פסק-דין חלקי בתיק ע"פ 30673/06 - פסקדין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שלו-גרטל) לפיו הורשע המערער בתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים  382ג + 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק) באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 + 382ב לחוק. בגין ביצוע העבירות נדון המערער למאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים וכן למאסר על תנאי (לתקופה של 12 חודשים בגין כל עבירת אלימות נגד בן משפחה ו- 6 חודשים בגין עבירת אלימות וזאת  למשך שלוש שנים).

הערעור מופנה כלפי ההרשעה והעונש.

בתחילה הוגש נגד המערער כתב אישום שכלל שני אישומים. באישום הראשון נטען כי ביום 30.9.03, תקף המערער את אשתו וגרם לה לחבלה של ממש. עקב ויכוח בין בני הזוג, נתן המערער לאשתו סטירות, זרק עליה צרור מפתחות וכן כסא מעץ שפגע בידה. כתוצאה מכך נגרמו לאישה שטפי דם בזרוע ימין, נפיחות ורגישות בכף ידה ושטפי דם בירך ימין. באותן הנסיבות איים המערער על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה בכך שאמר לה כי ירצח אותה אחרי שיתן לה להגיע למשקל של 20 ק"ג. באישום השני נטען כי כשלושה שבועות לפני האירוע המתואר באישום הראשון, תקף המערער את אשתו בכך שהכה אותה וסטר לה. המערער הכחיש את האישומים נגדו ולאחר שמיעת ראיות הורשע בעבירות שפורטו בכתב האישום.

בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת, קבע כי עדות האישה הייתה אמינה ואף נתמכה בראיות נוספות ובכללן עדות השוטרת יעל בן חיים, תעודה רפואית ודברי המערער עצמו כאשר אמר בין השאר "הנחתי את הידיים שלי עליה". בית משפט קמא לא נתן אמון בהכחשת המערער את המעשים וציין כי גרסתו התבססה על רק עדותו שהייתה בלתי אמינה ולא משכנעת.

בשלב הדיון בגזר הדין, צירף המערער תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו. בתמצית אישום (ת/13) נאמר כי בסמוך ליום 20.6.05 בשעות הלילה, תקף המערער את אשתו בכך שהכה אותה וגרם לה לסימנים בגפיים; ביום 2.7.05 בעט המערער באשתו והכה אותה באגרופים בגופה ובפניה. כתוצאה מכך נגרמו לה סימני המטומה וכתמים אדומים ביד; ביום 14.7.05 הגיע המערער אל ביתם, דפק בחוזקה על הדלת וצעק אל עבר אשתו: "תפתחי או שאני שובר את הדלת ושוחט אותך". בהמשך נכנס המערער לבית, הפיל את אשתו והכה אותה באגרופיו. כתוצאה מכך נגרמו לה סימנים אדומים בזרוע.

המערער הודה בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום והורשע, על פי הודייתו, בשלוש עבירות של תקיפה בתנאים מחמירים, לפי סעיף 382 (ג) לחוק ובאיומים לפי סעיף 192 לחוק.

בערעור על ההרשעה טוען המערער כי לא היה מקום להעדיף את עדות האישה על פני עדותו. לדבריו, נמצאו סתירות בעדות האישה המערערות את מהימנותה. כמו כן, האישה לטענתו עושה שימוש מניפולטיבי ברשויות אכיפת החוק כדי להשתלט עליו. המערער מעלה גם טענות דיוניות וטוען כי הוצגו לבית משפט קמא ראיות הנוגעות למסכת היחסים בין בני הזוג לאורך שנים, על אף שלא נטען בעניין זה בכתב האישום. כן טוען המערער כי היה על בית משפט קמא לשמוע את המתלוננת פעם נוספת לפני גזירת העונש וליתן לסנגורו פרק זמן נוסף של שבועיים להתכונן לסיכומים לעניין העונש. המערער הוסיף וטען כי לא הוצג לפניו חומר הראיות המבסס את האישומים שצורפו בשלב גזר הדין והוא הודה בהם רק כדי לסיים את הפרשה בלי מאסר בפועל. עוד טען המערער כי בית המשפט קמא הציע לצדדים להגיע להסדר טיעון לאחר תום סיכומי המאשימה ולפני ששמע את סיכום טענות ההגנה. לטענתו, הגנתו לפני בית המשפט קמא, לא הייתה ראויה, וכאשר בא כוחו הקודם אמר כי אינו שולט בתחום הפלילי והוא עלול לעשות טעויות בניהול קו ההגנה, היה על בית המשפט קמא להתערב בנושא הייצוג. לבסוף טוען המערער כי הסתמך על תסקיר המבחן שנערך בעניינו ועל הבטחות לכאורה מאת התובעת לפיהן לא ייגזר עליו עונש של מאסר בפועל אם יודה באישומים הנוספים.

אשר לעונש, טוען המערער כי היה על בית משפט קמא לקבל את המלצת שירות המבחן ולא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. לטענתו, העונש חמור ביותר ללא כל יחס לעבירות בהן הורשע.

לא מצאנו ממש בטיעוני המערער כלפי הכרעת הדין. טענותיו של המערער מכוונות נגד קביעות עובדתיות הנוגעות למהימנות העדים. בנושא זה אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב ולא מצאנו נסיבות המצדיקות חריגה מנוהג זה במקרה הנדון. נהפוך הוא. למקרא העדויות ובכלל זה עדות המערער, אנו סבורים כי מסקנת בית משפט קמא נכונה ומבוססת ואין כל מקום להתערב בה. הוא הדין לעניין טענותיו הדיוניות של המערער. החלטות בית משפט בעניין זה סבירות וגם בהן אין מקום להתערב. המערער היה מיוצג בדיון על ידי סניגור ומשהודה באישומים הנוספים ולא ביקש לראות תחילה את חומר הראיות המבסס אותם, אין הוא יכול לבוא עתה בטרוניה כי חומר זה לא הוצג לפניו. אשר לטענה בדבר הצעתו של בית משפט קמא להסדר טיעון, מדובר למעשה בטענת פסילה שאותה המערער, שהיה מיוצג, לא העלה לפני בית משפט קמא. כמו כן, אין לטענה זו זכר בפרוטוקול הדיון וגם לא התבקש תיקון הפרוטוקול. בנסיבות אלה, אין לשעות לטענה זו כשהיא מועלית לראשונה לפני ערכאת הערעור. גם טענותיו של בא כוחו הנוכחי של המערער באשר לאיכות הייצוג המשפטי של המערער לפני בית משפט קמא, אינן מצדיקות התערבות בהכרעת הדין. המערער היה מיוצג על ידי שני עורכי דין שלא ביקשו להתפטר מן הייצוג בשל העדר מיומנות, וגם אם הועלה על ידי אחד מהם היסוס מה בנוגע לאחת הסוגיות המשפטיות שהתעוררו, לא עולה מהפרוטוקול כל פגם בהתנהלותם וקשה לנו לראות כיצד בית המשפט צריך היה, בנסיבות אלה, להתערב בנושא הייצוג.

לעניין העונש - בתסקיר שרות המבחן שהוגש לבית משפט קמא נאמר, כי המערער מתקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו. למרות זאת, המליץ שרות המבחן על צו שרות לתועלת הציבור, צו מבחן לשנה ומאסר על תנאי, בציינו כי יש לקוות שבמהלך הקשר הטיפולי, תתמתן הכחשת המערער והוא יכיר בקיומה של בעיה בתחום האלימות ויגלה מוטיבציה לשינוי המצב.

בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא כאשר סירב לאמץ את המלצת שירות המבחן. כן מקובלת עלינו השקפתו של בית משפט קמא, כי העבירות המיוחסות למערער, אף שלא היו מלוות באלימות קשה, הן עבירות הראויות לתגובה עונשית הולמת. עם זאת, במהלך הערעור התחוור לנו כי לאחר מתן פסק הדין חל שינוי מרחיק לכת במערך המשפחתי הכולל, דבר שאושר בתסקיר משלים שנתבקש על ידינו. נראה כי כיום, מערכת היחסים בין בני הזוג נמצאת בתהליך שיקום ממשי ועקבי. כן נמסר לנו על ידי שירות המבחן, כי המערער עומד בחודש מאי הקרוב ליטול חלק בקבוצה טיפולית שעניינה יחסים זוגיים ושליטה בכעסים  ושרות המבחן סבור כי הדבר  יועיל לשיקומו של המערער ויתרום לקשר חיובי בין בני הזוג.

בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע עמדה עונשית, אנו מורים כי הממונה יגיש לעיוננו חוות דעת אודות יכולתו של המערער לבצע עבודות שירות.

הממונה יגיש את חוות דעתו עד יום 29.4.07.

המשך הדיון ביום 13.5.07 בשעה 09:30.

המזכירות תשלח בדחיפות החלטה זו לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ז (17 באפריל 2007) במעמד הצדדים.