פסק-דין חלקי בתיק ש 37081-05-10 - פסקדין

בפני בקשה לקביעת דמי שכירות בבית עסק.

כללי

1.         המבקשת עותרת לקביעת דמי שכירות מכוח תקנה 1(3) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבית עסק- אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות) התשמ"ג- 1983(להלן: " התקנה")  ומכוח סעיף 52 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב- 1972  (להלן: " החוק").

2.         בהסכמת הצדדים, פוצל הדיון באופן שבשלב ראשון תוכרע השאלה האם המושכר משוחרר מתקרת דמי השכירות, ובמידת הצורך ימשיך הדיון בשאלת שיעורם של דמי השכירות (פרוטוקול והחלטה מיום 6/2/11).

הצדדים

3.         המבקשת היא הבעלים של חנות בקומת הקרקע ברחוב המלך ג'ורג' 14 תל אביב, הידועה כחלקה 178 בגוש שומה 6932 (להלן: " המושכר" או " החנות").

המשיב 1 ז"ל והמשיב 2 שכרו את המושכר בשכירות מוגנת בהתאם לחוזה שכירות מיום 28/7/88 ובתום תקופת השכירות המשיכו להחזיק בה כדיירים מוגנים עפ"י החוק.

המחלוקת

4.         האם המושכר הינו " בית עסק שעיקר שימושו עסקי יבוא או ייצוא".

המסגרת המשפטית

5.         בכדי להצליח בבקשתה, על המבקשת להוכיח כי במושכר מתנהל עסק של ייבוא, ובנוסף עליה להוכיח כי עיקר השימוש במושכר הוא לעסקי ייבוא.

בע"א 414/89 קבע בית המשפט, בדעת רוב, מפי כב' הנשיא (דאז) שמגר, כי:

"לצורך פרשנותה של התקנה שבפנינו ובחינת התקיימות הדרישה כי עיקר השימוש בבית העסק יהיה עסקי יבוא או יצוא, אין לומר כי מכירה בישראל של סחורות מיובאות מהווה עסק של יבוא. כמובן, הבאת סחורות לישראל נעשית על מנת שימכרו לאחרים, אך אין לומר, כי פעולת המכירה של המוצר המיובא, לאחר סיום שלבי הבאתו, מהווה פעולת עזר, כרוכה או נילווית לפעילות הראשית של הבאת אותו מוצא לישראל. המכירה בשוק המקומי היא, לעניין זה, פעולה עיסקית עיקרית בפני עצמה. היא באה אמנם לאחר היבוא שקדם לה, אך אין היא נבלעת בו, ואין היא פעולת-עזר שלו. כפי שנקבע, ייצור מוצרים לשם יצוא איננו חלק מפעולות היצוא במובנן הרחב. כך יש לקבוע כי חנות בה נמכרים מוצרי יבוא איננה פעולת לוואי לפעולות היבוא, אלא פעילות עיסקית עצמאית ונפרדת". (ע"א 414/89 סביליה נ' תגר, פ"ד מד(3) 388, 392 (1990), להלן: " עניין סביליה").

להשלמת התמונה יצוין כי בעניין סביליה, קבע  כב' השופט לוין (בדעת מיעוט) כי:

"ואילו עסקי הייבוא במובן תקנה זו משתרעים גם על מכירת המוצר המיובא וזו, כפי שעמדנו על כך, באה להשלים את עצם פעולת הייבוא. יצואן של מוצר מסויים אינו חייב להיות יצרנו. ואילו הייבואן עוסק, בדרך כלל, גם במכירת המוצר שהוא מייבא." (פס"ד סביליה, עמ' 394).

בבר"ע 681/84 דובר על בית עסק אשר עסק בייבוא מכשור מדעי מחו"ל ושיווקו. בית המשפט בחן מהי הפעילות שמתבצעת במושכר, תוך התייחסות לאופיו הדומיננטי של העסק, וקבע כי:

 " מי שעוסק בעסקי יבוא, גם המחסן המשמש אותו באותו בניין הוא בגדר מושכר אשר עליו חלה תקנה 1(3), כי המחסן אינו אלא מקום המשמש לפעולות שהן תופעות הלוואי הטבעיות לפעולותו של היבואן". (בר"ע 681/84 עזבון נוימן וייסלברג ז"ל נ' יהל (לא פורסם, אוזכר בפס"ד סביליה בעמ' 392)).

בע"א (מחוזי ת"א) 2070/09 סוכמה ההלכה כך: