פסק-דין חלקי בתיק ת"א 51240-05-11 - פסקדין

והחלטה

כפי שפתח כב' השופט עמית את פסה"ד בת"א 599/05 בכריה נ' הכשרת הישוב, מאגר נבו (2006):

"שוב חוזר הניגון, ושוב נדרשים אנו לשאלה הנצחית תאונת דרכים או לא תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים")".

1. התובע, מר אולג זמיסלוב (להלן: " התובע"), נפגע ביום 14/1/08 בנסיבות דלהלן (כמתואר בתצהירו מיום 9/12/11): התובע היה במועד הרלבנטי עובד של חברה בשם "דלתון אלומיניום בע"מ" (להלן: " דלתון"). דלתון ביצעה עבודות בניה עבור הנתבעת 4 (שניידר פרוייקטים (א.י.ש.) בע"מ) ועבור הנתבעת 5 (גב-ים לקרקעות בע"מ) באתר בניה מסוים (להלן: " האתר"). במסגרת העבודות, הוזמנו לאתר לוחות זכוכית מהנתבעת 3 (מובילי זכוכית לישראל בע"מ, להלן: " יצרנית הזכוכית"). ביום האירוע, הגיעה לאתר משאית של יצרנית הזכוכית (להלן: " המשאית") ועליה שתי חבילות של לוחות זכוכית אשר נועדו לפריקה באתר. במשאית נהג מר סיף סלמאן, הנתבע 1 (להלן: " הנהג") והיא היתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 (הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ). לוחות הזכוכית אוגדו בשתי "חבילות", החבילות נשענו על מבנה עץ בצורת משולש והיו קשורות למבנה. על לוחות הזכוכית היו הדפסות קרמיות של ציורים שונים. התובע עלה על המשאית לאחר הגעתה - "על מנת לבדוק אם ההזמנה סופקה בשלמות וכדי לראות את איכות ההדפסה בלוחות שהתקבלו" (ע"פ סעיף 2 פסקה שלישית לתצהיר). הסיבה לעלייתו של התובע למשאית היתה, כדבריו: "כי הנהג לא יכל להוריד את כל הזכוכית לשטח הפרויקט" (שם). בעוד התובע עומד על המשאית, החל הנהג לפתוח את הקשירה של החבילות, לקראת פריקתן באמצעות מנוף. התובע מסביר כי בדרך כלל המנוף מרים את כל המשטח שעליו עומדים המבנה ולוחות הזכוכית, אך המנוף שהיה באתר לא התאים ונוצר הצורך להתיר את החבילות, לנתקן מהמבנה ולהורידן "אחת אחת". בכל אופן, לאחר שהנהג התיר את הקשירה: "אחת החבילות נטתה לצד, לכיוון שעמדתי על המשאית ולכן נאלצתי לקפוץ מהמשאית על מנת שהחבילה לא תיפול עלי, וכל החבילה מהצד שלי נפלה והזכוכיות נשברו" (סעיף 4 לתצהיר). במהלך הקפיצה מטה  נחבל התובע בקרסול (להלן: " התאונה").
2. מטבע הדברים, התעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר לסיווגו של האירוע. הצדדים הסכימו להגיש סיכומים בכתב באשר לשאלה זו על בסיס התיאור העובדתי שבתצהירו של התובע.
3. התובע, טוען כי המדובר בתאונת דרכים. לשיטתו, התאונה לא ארעה במהלך הפריקה שכן התובע לא היה קשור במלאכת הפריקה, מה גם שהפריקה טרם החלה.
4. הנתבעים 1 ו-2 (הנהג והמבטחת של המשאית) טוענים כי אין עסקינן בתאונת דרכים. לטענתם הפריקה כן החלה והאירוע אירע תוך הפריקה ואינו מהווה "שימוש" ברכב. עוד טוענים הם כי אין עסקינן ב"ירידה" מהמשאית שכן התובע לא התכוון לרדת מהמשאית, ולחילופין - שאף אם האירוע אירע תוך כדי "ירידה מהרכב", אזי שהמדובר על ירידה שלא למטרה תחבורתית. טענה נוספת היא שבנסיבות - אף אם קיימת חזקה "מרבה" היא נסוגה בפני חזקה "ממעטת".
5. הנתבעת 3 לא הגישה כתב הגנה ואף לא סיכומים. הנתבעת 4 בפירוק.
6. הנתבעת 5, גורסת כי האירוע מהווה תאונת דרכים, שכן, אירע תוך כדי ירידתו של התובע מהמשאית. לגרסתה, אין חשיבות לעובדה שהתובע "קפץ" על מנת "למלט" עצמו מהזכוכית, שכן עדיין מדובר ב"ירידה", ובהתנגשות שבין "הירידה" לבין "הפריקה" - ה"ירידה" גוברת.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שאליה הפנו הצדדים, עמדתי היא כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים, וזאת מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.
8. אני מסכימה עם עמדת הנתבעים 1+2 והנתבעת 5 וקובעת כי הפריקה כן החלה (בניגוד לעמדת התובע). התרת הקשירה על מנת לאפשר למנוף להרים את החבילות מהווה את תחילתה של הפריקה או לחילופין פעולת לוואי שחיונית לצורך ביצוע הפריקה. באשר לגבולות שלב "הפריקה", מועד תחילתו ומועד סיומו - אפנה בין היתר לרע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532; ע"א (מחוזי חיפה) 1040/05 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' נאיף, מאגר נבו (2006) ולסקירה המפורטת בספרו של כב' השופט ריבלין " תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים", מהדורה רביעית, 2012, בעמ' 227 עד 234.
9. אני אף מסכימה עם עמדת הנתבעת 5 (בניגוד לעמדת הנתבעים 1+2) ומוצאת כי התובע כן נחשב כמי ש"ירד" מהמשאית. העובדה שהוא קפץ ולא ירד בצורה "איטית" ומבוקרת יותר, אינה משנה את העובדה שהוא התכוון לרדת מהמשאית אל פני הקרקע ועסקינן ב"ירידה" מהרכב (וראו כי אף נפילה בעת הירידה, שאינה מכוונת, נחשבת ל"ירידה" - רע"א 11043/05 מאג'ד אלטורי נ' אריה חברה לביטוח, מאגר נבו (2006)).
10. כמו כן, עמדתי כעמדת הנתבעת 5 באשר לכך שככל שנמצא שהתובע עשה שימוש מוכר ברכב המנועי - אזי שאין נפקות לכך שהוא לא היה הנהג. משתמש ברכב יכול להיות גם מי שלא נוהג ברכב ואף מי שלא היה ברכב במהלך הנסיעה שקדמה לאירוע.
11. בנוסף, אין חולק כי ע"פ ההלכה שנקבעה ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה מאגר נבו (2004) (להלן: " הלכת אוסם") - במקרה בו פעולה מסויימת מהווה הן שימוש מוכר (ירידה מרכב) והן שימוש מוחרג (במסגרת פריקה), אזי שיש לראות את אותה הפעולה כשימוש מוכר וככזו שמהווה תאונת דרכים (ובמילים אחרות, ה"ירידה" גוברת על ה"פריקה").
12. יחד עם זאת, על מנת שנוכל לקבוע שחוק הפיצויים חל, יש לבחון אם התקיימה ההגדרה הבסיסית במלואה, ואזכיר כי תאונת דרכים הינה - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לשיטתי, השימוש שעשה התובע במשאית, עת ירד ממנה, לא היה "למטרות תחבורה", משמע - שאף אם נאמר שהוא ירד (ולא נפל); ואף אם נאמר שהירידה "גוברת" על העובדה שהיא היתה במהלך הפריקה; עדיין לא התקיים מבחן המטרה התחבורתית - והאירוע כמכלול אינו מהווה תאונת דרכים.
13. בספרו של כב' השופט ריבלין " תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים", מהדורה רביעית, 2012, בעמוד 155-168) קיימת סקירה מקיפה באשר לדרישה להתקיימותן של מטרות תחבורה, ותמציתם של דברים הינה כי -

"מצרף ההוראות בהגדרה הבסיסית ובהגדרות השימוש ברכב המנועי מלמד כי כל אחת מדרכי השימוש ברכב הבאות בגדר השימוש המוכר בחוק נתונה לדרישה שתהא למטרות תחבורה כלשון ההגדרה הבסיסית. ניתן כאן ביטוי מפורש לכוונתו המוצהרת של המחוקק לאמץ את המבחן התחבורתי תחת המבחן היעודי אשר שלט בהסדר הפיצויים מכח פסיקת בהמ"ש העליון. המבחן התחבורתי מכוון כלפי השאלה האם השימוש שנעשה ברכב נופל בגדרו של סיכון תחבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדרו של סיכון תחבורתי הוא שימוש למטרת תחבורה. כך, שימוש ברכב לנסיעה והובלה הם שימוש למטרות תחבורה.".

(וראו את ע"א 10157/09, 10162/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין, מאגר נבו, (2010); רע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(3) 532 (1996)).

14. מטרת הירידה מהרכב נגזרת ממטרת העליה אל הרכב מלכתחילה (אם כי יתכנו מקרים בהם לעליה ולירידה מטרות שונות). במקרה דכאן, העליה והירידה לא היו קשורות למטרה תחבורתית. התובע עלה לפלטפורמה של המשאית על מנת לבדוק את טיב ההדפסה על לוחות הזכוכית. המדובר במטרה שאינה קשורה לנסיעה או לעצירה או לכוונה להמשיך בנסיעה לאחר מכן או לפריקה עצמה. לא נטען כי הבדיקה היתה חיונית לצורך הפריקה, במובן שלולא הבדיקה, המטען לא היה נפרק והמשאית לא היתה יכולה להמשיך לדרכה, ואף אם כך היה  - עדיין אינני בטוחה שהביקורת של התובע לגבי איכות המוצר משרתת "מטרה תחבורתית".