פסק-דין חלקי בתיק ת"א 29663-11-09 - פסקדין

רקע

1.    מונחת בפני תביעת התובע, נהג משאית, לפיצויים בגין נזק גוף אשר נגרם לו בתאונה מיום 31.3.2004, אשר התרחשה בחצרו של הנתבע 2, מעסיקו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתובענה (להלן: " הנתבע").

2.    בתביעה זו התעוררה המחלוקת האם אירוע התאונה נשוא תביעה זו מהווה תאונת דרכים אם לאו, כלומר האם יש לדון בו על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "פלת"ד"), או שמא על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

3.    התובע הגיש תביעתו לראשונה כנגד מבטחת הרכב, הנתבעת 1, (להלן: "הנתבעת") בעילה לפי הפלת"ד. אחר זאת ביקש וקיבל רשותו של המותב הקודם לתקן את כתב תביעתו, לפיכך נוסף הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"),  ונוספה עילה נזיקית.

4.    בישיבת קדם משפט מיום 16.02.2012 הוריתי כי נוכח המחלוקת בדבר סיווג התאונה כאמור, יפוצל הדיון באופן שתחילה תידון שאלת סיווג האירוע. בהתאם לכך, שמעתי ביום 12.06.2012 את התובע והנתבע. משהוגשו סיכומי התשובה האחרונים בתיק ניתן כעת להכריע בסוגיה.

טענות הצדדים

5.     לטענת התובע, טעינת המטען התרחשה באשקלון ופריקתו, צפויה היתה להתבצע רק ביום המחרת, לאחר שיחנה את המשאית ובה המטען למשך הלילה בסמוך לביתו. אירוע התאונה התרחש במהלך הנסיעה כאשר הסתבר לתובע, במפתיע, כי הברזנט המכסה את האמבטיה של המשאית בה הועמס חול, נקרע ולפיכך חלק מהמטען עף החוצה.

לאור הסיכון התחבורתי שנגרם בשל כך, נאלץ לעצור בדרך, בתחנת דלק ולהרטיב מעט את מטען החול, אך בהמשך, נאלץ לעצור בחצרי מעסיקו, הנתבע, על מנת להחליף את כיסוי הברזנט אשר כיסה את המטען.

לטענת התובע, נסיבות המקרה עולות כדי שימוש ברכב מנועי ולפיכך יש להחיל על התאונה את חוק הפלת"ד. בנוסף, טוען התובע, כי ככל שנסיבות המקרה מקימות בד בבד חזקה מרבה וחזקה ממעטת, הרי שמתוקף קיומה של חזקה מרבה, נותנת היא תוקף לתחולתו של חוק הפיצויים. התובע כופר בעמדת הנתבעת לפיה המדובר באירוע של פריקה וטעינה, אשר חורג מהגדרת "שימוש ברכב" ואינו מאפשר להחיל על נסיבות המקרה את חוק הפלת"ד.

6.    הנתבעת, בכתב הגנתה ובסיכומיה, טענה, בין היתר, כי נסיבות המקרה שונות מהנסיבות המתוארות בכתב התביעה והתאונה הנטענת אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הנתבעת טענה כי נסיבות המקרה עולות כדי פריקה וטעינה של מטען אשר חורג מהגדרת המונח תאונת דרכים לפיכך יש לדחות את התביעה בעילה זו ולמחוק את הנתבעת מכתב התביעה, זאת, בין היתר, לאור האמור בע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009). עוד טענה הנתבעת, כי נסיבות המקרה אף לא עונות על מבחני הפסיקה להחלת "תיקון דרך" ולפיכך, יש להורות על דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת.

7.    הנתבע טען, בין היתר, כי האירוע עולה כדי הגדרת תאונת דרכים. לדידו, המדובר באירוע פתאומי, אשר התגלה במהלך הדרך על ידי נהג המשאית ואשר בגינו, נאלץ התובע לעצור את המשאית, ללא שכיבה את המנוע, דבר אשר יש בו כדי להעיד כי המדובר בעצירה קצרה לצורכי טיפול קצר, ואשר לאחריה עתיד היה להמשיך עם המטען בדרכו. לעניין הטענה הנזיקית החלופית, טען הנתבע כי נקט בכל אמצעי הזהירות כנדרש, ואף הזהיר את התובע טרם עלייתו על האמבטיה. עוד ציין הנתבע, כי המדובר בעובד וותיק ומיומן אשר בשל אשמו הבלעדי ארעה התאונה. על כן, כך או כך, דין התביעה כנגד הנתבע - להידחות.

נסיבות התאונה - ממצאים שבעובדה

8.    מן הראיות שהובאו בפניי עולה כי ביום 31.3.2004, במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבע, העמיס התובע חול מסוג "זיפזיפ" (להלן: "המטען") באשקלון. לאחר זאת, נסע התובע צפונה, לכיוון ביתו שבמג'ד אל כרום, כשהמטען על המשאית. לטענת התובע, אשר לא נסתרה, במהלך הנסיעה סימן לו נהג משאית אחר כי נשפך לו מן המשאית מטען. הוא עצר את המשאית בתחנת דלק ביקנעם, על מנת להרטיב את החול שהיה במשאית, כדי למנוע המשך פיזורו במהלך הנסיעה. בהמשך, על פי הוראת מעבידו, עצר את המשאית במגרש המעביד, על מנת להחליף את הברזנט הקרוע בברזנט חדש אשר ימנע את המשך שפיכת החול מן המשאית (פרוטוקול, עמ' 5). ראיה סותרת לאמור - אין.

למחרת היום ולאחר חניית לילה בביתו, צפוי היה התובע לפרוק את המטען באזור הגליל הסמוך לביתו - כך על פי עדותו וכך על פי עדות הנתבע 2. (פרוטוקול, עמ' 7 ש' 30-33 - דברי התובע, עמ' 11 ש' 15-29- דברי הנתבע).

אירועי הנסיעה בכל הנוגע להערת נהג המשאית ולעצירת התובע בתחנת הדלק על מנת ליתן פתרון מיידי לשפיכת המטען מן המשאית, נלמדים מפי התובע עצמו. לא היו עדים למהלך זה, אך מנגד, לא הובאו כל ראיות הסותרות את טענותיו של התובע ועדותו של הנתבע 2, המעביד, תומכת בדברי התובע.

אשר להשתלשלות אשר הובילה לגרם הנזק ולמהלך אירוע הנפילה עצמו, כנטען, כאן חלוקים הצדדים.

9.    התובע דיווח לנתבע במכשיר הקשר אודות התקלה בכיסוי הברזנט והלה הורה לו לעצור במגרש אשר בבעלותו בקרית אתא, לצורך החלפת הברזנט. התובע עשה כדברי הנתבע. הנתבע הקדים והוציא מהמחסן ברזנט חדש להחלפה. בשעה שהתובע החליף את הברזנט, נתקעה רגלו באחת הגומיות של הברזנט אשר נקשר לגוף האמבטיה, נפל ונחבל. כך טענת התובע.

יודגש כבר כעת כי לא היו עדים לתאונה ועדותו של התובע הינה בבחינת עדות יחידה. הנתבע ובנו שהו, אמנם, במחסן סמוך למקום האירוע, אולם לא ראו את אופן התרחשות התאונה.

10.              מטענות הצדדים עולה כי אין כפירה בעצם קרות האירוע, אלא המחלוקת הינה בנסיבות האירוע ובשאלה האם עולות הן כדי הגדרת תאונת דרכים.