פסק-דין חלקי בתיק א 668/03 - פסקדין

מבוא

1. בתביעה זו מבקש התובע ליתן פסק דין כדלקמן:

א.  להורות לנתבע, אמירים, מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ [להלן - אמירים] לקבל אותו ללא כל תנאי כחבר באגודה;

ב.  להכיר בתובע כבעל הזכויות בנחלה מס' 29 המהווה חלק ממשבצת מושב אמירים בגוש 13912 [להלן - הנחלה] ולהורות לאמירים להמליץ בפני מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית בארץ ישראל [להלן - המינהל והסוכנות] להעביר את הזכויות בנחלה בשמו של התובע;

ג.  להצהיר כי התובע היה זכאי כבר משנת 1996 להתגורר בנחלה ולעשות בה כל שימוש התואם את ייעוד הקרקע;

ד.  להצהיר כי החלטת אמירים או מי מטעמו שלא לקבל את התובע כחבר באגודה בטלה ומבוטלת;

ה.  להצהיר כי אמירים לא היה רשאי להתנות את המלצתו להעביר את הזכויות בנחלה על שם התובע או לקבלו כחבר באגודה בתנאי כספי כלשהו וכן להצהיר כי התנאי שהציב אמירים ועל פיו קונה הנחלה ישלם 25,000 דולר כדמי כניסה, הוא בלתי חוקי ועומד בניגוד להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ומדיניותה;

ו.  להורות לאמירים להקצות לתובע מגרש במה שקרוי ההרחבה של הישוב, מכוח היותו בעלים של זכויות בנחלה ולהצהיר כי היה על אמירים להקצות מלכתחילה לתובע מגרש בהרחבה.

ז.  לחייב את אמירים לפצות את התובע על נזקיו.

בהסכמת הצדדים הוקדש הדיון בשלב זה לשאלת האחריות בלבד, כך ששאלת הפיצויים או כל שאלה כספית אחרת שבין הצדדים, תתברר בהמשך לאור ההחלטה בשאלת החבות. הערה מקדימה נוספת היא שאורית פרינץ, אשתו דאז של התובע ותרה לטובתו על הזכויות בעסקה ועל התביעה כנגד אמירים. אם בהמשך יוזכר הביטוי "התובעים" הרי זה אך מטעמים של ניסוח או כדי לתאר את מהלך העניינים כפי שהתרחש בשעתו. הביטויים "אמירים" או "המושב" או "האגודה" הם ביטויי נרדפים בפסק דין  זה.

כתב התביעה

2.   ואלה הטענות שבכתב התביעה: התובעים הגיעו בשנת 1995 למושב אמירים והחלו בהליכי קליטה במושב. הם התנתקו ממקום מגוריהם הקודם בירושלים ועזבו גם את מקום עבודתם שם. כחודשיים לאחר שהחלו בהליכי הקליטה, מסרה להם גב' יפה פוקר מוועדת הקליטה של אמירים כי בכל הנוגע לקבלת חברים באגודה, קיימת עדיפות למשפחות עם  ילדים. לבני הזוג פרינץ לא היו ילדים. נמסר להם, יחד עם זאת, כי ניתנות הקלות בהליכי הקליטה למועמדים שרכשו נחלה. לאור זאת החלו התובעים לפעול למען רכישת זכויות בנחלה. הם איתרו את הנחלה 29 שהייתה שייכת בשעתה לאחת גב' גרבל שהייתה מיוצגת על ידי בא כוחה גבריאל מצליח. בין מצליח לבין התובעים נכרת ביום 24.9.95 חוזה על פיו הועברו בשמם הזכויות בנחלה תמורת סכום של 20,000 דולר. לאחר רכישת הנחלה במסגרת הליכי הקליטה, נתבקשו התובעים על ידי ועדת הקליטה של אמירים לעבור מבחני התאמה בסוכנות היהודית. לאחר שעברו את המבחנים הם הומלצו על ידי ועדת הקליטה של אמירים לדיון בפני ועד הנהלת המושב לשם קבלתם כחברי האגודה.

            3.  במהלך החודשים פברואר עד יוני 1996 התקיימו 12 ישיבות של ועד הנהלת המושב, אך התובעים לא זומנו ולו פעם אחת לדיון בעניינם. מאחורי מחדל זה מסתתר לדעתם, ניסיון של אמירים לגזול מהם את זכויותיהם בנחלה. רק בחודש יוני 1996, כ - 4 חודשים לאחר שהומלצו על ידי ועדת הקליטה, הם זומנו לישיבת הוועד. במהלך הישיבה הם הופתעו לשמוע לראשונה כי תנאי לקבלתם כחברים במושב הוא ביטול עסקת רכישת הנחלה ורכישת נחלה אחרת במקומה, או לחילופין ויתור על כשני דונמים מחלקה א' של הנחלה לטובת אמירים והפיכת הנחלה למגרש על כל הכרוך בכך.

            4.  ועוד באותה ישיבה שמעו התובעים לראשונה מפי יו"ר הוועד דאז, יהודה פוקר, כי קיימת החלטה של אמירים שלא לאשר רכישת משקים לא פעילים לרוכשים מבחוץ שאינם בני הישוב. הם טוענים כי החלטה זו מעולם לא הומצאה להם וגם לא נמסר להם מעולם כי ויתור על חלק מהנחלה והפיכתה למגרש הם תנאי לקבלתם כחברים באגודה. ביום 25.6.96 שוגר לתובעים מכתב בו מודיע ועד ההנהלה כי בישיבה מיום 25.6.96 הוחלט לדחות את בקשתם להתקבל לאמירים.  ההחלטה לא הייתה מנומקת. ביסוד התביעה עומדת הטענה כי המדובר בהחלטה בלתי חוקית, שרירותית, בלתי סבירה ומפלה. במשך תקופה של שלוש וחצי שנים מאז אותו יום נמנע אמירים מלהעביר את הזכויות בנחלה לתובעים ומנע מהם לעשות שימוש בנחלה. רק ביום 15.3.00 התקבל אצל התובע מכתב יו"ר ועד ההנהלה המודיע לו כי אין התנגדות שהתובע יפרסם את דבר מכירת הנחלה, בתנאי שהמועמד שירכוש את הנחלה יתקבל בועדת הקבלה של אמירים, יתקבל כחבר באסיפה הכללית וישלם 25,000 דולר כדמי כניסה.

            5.  על יסוד הודעה זו נקט התובע מאמצים למצוא קונה לנחלה, למרות שחלק על התנאים שנכללו במכתב. הוא איתר מועמד אולם אמירים הכשיל את העסקה כשהחליט לא לקבל אותו כחבר. ניסיון נוסף של התובע להתקשר בעסקה למכירת הזכויות בנחלה סוכל על ידי אמירים והפעם על פי החלטה שרירותית לשלול מהנחלה זכות לקבל מגרש בהרחבה. לאור זאת ביקש התובע לממש את זכותו להתגורר בנחלה. הוא פנה לאמירים במכתב מיום 13.3.02, אך הוא נענה במכתב מיום 21.3.02 שבו נכלל סירוב המושתת על עילות בלתי חוקיות ואף שקריות. לאור זאת, נאלץ התובע להגיש את התביעה למימוש כל זכויותיו.

6.  הטיעון המשפטי העומד בבסיס התביעה הוא זה:

א.  על אמירים מוטלת החובה לנהוג בתום לב, בסבירות, בהגינות וללא הפלייה;

ב. יש מקרים רבים בהם הכיר אמירים בזכויות של אנשים בנחלות, מבלי שיהיו חברים באגודה;

ג.  סירובו של אמירים לאפשר לתובע להשתמש בנחלה הוא למעשה שיתוק יכולתו  לממש את זכויותיו;

ד.  הסירוב של אמירים להמליץ בפני המוסדות המיישבים על העברת הזכויות בנחלה על שמו של התובע, אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות העומדים ביסוד החלטות מועצת מקרקעי ישראל;

ה.  אמירים מעולם לא נימק את סירובו לקבל את התובע כחבר וההחלטה לפיה רק בני חברים רשאים לרכוש מגרשים ריקים היא בלתי חוקית ובלתי סבירה ופסולה;