פסק-דין חלקי בתיק תא"מ 10064-04-11 - פסקדין

בין התובע לבין הנתבע 1

תביעה כספית על סך 3,755 ש"ח לפיצוי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

א.   ההליך והצדדים לו

1.       בבעלות התובע רכב מתוצרת ניסן מ.ר. 2119329 (להלן רכב התובע). ביום התאונה נהג נתבע 1 באוטובוס מ.ר. 3739300 בבעלות נתבעת 2 (להלן האוטובוס). התאונה שעליה נסב ההליך ארעה ביום 28.12.2009 והיו מעורבים בה רכב התובע והאוטובוס (להלן התאונה); בזמן התאונה נהג התובע ברכבו.

2.       התביעה הוגשה לפיצוי נזקי רכוש שנגרמו לתובע בעטיה של התאונה לפי פירוט כלהלן: נזק ישיר לרכב התובע בסך של 2,550 ש"ח, שכר-טרחת השמאי בסך 431 ש"ח ונזק עקיף בשל טרדה והוצאות בסך 500 ש"ח. הסכומים הללו משוערכים ליום הגשת ההליך מסתכמים ב-3,755 ש"ח.

3.       המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקרה על נסיבות התאונה ועל זיהוי הנהג שגרם באשמו להתרחשותה. אין חולק על כך שנגד הנתבע הוגש כתב-אישום בעטיה של התאונה; כתב-האישום לא הוגש. הכרעת-דין בהליך התעבורה התלוי ועומד נגד הנתבע טרם ניתנה. נגד התובע לא הוגש כתב-אישום.

4.       נגד נתבעת 2 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה. ההליך התברר אפוא בין התובע לבין נתבע 1 (להלן הנתבע). מטעם התובע נשמעו עדות התובע ועדות בתו מיסאא אבו מוך אשר נכחה ברכב התובע בעת שארעה התאונה. מן העבר השני של המתרס העידו הנתבע ועד ראיה לתאונה, ערן סנדרוסי. ההפניות להלן הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת.

ב.   דיון והכרעה

דין התביעה להידחות במלוא סכומה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.       אין חולק על כך שהתאונה ארעה בכביש דו-סטרי בו נתיב אחד לכל כיוון שמוביל מפרדס חנה לבנימינה; רכב התובע נסע בכביש לכיוון בנימינה ואילו האוטובוס נסע בכיוון הנגדי, לעבר פרדס חנה. התאונה ארעה בקרבת צומת שאפשרה לאוטובוס פניה שמאלה מנתיבו, פניה שעל-מנת להשלימה היה על האוטובוס לחצות את נתיב נסיעתו של רכב התובע [ר' סע' 2-1 לתצהיר בתו של התובע מיסאא, ת/3; סע' 4 לתצהיר הנתבע, נ/2].

לגרסת התובע ביצע האוטובוס פניה שמאלה בצומת כשהוא חוצה את נתיב נסיעתו של רכב התובע, בפתאומיות ובחדות; על-מנת להימנע מהתנגשות עם האוטובוס נאלץ התובע לבצע בלימת חירום ולעצור עצירה מוחלטת אולם בשל חדות הפניה שביצע האוטובוס 'נזרק' חלקו האחורי לעבר רכב התובע ופגע בו בחלקו הימני-קדמי. בעת הפגיעה נמצא רכב התובע בעצירה מוחלטת לאחר שבלם [סע' 4 לתצהיר התובע, ת/1].

מנגד גרס הנתבע שביצע את הפניה שמאלה מנתיב נסיעתו בעת שרכב התובע היה במרחק ניכר ממנו, באופן שאפשר את השלמת הפניה, ואומנם בעת שהאוטובוס כבר השלים את פנייתו שמאלה ונמצא מחוץ לנתיב נסיעתו של רכב התובע פגע רכב התובע בפינה הימנית האחורית של האוטובוס, המשיך לנסוע בנתיבו ועצר בריחוק ממקום המגע בין כלי-הרכב [סע' 6-4 ל- נ/2].

2.       אין חולק על כך שהאוטובוס נפגע בתאונה בפינה האחורית-הימנית שלו [עדות התובע, עמ' 9 ש' 11; עדות מיסאא, עמ' 12 ש' 7-6; עדות סנדרוסי, עמ' 15 15-14; סע' 4 ל- נ/2]. על-פי תצלומי הנזק ברכב התובע נפגע רכב התובע בדופן הימנית-הקדמית שלו בסמוך לפנס קדמי-ימני - אך לא בחזית הרכב, באופן שהפנס האמור נשאר שלם [ ת/2].

(א)     התובע נדרש לבאר כיצד מתיישבות נסיבות התאונה כפי שתוארו מפיו עם מיקום הפגיעה ברכבו, שאינו עולה בקנה אחד עם אותו תיאור. אומנם, אילו התרחשה התאונה באופן שתואר על-ידי התובע ניתן היה לצפות שרכב התובע ייפגע בחזיתו ולא בדופן ימין שלו. התובע לא השכיל לספק הסבר משכנע בעניין זה שהוא מהותי לגרסתו; תחת זאת  הסתבך בעדות לא אמינה שמצד אחד לא היה בה כדי לבאר את מקום הפגיעה ברכבו ומצד שני הציעה גרסה חדשה שלא נזכרה בתצהירו - לפיה יתכן שרכב אחר שעמד מימין לנתיב נסיעתו של רכב התובע הפריע לפניית האוטובוס בצומת וגרם לכך שהאוטובוס פנה שמאלה בפניה חדה [עמ' 8 ש' 27-4].

(ב)     לנוכחות רכב שלישי שהייתה לו השפעה על מהלך התאונה קודם לפגיעה בין כלי- הרכב של התובע והנתבע אין זכר לא בתצהיר עדותו הראשית של התובע ואף לא בהודעה במשטרה שמסר התובע ביום התאונה, עת היה זכרונו של על-אודות נסיבותיה טרי וחד. עדת התובע מיסאא לא זכרה רכב נוסף שהפריע לאוטובוס בפנייתו שמאלה [עמ' 13 ש' 25-24]. עד הנתבע סנדרוסי, כמוהו כמיסאא, לא זכר רכב שלישי שעמד בצומת והיה בו כדי להשפיע על אופן פנייתו של האוטובוס שמאלה [עמ' 15 ש' 26-20]. יש בכך תימוכין לרישומה הלא אמין של עדות התובע, שבכל הקשור למיקום הפגיעה ברכבו וזיקתו לאופן קרות התאונה הייתה מתפתלת ומתחמקת במובהק.

(ג)      מקובלת עלי טענת הנתבע כי פניית האוטובוס שמאלה כפי שתיאר אותה התובע, כשרכב התובע מצוי במרכז נתיב נסיעתו, הייתה צריכה לגרום לכך שרכב התובע יפגע על-ידי החלק האחורי של האוטובוס - לו אכן היה זנב האוטובוס 'נזרק' שמאלה כגרסתו של התובע - דווקא בחזית הקדמית של רכב התובע, ולא בחלק הקדמי של הדופן הימנית כפי שאירע בפועל. התובע כלל לא הצליח להתמודד עם טענה זו [עמ' 8 ש' 25 - עמ' ש' 11]. מבוקשו להציג את מיקום הפגיעה ברכבו כמצויה בחזית הרכב מצד ימין, במקום בו מצוי הפנס הראשי, אינה תואמת את תצלומי הנזק שהציג, מהם עולה שהפנס הראשי הקדמי נותר שלם וכי מוקד הפגיעה ברכב התובע אינו מצוי בחזית מצד ימין אלא דווקא בדופן הימנית-הקדמית, מעל לקדמת הגלגל הימני-הקדמי.

(ד)     הגדיל התובע לעשות עת הצהיר כי אילו פגע בו האוטובוס בצד הימני של רכבו אזי היה רכבו 'מועף' על-ידי האוטובוס [עמ' 9 ש' 29-21, עמ' 10 ש' 10-6]. עדות התובע ניתנה תוך התעלמות עקבית ממקום הפגיעה ברכבו, אף שזה נחזה בבירור מתוך תצלומי הנזק שהוגשו מטעמו. גם בהודעת התובע במשטרה שנמסרה ביום התאונה אישר התובע כי רכבו נפגע מצד ימין, בכנף הימנית [ש' 6 להודעת התובע ב- ת/4], באופן שאינו תואם את עדותו לפני. יש בכך תימוכין לרישומה הלא אמין של עדות התובע בכללותה.

3.       קשיי מהימנות ניכרו גם בעדותה של מיסאא, בתו של התובע. אף היא כתובע עמדה על כך שהאוטובוס פגע ברכב התובע בפינה הקדמית-הימנית שלו, באופן שאיננו תואם את תצלומי הנזק ברכב התובע - לפיהם מוקד הפגיעה אינו בחזית רכב התובע מצד ימין אלא דווקא בדופן הימנית-הקדמית של הרכב [עמ' 11 ש' 26-19, עמ' 12 ש' 5-1].

קשיים נוספים אינם מאפשרים ליתן אמון בעדותה של מיסאא. ראשית, ניכר שהיא באה 'לדקלם' עדות מוכתבת מראש [עמ' 11 ש' 18-11]. שנית, היא סתרה עצמה באשר למיקום האוטובוס עובר לתאונה: תחילה טענה שבעת שארעה התאונה כמעט השלים האוטובוס את פנייתו שמאלה; בהמשך שינתה את טעמה וטענה שהאוטובוס נמצא במרכז הצומת [השוו עמ' 12 ש' 23-21 לעמ' 14 ש' 3-2].