עוד הדגיש הסניגור שהנאשם הודה באשמה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו היקר של בית המשפט, כשבעצם ההודיה גלומה חרטה כנה.  הוא ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן, כעולה מהתסקירים שתוכנם מדבר בעדם.

המסגרת הנורמטיבית

4.         המחוקק מצא לנכון להכפיל את העונש המירבי המוטל על עבירות תקיפה הנעברות כלפי בן משפחה, כעולה מהוראת סעיף 382 לחוק העונשין, והעמיד אותה על 6 שנות מאסר בפועל. 

            הפסיקה קבעה, כי יש להחמיר בעבירות של אלימות במשפחה, כשהשיקול הראשון במעלה, הינו שיקול ההרתעה, הן הרתעת הנאשם עצמו, על מנת שלא יחזור ויבצע מעשים מסוג זה, והן הרתעת עבריינים אחרים. לא למותר לצטט מדברי כב' המשנה לנשיא מ' אלון בע"פ 2037/92 בן דוד נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 92(2) 2877:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

5.         ואולם, על פי שיטת המשפט הנהוגה בישראל,  הענישה הינה אינדיבידואלית.  על בית המשפט לשקול כנגד אינטרס הציבור את האינטרס האישי של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות.

לתוצאה של מבחן ללא הרשעה מגיע ביהמ"ש רק במקרים שבהם הנסיבות חריגות ויוצאות דופן, או שאין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לחומרת העבירה.

הלכה פסוקה היא, כי משהגיע בית המשפט למסקנה, כי העבירה נעברה, עליו להרשיע את הנאשם. עם זאת, נמצאנו למדים, כי יתכנו מקרים שבהם ימנע מהרשעה. לצורך הכרעה בשאלת אי ההרשעה, נדרש הוא להעמיד זה מול זה את האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מול ענינו של הפרט על נסיבותיו המיוחדות.

האינטרס הראשון נועד להשיג את מיצוי הדין עם העבריין, על מנת להבטיח כי אכיפת החוק תתבצע ללא איפה ואיפה. בע.פ. 2513/96,  3467/96  מדינת ישראל נ. ויקטור שמש ואח' פ"ד נ (3) עמ' 682 קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו.  הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן.  שימוש בסמכות זאת, כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה, מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השיוויון בפני החוק".