פסק-דין חלקי בתיק א 56638/06 - פסקדין

^{א.             תביעת נזיקין על סך כ-44,000 ש"ח, ותביעה שכנגד על סך כ-50,000 ש"ח, שיסודן בנזקי אש.}

^{בהתאם להסכמת הצדדים נדונה תחילה שאלת האחריות ובהתאם לתוצאות פסק הדין בענין זה ייקבע מועד לדיון בשאלת גובה הנזק.}

^{ב.             ביום 13/9/04 היה רכב הנתבעת שכנגד, אריאלה חזות, מעורב בתאונת דרכים, במהלכה נפגעה חזית הרכב (להלן - "הרכב הפגוע").}

^{הנתבע הוזמן לגרור את הרכב מהמקום ולהעבירו למוסך.}

^{בשעה שהרכב הפגוע היה על רכב הגרר, זמן ניכר לאחר התאונה, התלקח הרכב הפגוע ועלה באש ועימו נשרף גם רכב הגרר.}

^{אין חולק כי הכבלים המחוברים למצבר הרכב הפגוע לא נותקו עובר להעמסת הרכב הפגוע על הגרר.}

^{ג.              התובעת טוענת כי האש התלקחה כתוצאה מכשל חשמלי שמקורו בכבלי הפלוס של המצבר אשר גרמו להתלקחות בשל טלטולי הדרך בשעה שהרכב הפגוע נע בדרכים על גבי הגרר. לטענת התובעת היה על נהג הגרר לנתק את כבלי המצבר בטרם העמיס את הרכב הפגוע על הגרר ויצא לדרך, והתרשלותו מעשות פעולה שכל נהג גרר סביר היה עושה, גרמה לנזק. התובעת טוענת לחבות של נהג הגרר על פי דיני השומרים ועל פי חוק חוזה קבלנות.}

^{ד.             הנתבע טוען כי האחריות לשריפה מוטלת על הנתבעות שכנגד, הואיל והאש יצאה מרכב שבבעלותן ובשליטתן. לא נפל כל פגם במעשי נהג הגרר אשר ניסה לנתק את המצבר על מנת למנוע התרוקנות שלו וחדל מפעולותיו כשנמסר לו על ידי המבוטחת כי מכסה המנוע אינו נפתח בשל התאונה. הנתבע פעל באופן סביר כשניסה לכבות את האש לאחר שנודע לו עליה מפי עוברים ושבים. אין כל הוראה המטילה על הנתבע חובה לנתק את כבלי המצבר. לטענת הנתבע, לא הוכח קשר סיבתי בין פעולות הגרירה לפרוץ האש.}

^{ה.             לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי כי האחריות לנזק מוטלת במלואה על הנתבע.}

^{ו.              אני מקבל את ממצאי המומחה מטעם התובעת באשר למקור האש וסיבתה.}

^{הרכב הפגוע עלה באש מספר שעות לאחר התאונה בה נפגע, ורק לאחר שהועמס על הגרר וטולטל בדרכים. מוקד השריפה הוא באיזור הכבל החיובי של המצבר. הרכב הפגוע נפגע בתאונה אשר גרמה להסטת המצבר אל תוך תא המנוע. המסקנה לפיה טלטולי הדרך גרמו לקצר חשמלי בין הכבל החיובי לבין גוף הרכב היא מסקנה מסתברת בנסיבות הענין. מסקנה זו לא נסתרה על ידי הנתבע. אני קובע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התלקחות הרכב לבין פעולות הגרירה.}

^{ז.              נהג הגרר אישר כי נהוג לנתק את כבלי המצבר של רכב שעבר תאונה בטרם גרירת הרכב ממקום התאונה. די לי בנוהל זה כדי להוכיח כי פעולה זו היא פעולה נדרשת ומקובלת כלפי נהג גרר סביר ומיומן. המסקנה לפיה תכלית ניתוק הכבל היא מניעת התרוקנות המצבר - מסקנה הרשומה בסיכומי הנתבע - אינה עולה מעדותו של נהג הגרר. נהג הגרר העיד כי תכלית ניתוק המצבר היא מניעת נזק נוסף. הנזק הנוסף אינו בהכרח התרוקנות המצבר. נזק של התפתחות קצר חשמלי ושריפה במהלך הגרירה הוא בהחלט נזק מסתבר ועל נהג הגרר להביאו בחשבון. אינני משוכנע כי הנהג לא היה מודע לקיומה של סכנת הההתלקחות, אך גם אם לא היה מודע לה בפועל, הרי שהיה עליו לצפות סכנה זו במסגרת המטלות המוטלות עליו כנהג גרר. הואיל והיה על נהג הגרר לצפות מראש את התוצאה האפשרית של התלקחות הרכב והואיל והיה בידי נהג הגרר לחמנוע תוצאה זו בדרך של ניתוק כבלי המצבר הרי שחלה עליו אחריות לנזק שנגרם, מכח עוולת הרשלנות ודיני השומרים יחד עם חוק חוזה קבלנות.}

^{ח.             טענת נהג הגרר כי מכסה המנוע לא נפתח אינה מספקת לו הגנה סבירה מפני ההתרשלות הכרוכה באי ניתוקו של המצבר בטרם ביצוע פעולת הגרירה. סכנת ההתלקחות כתוצאה מקצר חשמלי, מצדיקה נקיטת פעולות מקדימות בטרם ביצוע הגרירה, ואם לשם ניתוק המצבר על נהג הגרר לפרוץ תחילה את מכסה המנוע, הרי שעליו לעשות כן, בהסכמת בעל הרכב, או לסרב לביצוע עבודת הגרירה.}

^{במקרה דנן, גם אם נכונה טענת נהג הגרר לפיה ניסה לפתוח את מכסה המנוע והדבר לא עלה בידו הרי שאין בכך הצדקה לביצוע הפעולה ללא ניתוק המצבר.}

^{ט.             אני דוחה את טענת הנתבע לפיה האחריות או נטל ההוכחה מוטלים על הנתבעות שכנגד מחמת שהאש פרצה מנכס שבשליטתן. האש פרצה מהרכב הפגוע בשעה שהרכב היה בשליטתו המלאה של נהג הגרר. הנתבעות שכנגד הוכיחו כי סיבת ההתלקחות נעוצה במעשיו ובמחדליו של נהג הגרר.}

^{י.              הנתבע טען, כי, לכל הפחות, יש לחלק את האחריות לנזק בין הצדדים הואיל והנתבעת שכנגד היא שביקשה לגרור את הרכב במצבו, כשמצב זה טומן בחובו את הסכנה המובנית של התלקחות בשל אי ניתוק המצבר (מחמת הקושי שבפתיחת מכסה המנוע).}

^{הנתבע מפנה לפסק הדין שניתן ברע"א 9488/02, שחר נ' עטיה (פורסם באתר "נבו"). במקרה הנדון שם התלקח טרקטור שהוסע על גבי נגרר בעודו מונע, לפי בקשת מזמין הגרירה. בדעת רוב (השופטים טירקל ולוי בניגוד לדעתו החולקת של הנשיא ברק) חלוקה האחריות לנזק בין מזמין העבודה לבין הגרר בחלקים שוים. הנשיא ברק קבע כי אין כל אחריות לנהג הגרר הואיל ואת הרשלנות בהקשר של דיני השומרים יש לפרש בהתייחס לעבודה שהוזמנה וכאן נתבקש הגרר לגרור את הטרקטור כשהוא מונע, ובהקשר של דיני הנזיקין יש לקבוע כי בנסיבות הענין לא קיימת חובת זהירות קונקרטית של נהג הגרר כלפי מזמין העבודה הואיל וביקש לגרור את הטרקטור כשהוא מונע.}

^{יא.            לטעמי, פסק הדין האמור אינו רלוונטי לענייננו, לא דעת הרוב בו ובוודאי לא דעת המיעוט.}