פסק-דין חלקי בתיק א 48195/05 - פסקדין

בגין התאונה הרביעית שאירעה ביום 19.4.05, הגיש את תביעתו בת.א 2959/07 בבית משפט השלום בראשל"צ. בהוראת הנשיאה, כב' השופטת בייניש, הועבר הדיון בתובענה זו לבית משפט זה והדיון בתביעה שמספרה 14387/08 אוחד עם התביעה בת.א 48195/05.

עוד יש לציין כי הנתבעת בכל ארבע התאונות היא המאגר הישראלי לביטוח רכב - הפול (להלן: " הנתבעת"). 

2.         בגין שלושת התאונות הראשונות מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדי, דר' גרינטל, אך התובע חזר בו מהעתירה למינוי מומחה רפואי, כך שהתובע למעשה מודה כי לא נגרמה לו נכות צמיתה בגין אף אחת משלושת התאונות הראשונות והמחלוקת העיקרית בין הצדדים התייחסה לשאלת החבות.

3.         טענת הנתבעת לגבי התאונות הראשונה והשניה הינה כי על אף העובדה שאין היא מכחישה את עצם אירוע התאונות, הרי הואיל ולתובע לא נגרם באף אחת מהן נזק גוף, הרי התאונות אינן עונות להגדרת "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 

באשר לתאונה השלישית - הנתבעת הכחישה את עצם אירועה וטוענת כי מדובר באירוע שבויים על ידי התובע.

4.         באשר לתאונה הרביעית, במסגרת ההליכים המקדמיים, מונו שני מומחים רפואיים: בתחום האורתופדי ובתחום הא.א.ג. 

הואיל והתובע, כאמור, לא טען לנכות בגין שלושת התאונות הראשונות והמחלוקת התייחסה לשאלת החבות בעיקר ומדובר בתובענה שהוגשה עוד בשנת 2005, לא ראיתי מניעה לנהל הוכחות בתביעה שהוגשה בגינן בת.א. 48195/05 ופסק דין זה מתייחס איפוא לתובענה זו בלבד.

5.         מטעם התביעה העיד התובע בלבד והוא תמך את עדותו במסמכים שונים. מטעם הנתבעת העידו הנהגים שהיו מעורבים לטענת התובע בשלושת התאונות הראשונות.

6.         התאונה הראשונה מיום 13.9.02

במועד התאונה הראשונה היה התובע תלמיד בית ספר תיכון "רמז" בבני ברק ועבד כשליח בבורגר ראנץ'. לטענתו, בלילה שבין ה-12/9 ל-13/9 רכב על קטנוע שהיה בבעלות מעבידתו. התובע היה בדרכו חזרה ממשלוח ונהג ברחוב השומר בבני ברק לכיוון רחוב ז'בוטינסקי. מדובר ברחוב בעל שני נתיבים שאחר כך הופכים לשלושה. התובע נסע בנתיב השמאלי, כאשר מימינו נסעה מונית מדגם סקודה, כאשר לפתע נהג המונית החליט לבצע סיבוב פרסה, ותוך כדי כך פגע בקטנוע עליו רכב התובע עם החלק האחורי שלו. התובע הסביר כי משמאלו היה אי תנועה ולא היה לו לאן לברוח והוא למעשה קיבל את המכה גם מצד ימין מהמונית וגם מצד שמאל. בכל זאת, התובע הצליח להחזיק עצמו על האופנוע ולא נפל. אחר כך החל להרגיש כאבים ברגל ימין והתיישב על הרצפה.

התובע דיבר בפלאפון עם אמו אשר כנראה דאגה להזמין אמבולנס למקום וכנראה הוזעקה גם המשטרה. התובע גם הודיע לאחראית המשמרת בבורגר ראנץ' על התאונה וזו שלחה מישהו שיאסוף את האופנוע. התובע טוען כי נהג המונית יצא מהמונית והחל לקלל אותו וטען כי מדובר בפרנסתו אשר עלולה להיפגע כתוצאה מכך.

עדותו של התובע עשתה עלי רושם מהימן. התובע העיד בבטחון, תיאר באופן רהוט ועקבי את אשר התרחש בתאונה ולא ניכרו סימנים להפרזה או להגזמה בעדותו, או לאי אמירת אמת.

מול עדות התובע עומדת עדותו של מר כהן אלי, נהג מונית הסקודה. אקדים ואומר כי דווקא עדותו של עד זה לא עשתה עלי רושם מהימן. מתחילת עדותו התחמק העד ממסירת הגרסה והפנה את ב"כ הנתבעת, אשר חקרה אותו בחקירה ראשית להודעה שמסר במשטרה וטען כי אינו זוכר את הדברים בפרוטרוט והוא מבקש להסתפק בדברים שמסר במשטרה וכל מה שאמר במשטרה הוא אמת. רק לאחר שהובהר לו כי עליו למסור את עדותו וגרסתו, פתאום נזכר בפרטי האירוע. נהג הסקודה אישר כי נסע ברחוב השומר לכיוון רחוב ז'בוטינסקי ואז ביקש לבצע פניית פרסה. הוא הבחין בתובע רוכב על קטנוע לפני ביצוע פניית הפרסה והוא אף הרגיש את הפגיעה שפגע עם החלק האחורי של טמבון המונית בקטנוע, אלא שלטענתו הפגיעה היא קלה ולא משמעותית. הוא הבחין בתובע עומד ומשוחח בפלאפון ואז לפתע נשכב על הרצפה. כשהגיע אמבולנס, סירב התובע להתפנות ושוטרים שהגיעו למקום תחקרו הן את התובע והן אותו ושחררו אותו לדרכו.

בנוסף לעדות התובע והנהג המעורב, הוגש גם דו"ח הפעולה שנרשם על ידי שוטר שהגיע למקום, האמור בדו"ח מאשש את עדותו של התובע כי תוך כדי פניית הפרסה פגע בו רכב הסקודה מצד ימין. בניגוד לנטען על ידי נהג המונית בעדותו כי לרכבו לא אירע דבר (עמ' 14 שורה 4 לפרוטוקול), בדו"ח הפעולה נ/2 נרשם כי ברכב המונית נמצאה שריטה בכנף האחורית שמאלית כעדות לפגיעה.

הנתבעת מנסה להשליך את יהבה על העובדה שהתובע לא נפל מהקטנוע ולאחר הפגיעה, עמד והתהלך ואף דיבר בפלאפון ורק לאחר מכן נשכב על הרצפה וכשהגיע אמבולנס סירב להתפנות, כי למעשה לא נגרם לו כל נזק גוף בתאונה.

אינני מקבלת עמדה זו.