פסק-דין חלקי בתיק א 76532/99 - פסקדין

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע בעת שהשתתף בפעילות של ריחוף באוויר בנתבעת 1 (להלן: גם "האירודיום"). הדיון פוצל באופן שראשית תידון שאלת האחריות של הנתבעות לפיצוי התובע ובהמשך, ככל שיהיה צורך בדבר, יידונו השאלות הנוגעות לגובה הנזק וכן לשאלת הכיסוי הביטוחי של האירודיום בנתבעת 3.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:          

2.         התובע, יליד 1976, נטל חלק בפעילות שארגן המתנ"ס באילת לנוער ואשר נשא אופי אתגרי ונקרא לשם הקיצור מרכז אתגרים. במסגרת אותה פעילות עברו החניכים גם הכנה לכושר קרבי לקראת גיוסם לצה"ל. כך למשל נהגו לבצע סנפלינג וירידה במצוקים וכן לצאת לטיולים באזור אילת.

3.         במסגרת אותה הפעילות הוצע לחניכים, ולתובע ביניהם, להשתתף בקורס רחיפה באירודיום שפעל אותה עת באילת.

4.         הקורס באירודיום היה כרוך בתשלום נוסף מעבר לתשלום החודשי לפעילות במרכז אתגרים במתנ"ס. הקורס היה אמור לארוך 3 ימים.

5.         בטרם הובאו החניכים לאירודיום נבדקה הפעילות המתרחשת בו על ידי אנשי המתנ"ס וחלקם אף ביצעו רחיפה בעצמם.

6.         בבוא החניכים למקום עברו הדרכה שכללה בוודאות הסבר על אופן הרחיפה ותרגול מקדים של מעין ריחוף וקפיצה בתנוחה עוברית למזרון מגובה נמוך יותר ורק לאחר שהחניכים היו מוכנים לריחוף עצמו עלו למתקן עצמו וקיבלו חליפות ריחוף ומגיני ברכיים קסדת ראש וכדו'.

7.         המתקן בנוי באופן שבמרכזו ישנו פתח מכוסה רשת פלדה שממנו מוזרם זרם האוויר ומסביבו ישנו מזרון רך שעליו אמור המרחף לנחות בסופו של הריחוף. הריחוף מתבצע באמצעות חליפת ריחוף שדרכה נכנס האוויר וביחד עם תנועות הגוף של המרחף היא מאפשרת ריחוף לגובה. בעת שהמרחף מבקש לסיים את פעולת הריחוף הוא אמור להתכרבל לתנוחה עוברית על מנת לנחות נכון על המזרון. לתנוחה זו חשיבות קרדינאלית.

8.         על פי העדויות  של אנשי האירודיום במשך כל פעולת הריחוף עומד מדריך על הרשת ומדריך נוסף עומד ליד המנוע שמפעיל את זרם האוויר.

9.         אין חולק כי החניכים עברו ביום הראשון לביקורם באירודיום הדרכה לרבות תרגול "על יבש". אין חולק כי התאונה לא ארעה בעת הריחוף החמישי של התובע אלא ביום השני של הקבוצה במתקן.

10.        כך אין חולק כי התובע, יחסית לשאר חברי הקבוצה, נדרש לתרגול רב יותר בתחילת הדרך ורק לאחר תרגול נוסף אושר לו לעלות למתקן לצורך ריחוף.

11.        הצדדים חלוקים בשאלה האם היו במקום בעת האירוע שלטים המזהירים מפני הסיכונים הכרוכים בריחוף ומצביעים על כללי הבטיחות שעל המרחפים לנקוט בעת הרחיפה. הן התובע והן העד מטעמו, מר יגל בשארי, שהיה חניך בקבוצה, טענו שהם אינם זוכרים שלטים וכי אינם זוכרים שהוצג להם סרט עובר לתרגול היבש והעלייה למתקן. מנגד טענו אנשי האירודיום כי חלק מן ההדרכה כולל צפייה בסרט וכי בכל המתקן תלויים שלטים ותמונות המדריכים את המרחפים כיצד עליהם לנחות וכן מזהירים מפני הסיכונים, כפי שניתן היה לראות בתמונות שהוגשו כמו  נ/8 למשל וכן תמונות 4-6 בגיליון הצילומים נ/3.

גרסת התובע וטענותיו

12.        התובע טוען כי הרחיפה הראשונה שביצע ביום הראשון לקורס היתה מוצלחת שכן המדריך שעלה איתו לרשת עזר לו לרחף ותפס אותו ביד. ביום השני שוב תרגלו בבוקר הדמיה של נפילות על מזרון כאשר הקפיצה נעשית משרפרף עץ. לטענתו:

"...ומאחר שלא ביצעתי את התרגיל בצורה נכונה עשיתי את התרגיל שוב, למרות שלא הצלחתי לסיים את התרגול בצורה מושלמת העבירו אותנו למתקן הרחיפה.

נשכבתי על הרשת עם המדריך של האירודיום שעמד ליד, המדריך בקש ממני להניע את הידיים ימינה ושמאלה ובו בזמן הפעילו את המאווררים והתחלתי להתרומם למעלה כשמהדריך עוזר לי, אולם ללא הועיל נפלתי פעמיים מגובה נמוך ורק בפעם השלישית הצלחתי להתרומם לגובה של 2.5  מטר לערך, לאחר שהמדריך שחרר את אחיזתו מידי, שניות לאחר מכן בעודי מרחף. ואז אינני יודע מה בדיוק קרה אך איבדתי את שווי המשקל ונפלתי על הגב, ונגרמו לי נזקים קשים בחולית עמוד השדרה המותני." סעיף 7,8 לתצהירו.

13.        לטענת התובע המדריך היה אמור להסיט אותו בזמן הנפילה מהרשת לעבר המזרון כדי שהנפילה תהיה רכה והוא לא עשה כן שכן הוא נפל בחיבור שבין הרשת למזרון.