פסק-דין חלקי בתיק א 3215/98 - פסקדין

א. מבוא:

בפני תובענה שהגיש התובע, יליד 1951, בגין פגיעה בתאונת דרכים שנגרמה ביום 8.7.94, עת עסק, במסגרת עבודתו, בכיוון עגורן אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת מס' 2.

בשלב הראשון, הוגשה התובענה כנגד הנתבעים בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפיצויים") ולחילופין, כנגד הצדדים השלישיים בעילות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בתחילה כפרו הנתבעים בהיות התאונה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים ואולם בהמשך, לאור פסיקת בית המשפט העליון בע"א 5757/97 אליהו חב' לביטוח נ' זיאד עלי חמאדה ואח', פ"ד נג(5) 849 (1999), הכירו הנתבעים בחבותם. לפיכך תוקן כתב התביעה כך שנותרה עילה כנגד הנתבעים בלבד לפי חוק הפיצויים ואילו הנתבעים, מצדם, שלחו הודעות צד ג' לצדדים השלישיים 5-1, בד בבד עם כתב ההגנה המתוקן. נ

בה

המוסד לביטוח לאומי, אשר הצטרף לתובענה כצד נוסף על מנת לתבוע מהנתבעים שיפוי בגין הגמלאות ששילם לתובע, ביקש לקיים את התובענה גם כנגד הצדדים השלישיים כנתבעים נוספים ואולם בקשתו נדחתה.

בהתאם להחלטתי מיום 10.1.06, פוצל הדיון באופן שתחילה תידון התביעה העיקרית בין התובע לבין הנתבעים, שעניינה, למעשה, אך בגובה הנזק, וכן תובענת המוסד לביטוח לאומי כנגד הנתבעים ורק בהמשך תתברר התביעה כנגד הצדדים השלישיים.

ב. רקע:

התובע, דוד שטיין, הינו יליד 1951 ומפעיל ציוד מכני הנדסי כבד במקצועו.

ביום 8.7.94 נדרש התובע, במסגרת עבודתו באתר בנייה, לסייע בכיוון עגורן במשקל של 80 טון נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. תוך כדי נסיעת העגורן התמוטט לפתע הכביש תחת משקלו של העגורן, כתוצאה מכך נטה על צידו ובתוך כך פגע קשות בתובע, שהיה לכוד בין העגורן וקיר הבניין. בדיעבד הסתבר כי הכביש שעליו נסע העגורן היה מצוי מעל חניון וקורת בטון תומכת בגג החניון התמוטטה תחת העומס וגרמה לנפילת העגורן.

בעקבות התאונה נפגע התובע בכתפיו ובצלעותיו, בשוק ובקרסול רגל ימין. התובע הובהל לבית החולים "איכילוב" בתל אביב ובין היתר אובחנו אצלו שבר פריקה פתוח מרוסק בקרסול ימין, פריקת הכתף משמאל, שבר בצלע הרביעית מימין וחתכים במרפק. התובע אושפז במחלקה האורטופדית למשך חמישה ימים עד ליום 13.7.94 ובמהלך אשפוזו נאלץ לעבור ניתוח לקיבוע השבר בקרסול במסמרים. בהמשך נותח התובע בשנית, לצורך שיחזור השבר בקרסול וקיבוע משולש ברגל ימין, ולצורך כך אושפז בבית החולים "הילל יפה" בחדרה למשך חמישה ימים נוספים. 

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובע אושרה תקופת אי כושר מלאה של 180 יום, מיום התאונה ועד ליום 6.1.95. ממועד זה ואילך נקבעה נכותו של התובע בועדות הרפואיות שבפניהן עמד. תחילה נקבעו לתובע נכויות זמניות כדלהלן: 100% מיום 7.1.95 ועד ליום 31.1.95; 70% מיום 1.2.95 ועד ליום 31.5.95; 50% מיום 1.6.95 ועד ליום 31.8.95. החל מיום 1.9.95 נקבעה לתובע נכות רפואית אורטופדית צמיתה בשיעור של 23.05% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, לפי הפירוט כדלהלן: 10% נכות צמיתה לפי סעיף 48 (3) א' לתקנות בגין הגבלה ניכרת בתנועת קרסול ימין; 10% נכות צמיתה לפי סעיף 49 (3) לתקנות בגין קשיון פרקי כף הרגל ו- 5% נכות צמיתה לפי סעיף 39 (4) לתקנות בגין פריקת כתף שמאל.

ג. דיון והכרעה:

פרק ראשון: תובענת התובע כנגד הנתבעים-גובה הנזק

כללי :

מטעם התובע נשמעו שני עדים: התובע עצמו ורו"ח אורי ימין, אשר שימש כרואה החשבון ויועץ המס של התובע במועדים הרלבנטים לתובענה.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של החוקר אמנון שיינברג, אשר ביצע מעקב מצולם אחר התובע ביום 26.8.02 (התצהיר סומן נ/10 והקלטת שמתעדת את המעקב במלואו סומנה נ/11). בהתאם להודעת התובע, החוקר לא נחקר על תצהירו. בנוסף, הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת אקטוארית, ערוכה על ידי האקטואר שי ספיר (הוגשה וסומנה נ/9).

נכותו הרפואית של התובע :

אין מחלוקת, כי נכותו הצמיתה של התובע, כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הינה מחייבת, זאת לאור סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

אשר על כן אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 23.05% לצמיתות.

נכותו התפקודית של התובע :