פסק-דין חלקי בתיק בשא 7395/07

א.         בפניי בקשת התובעים למתן פסק-דין חלקי לפי תקנה 191 של תקנות סד"א שלפיו יחוייבו הנתבעים לשלם לתובעת מס' 1, סכום של 187,395 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בגין ראש הנזק של כאב וסבל.

בנימוקיהם כותבים התובעים שהמשא ומתן לפשרה על בסיס הצעת בית המשפט לא צלח והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות לעוד מספר חודשים (11.10.07). זכאותה של התובעת לפיצויים לפי חוק הפלת"ד איננה במחלוקת, נכותה של התובעת נקבעה על ידי הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד בשיעור של 86.28% לצמיתות, ואיש לא חלק על קביעה זו.

התובעת, ילידת 1961, אושפזה עקב התאונה למשך 244 ימים, וזכאית לפי חישובו של ב"כ התובעים לפיצוי בסכום של 187,395 ש"ח.

מוסיף ב"כ התובעים שמרשתו אכן מקבלת תגמולים נכבדים מן המוסד לביטוח לאומי, אך תביעתה אינה יכולה "להיבלע" הואיל והתובעת נפגעה כהולכת רגל מרכב צד ג' והיא זכאית בכל מקרה ל-25% מסכום הפיצויים.  לפיכך טוען ב"כ התובעים שהתקיימו התנאים למתן פסק דין חלקי בפריט זה.

            מוסיף ב"כ התובעים שמרשיו במצב כלכלי קשה ביותר ונזקקים לפנות לקרובים או גורמים אחרים לנטילת הלוואות, מצב זה מעמידם במצוקה קשה ופסק הדין החלקי יאפשר לתובעים מרחב נשימה וניהול ההליך ללא מצוקה.

ב.         בתגובתו כותב ב"כ הנתבעים שהזכאות ל-25% מן הנזק אינה אוטומטית אלא מותנית לפי סעיף 330 (ג) של חוק הביטוח הלאומי במשלוח הודעה לביטוח הלאומי, וזאת בדואר רשום, ותוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד, (סעיף 330 (ד) לחוק הביטוח הלאומי).

מוסיף ב"כ הנתבעים שמסכום הנזק של התובעת יש להפחית תשלומים תכופים בשווי של 143,000 ש"ח ברוטו, וכן תגמולי ביטוח לאומי, שמסתכמים בכ-1,720,000 ש"ח (כרגע הסכום עדיין אינו עדכני). מכאן שסה"כ הניכויים הוא, לפי טענת ב"כ הנתבעים, בסביבות 1,880,000 ש"ח.

עוד טוען ב"כ הנתבעים שסכום הנזק כפי שצויין מטעם הנתבעים בתחשיב הנזק שהוגש לבית המשפט בשלב קדם המשפט איננו בבחינת "גבול תחתון", הכל תלוי בראיות, וייתכן שבסופו של דבר אף ייפסק סכום נזק נמוך מן המופיע כיום בתחשיב הנזק שמטעם הנתבעים.

לטענת ב"כ הנתבעים כאשר יש ניכויים בשווי של 1,880,000 ש"ח, וכאשר טרם הוברר האם יש זכאות ל-25%, עשויה התביעה "להיבלע" בסופו של דבר בניכויים, ולכן אין ליתן פסק דין חלקי על סכום כלשהוא.

ג.          לאחר ששקלתי את עמדותיהם של ב"כ שני הצדדים, אני סבור שיש להיענות לבקשה שבפניי - בחלקה.

אין הנתבעים חולקים על חבותם לפצות את התובעת, והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.

אין הנתבעים חולקים על כך שהנכות הרפואית המחייבת בתיק זה היא זו שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב התאונה הנדונה (86.28%, עיינו - סעיף 18 לכתב ההגנה).

הנתבעים לא חלקו בתגובתם על חישוב סכום הפיצוי בגין הנזק שאיננו ממוני כנטען בבקשתו של ב"כ התובעים (187,395 ש"ח).

לטענת הנתבעים זכאותה של התובעת ל-25% מסכום הפיצויים איננה אוטומטית אלא מותנית במתן הודעה למוסד לביטוח לאומי, בדואר רשום ובתוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד (סעיפים 330 (ג) + (ד)של חוק הביטוח הלאומי) וככל שהתובעים לא פעלו כך אין זכאות ל-25%.

ואולם, ליקוי זה (בהנחה שטרם ניתנה הודעה כאמור לביטוח הלאומי) ניתן לתיקון על נקלה.

מועד ההוכחות קבוע ליום 11.10.07, לפיכך אני מורה בזאת לב"כ התובעים לשגר למוסד לביטוח לאומי הודעה בכתב כנדרש בסעיף 330 של חוק הביטוח הלאומי, על סעיפיו הקטנים, בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו, כשהעתקי ההודעה יומצאו הן לתיק בית המשפט והן לב"כ הנתבעים.

ד.         התובעת ילידת 1961, נכותה הרפואית כאמור כבר לעיל : 86.28% לצמיתות.

התאונה ארעה ביום 13.3.01 בהיות התובעת כבת 40.

בנתונים אלה, ובהנחה שסכום הנזקים של התובעת "נבלע" על ידי גימלאות המל"ל,          (1,720,000 ש"ח) תהא התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 25% מן הנזק, דהיינו, כ- 430,000 ש"ח לערך.