פסק-דין חלקי בתיק ת"א 535-08 - פסקדין

מדובר בתביעה לפיצויים בגין תאונה שאירעה לתובע.

בכתב תביעתו המתוקן טען התובע, כי ביום 25.2.02, או בסמוך לכך, בעת שנהג על טרקטור ותוך כדי ביצוע עבודת גיזום עצים ופינוי הגזם, נפגע בעינו הימנית.לדבריו כעבור כיומיים, לאחר שפנה לטיפול רפואי, אובחן כסובל מפגיעה בקרנית עין ימין (להלן: "התאונה").

בתצהירו (סעיף 5) ציין התובע, כי בעת עבודת פינוי הגזם שנעשתה באמצעות מזלג הטרקטור התפזרה מגזם עץ האורן אבקה המצויה באופן טבעי על עצי האורן ואבקה זו נכנסה לתוך עיניו וגרמה לו לדלקת חריפה בעין ימין.

עוד ציין התובע בכתב תביעתו ובתצהירו, כי לשיטתו התאונה שאירעה לו הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 ולחלופין למקרה שיקבע שהתאונה אינה תאונת דרכים, טען התובע, כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה הישירה של מעבידתו הנתבעת 1, בין היתר, בשל כך שלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, לא הדריכה אותו ולא סיפקה לו אמצעים דרושים לשם ביצוע העבודה בבטחה.

בנוסף ציין התובע, כי במסגרת תביעתו שהוגשה למל"ל נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%.

בדיון מיום 8.11.10 הסכימו הצדדים שבשלב זה יקויים דיון בשאלת החבות בלבד ולפיכך ידון פסק דין זה אך ורק בשאלת חבות הנתבעות.

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לי, אני קובע כדלקמן:

הסתירה בין האמור בכתב התביעה לאמור בתצהיר

כפי שצוין לעיל ציין התובע בכתב תביעתו, כי ביום 25.8.02, בעת ביצוע עבודות גזם באמצעות טרקטור נפגע בעין ימין ולדבריו כעבור יומיים פנה לקבל טיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נמצא שנפגע בקרנית עין ימין.

דא עקא, שבתצהירו של התובע, (סעיפים 3 ו- 4) ציין התובע  כי עבודת ביצוע הגזם בוצעה בין הימים 11.8.02 - 15.8.02, ולאחר מכן הוא יצא לחופשה שבמהלכה הרגיש צריבה בעין ימין ורק ביום 25.8.02 פנה לקופת החולים ומשם נשלח לבית החולים.

מתוך האמור לעיל עולה סתירה ממשית בין טענת התובע בכתב תביעתו ולפיה, התאונה אירעה ביום 25.8.02 לבין גירסתו בתצהירו שלפיה התאונה אירעה עובר ליום 15.8.02 שאז יצא לחופשה.

במהלך חקירתו לא ידע התובע  להסביר את הסתירה בין הגירסאות וכל שידע לומר בענין היה: "לא יודע", "לא זוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 14-21).

יצוין, כי בסיכומיו ציין ב"כ התובע כי מדובר בתובע המתקשה בביטוי עצמי והוא התקשה בניסוח בהיר ופשוט של דבריו וכי הוא לוקה בבעיית זיכרון. אכן על פי התרשמות בית משפט מדובר בתובע המתקשה בהצגת דבריו באופן בהיר ולכך יהיה מקום ליתן משקל מועט בעת בחינת גירסתו.  יחד עם זאת, לא יוכל בית המשפט להתעלם גם מהעובדה, שבענייננו מדובר בתובע  יליד הארץ שסיים לטענתו 10 שנות לימוד (עמ' 12 לפרוטוקול) , ןלפיכך לא ינתן לקשייו בביטוי משקל מכריע .

הסתירה בין גירסת התובע בתצהירו ובכתב תביעתו לבין דבריו בבית המשפט.

מועד התאונה - במהלך חקירתו ציין התובע כי המשיך לעבוד במשך יומיים לאחר התאונה וכדבריו: "ש. אחרי יומיים גם עבדת. ת. עבדתי." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 5-6).

כפי שצוין לעיל, ציין התובע בתצהירו כי לאחר יום 15.8.02 יצא לחופשה ומכאן, שלגרסתו של התובע אירעה התאונה ביום 13.8.02.

מועד תחילת הצריבות - במהלך חקירתו ציין התובע במקום אחד, כי כ- 3-4 ימים לאחר התאונה החל לחוש בכאבים (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 12) ובמקום אחר ציין, כי החל לחוש בצריבות יום או יומיים אחרי התאונה. בהמשך ציין בתשובה לשאלה נוספת כי החל לחוש בצריבות שלושה ימים אחרי התאונה (עמ' 13 לפרוטוקול).

כפי שעולה מהאמור לעיל, גירסתו של התובע בעניין מועד תחילת הצריבות לא הייתה סדורה ובהירה, אך בכל זאת ניתן ללמוד ממנה כי תחושת הצריבה בעיניו החלה כ- 3 ימים לאחר התאונה, דהיינו, ביום 16.8.02  או לכל המאוחר 17.8.02. 

מועד הפניה לבית החולים -  עיון בתעודת חדר המיון שצירף התובע לתצהירו, מעלה כי תאריך אישפוזו של התובע היה ביום 25.8.02 ובמהלך הדיונים לא היתה מחלוקת אמיתית על כך שזהו מועד פנייתו של התובע לראשונה לבית החולים.