פסק-דין חלקי בתיק ס"ע 17624-05-12 - פסקדין

1.         ביום 9.5.12 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעים.

2.         ביום 13.6.12 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע 1, שאינו מיוצג, במסגרתו התבקשה ארכה בת 60 ימים להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 וזאת מהטעם שהנתבעת 2 הפסיקה את פעילותה, אין לה אמצעים לממן ייצוג והיא זקוקה לארכה לצורך קבלת ייצוג משפטי מסודר. בקשת הנתבעת 2 התקבלה וניתנה החלטה לפיה על הנתבעת 2 להגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 1.10.12.

3.         ביום 6.10.12 הגישה התובעת בקשה דחופה למתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבעת 2 וזאת בחלוף המועד להגשת כתב הגנה מטעמה. בהחלטת בית הדין מיום 6.10.12 ניתנה לנתבעת זכות תגובה בתוך 15 ימים מהמועד שתומצא לה הבקשה והתובעת נדרשה לבצע מסירה אישית של ההחלטה, וזאת לא יאוחר מיום 15.10.12.

            בהתאם להודעת התובעת מיום 16.10.12 ולאישורי המסירה שהוגשו לתיק,  הבקשה למתן פסק דין בהעדר והחלטת בית הדין מיום 6.10.12 הומצאה לנתבעת 2 ביום 14.10.12.

4.         ביום 28.10.12 ובטרם חלוף המועד להגשת תגובת הנתבעת 2, הוגשה מטעם התובעת בקשה דחופה וחוזרת למתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבעת 2 וביום 31.10.12 הגישה התובעת בקשה דחופה למתן החלטה בבקשתה מיום 28.10.12.

5.         לנוכח העובדה שביום 13.6.2012 הגישה הנתבעת 2 בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה וזאת באמצעות הנתבע 1, לא יכולה להיות מחלוקת שהנתבעת 2 קיבלה את כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה במועד הקודם ליום 13.6.12. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 13.6.12 היה על הנתבעת 2 להגיש את הגנתה עד ליום 1.10.12.

            עד היום, לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 ואף לא הוגשה תגובה מטעמה לבקשה למתן פסק דין בהעדר.  

6.         בנסיבות אלו, מתקבלת בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 2, על יסוד כתב התביעה וזאת על פי תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991.

על אף שעסקינן בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, בית הדין בוחן את הסעדים המבוקשים ואת הראיות שצורפו לתביעה. כפי שעולה מכתב התביעה, התובעת עבדה בנתבעת 2 מיום 15.1.12 ועד ליום 8.3.12 דהיינו תקופה של חודש ו - 21 ימים ולא תקופה של שלושה חודשים שעל בסיסה חושבו חלק מהסעדים הנתבעים.

            כמו כן, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת 2 בגין רכיבי התביעה המהווים פיצוי בגין נזק לא ממוני: פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ופיצוי בגין עוגמת נפש. פיצוי כאמור נפסק במקרים חריגים בלבד ואין זה המקרה בו יפסק פיצוי בגין רכיבים אלו, בפרט לנוכח תקופת העבודה הקצרה.

7.         אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן:

א.         פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה בסך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב.         הפרשי שכר עבודה בסך של 4,432 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 

ג.          פדיון חופשה בסך של 273 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד.         דמי נסיעות בסך של 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ה.         הודעה מוקדמת בסך של 194 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ו.          הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ג , ( 04 נובמבר 2012) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: