פסק-דין חלקי בתיק ת"א 19468-10-10 - פסקדין

כללי

1.              מונחת לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 1984, בתאונה אשר ארעה ביום 23.6.10 בהיות התובע נוסע באופנוע, אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "מרואן").

רקע

2.              לטענת התובע, בזמנים הסמוכים לתאונה, ריצו הוא ומרואן עבודות שירות יחדיו. ביום התאונה, לאחר שסיימו את העבודות, ביקש התובע ממרואן להסיעו באמצעות אופנוע אשר היה ברשות מרואן, לנצרת, עיר מגוריהם, ומרואן נעתר לבקשתו.

3.              במהלך הנסיעה, בסמוך לצומת מגדל העמק צפון בעודם נוסעים בכביש ישר, רכב אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 3, חצה את הצומת מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע ובשל כך נגרמה התאונה. התובע, אשר נסע ללא קסדה לראשו, נפגע בגופו.

4.              מאחר שמרואן לא היה בעליו של האופנוע, לא היה לו רשיון לאופנוע מסוג זה ואף לא היה לאופנוע ביטוח בתוקף, הוגשה התביעה בעילות חלופיות.

האחת, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") כנגד מרואן ונגד הנתבעת 2, קרנית (להלן: "קרנית"). השניה, החלופית, בעילה נזיקית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], נגד הנתבעת 3, נהגת הרכב הפוגע ונגד המבטחת בביטוח חובה, הנתבעת 4.

קרנית הגישה הודעה לצד שלישי, נגד מרואן, נהג האופנוע, וכנגד אחר (להלן: "ספואן") אשר בהתאם לרישיון הרכב, היה בעליו של האופנוע במועד התאונה.

הנתבעת 3, הורשעה בת"ד 3508-04-11 על פי הודאתה (ת/1) בכך ש "פנתה שמאלה בצומת מגדל העמק צפון ולא נתנה זכות קדימה לאופנוע שבא ממול וכך חסמה את דרכו של האופנוע והתנגשה בו" (לשון גזר הדין).

5.              בשל המחלוקת בעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים או כאירוע נזיקי, הורה המותב הקודם על פיצול שאלת החבות משאלת הנזק.

בתיק נשמעו ראיות לעניין החבות והצדדים סיכמו טענותיהם.

טענות הצדדים

6.              התובע, כאמור, טוען בתביעתו לעילות חלופיות. לפי חוק הפלת"ד נגד מרואן וקרנית ולפי פקודת הנזיקין נגד הנתבעות 3-4.

7.              מרואן טען כי התובע היה מודע לכך שהאופנוע אינו שייך לו וכי הוא עושה בו שימוש ללא היתר, חרף זאת בחר התובע להסתייע בו לצורכי תחבורה חזרה לביתו. לאור זאת, טען מרואן, כי התובע אינו זכאי לפיצויים בגין הנזקים, הנטענים והמוכחשים, אשר נגרמו לו בתאונת הדרכים,  הן ממנו הן מקרנית.

8.              קרנית, בדומה למרואן, טענה כי דין התביעה נגדה להידחות בהתאם לסעיף 7 (2) לחוק הפלת"ד, זאת מאחר שהתובע היה מודע לכך שמרואן נטל את האופנוע מאחיו, עודה ביטאר חמאדה (להלן: "חמאדה"), מחזיק האופנוע, בלא רשותו. 

9.              הנתבעות 3-4 טענו כי התאונה עונה להגדרת המונח תאונת דרכים בחוק הפלת"ד וכי התובע, כפי שטען במשטרה, לא היה מודע לכך שהאופנוע נלקח שלא ברשות ואף טענו כי מרואן קיבל את רשות אחיו חמאדה, במפורש או מכללא, לעשות שימוש באופנוע.

לחילופין, טענו כי נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע מטילות אשם על מרואן וכן אשם תורם לתובע בעצמו, עד כדי דחיית התביעה כנגדן.

10.          צד ג' 2, ספואן, הבעלים הרשום של האופנוע, טען כי עוד בתאריך 20.3.10, כשלושה חודשים קודם לתאונה, מכר את האופנוע לאדם בשם שריף אבו שאקרה, בעליו של מוסך לתיקון אופנועים. עוד טען ספואן כי עסקת המכר בין שריף אבו שאקרה לחמאדה נעשה ללא ידיעתו וללא מעורבותו וכי העברת הבעלות לא בוצעה מטעמים שאינם קשורים בו.

המסגרת הנורמטיבית