פסק-דין חלקי בתיק ת"א 1162/07 - פסקדין

סמכותו של בית המשפט לדון כשאלה שבגררא בהפקעה ובתעודת השר מכח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 ומשמעות דיון מסוג זה, זו השאלה העומדת ביסודו של פסק הדין החלקי דנן.

א. רקע

1.         המדובר בבקשת רשות הפיתוח לדחייה על הסף של טענות המשיבים, הנוגעות לרכישת הקרקע נשוא התובענות המאוחדות מכח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 (להלן:"חוק הרכישה"), (למעט שטח של כ-12 דונם שלא נרכש במסגרת האמורה), זאת, מהטעם שהסמכות הייחודית לדיון בטענות אלה מסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

כן, טוענת המבקשת כי אין מקום לתקיפת תעודת השר שהוצאה מכח חוק הרכישה, באמצעות בירור עובדתי, לאור ההלכה הפסוקה שקבעה כי ערכה ההוכחתי של התעודה מוחלט והקביעות בה חלוטות, וכן לאור שיהוי מהותי בהעלאת הטענות לתקיפתה.

לאור האמור, עותרת המבקשת להורות בפסק דין חלקי על רישום המקרקעין שנרכשו מכח חוק הרכישה, על שמה.

2.         רקע הבקשה הינו תובענה הכוללת ארבעה תיקים שאוחדו, לבירור תביעות בעלות סותרות שהוגשו במסגרת הליכי הסדר במקרקעין, תביעת המבקשת מחד ותביעת המשיבים מאידך, ואשר הועברו להכרעת בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נ"ח] תשכ"ט-1969.

            בהתאם להסכמה דיונית שהתקבלה בישיבה מקדמית שהתקיימה לפני ותכליתה מיקוד המחלוקות בין הצדדים, הגישו המשיבים תמצית טענותיהם, במסגרתה טוענים המשיבים, בין היתר, טענות כנגד הפקעת הקרקע עפ"י חוק הרכישה. לטענתם נפלו פגמים בתעודה שהוצאה כאמור לפי חוק זה, לרבות אי עמידה בתנאי סעיף 2(א) לחוק הרכישה, פגמים המחייבים הכרזה על בטלות התעודה או ביטולה, וכן טענות הנוגעות לחתימת התעודה, מועד הוצאתה, אי חלותה על הקרקע הרלבנטית ופרסומה.

ב. תמצית טענות הצדדים

3.         להלן תמצית טענות המבקשת:

א.      המדובר בקרקע מסוג "מוואת", לא רשומה ולא מוקצית, ומכאן כי הייתה בבעלות המדינה עוד לפני רכישתה הסטטוטורית ע"י המבקשת עפ"י חוק הרכישה. הרכישה באה לידי ביטוי במסמכים שהם בגדר דין, דהיינו, תעודה שפורסמה בילקוט הפרסומים ותשריט של השטחים, וכן רישום הרכישה בלשכת מרשם המקרקעין, ותוצאתה הינה הקניית זכות קניינית נקיה בקרקע לרשות הפיתוח.

ב.       טענות המשיבים כנגד הפקעת המקרקעין לפי חוק הרכישה, מהוות למעשה תקיפה ברורה וישירה של חוקיות מעשה הרכישה מכח החוק. בהתאם להלכה הפסוקה הפקעות דוגמת הרכישה הנדונה הינן מעשה שלטוני מובהק ולפיכך הסמכות לדון בתקיפתן, הן בהשגה על החלטת ההפקעה המקורית והן בהשגה בשל נסיבות מאוחרות לה, מסורה לבג"צ, ואין נפקא מינה בין הפקעה לפי פקודת הקרקעות לבין רכישה מכח חוק הרכישה.

ג.        אין מקום לדון לגופו של עניין בעובדות ששימשו יסוד להוצאת תעודת ההפקעה, זאת לאור הפסיקה הקובעת כי משקלה וערכה הראייתי מוחלט, כי הבעלות על פיה עוברת באופן אוטומטי ומיידי ללא יכולת ערעור וכי הקביעות בתעודה חלוטות.

ד.       מכל מקום, אין בידי המשיבים כדי להדוף את הטענה לשיהוי כבד בטענות כנגד הרכישה מכח החוק, באשר השנים הרבות שחלפו מאז הוצאת התעודה, אשר התייחסה לתמונת מצב מלפני כ- 57 שנים, אינן מאפשרות בירור עובדתי מעשי.

4.         להלן תמצית טענות המשיבים בתגובתם:

א.      לבית המשפט סמכות לדון בטענות כנגד תעודת ההפקעה מכח סמכותו הנגררת בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:"חוק בתי המשפט"). סמכות זו מוקנית, מאחר וטענות המשיבים מהוות תקיפה עקיפה של חוקיות התעודה ותוקפה, ולא תקיפה ישירה כטענת המבקשת, בהיותן טענות הטפלות לשאלה העיקרית - היא שאלת הזכויות במקרקעין נשוא התובענה.

ב.       הפסיקה הותירה אפשרות פתוחה להעלאת טענות כנגד הקביעות המופיעות בתעודת ההפקעה, במקרים חריגים המתאימים לכך, ובכפוף להבאת ראיות לנטען.

ג.        המבקשת טרם הוכיחה את קיומו של צו ההפקעה, אף לא לכאורה, וטרם הציגה אותו לרבות בפני בית המשפט, ולפיכך עליה להוכיח כי נחתם כראוי וכי הוא חל על השטח נשוא התובענה.

ד.       אין מקום לטענת שיהוי, מהטעם שבפי המשיבים טענה להעדר פרסום התעודות הרלבנטיות כנדרש, ולפיכך נודע למשיבים לראשונה על דבר קיומן רק עשרות שנים לאחר הוצאתן.

ה.      לגופו של עניין, המבחן הקובע בשאלת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד, ומאחר והסעד הנתבע ע"י המשיבים הינו רישום המקרקעין על שמם, מסורה הסמכות לבית משפט זה.