בפניי תובענה בה מבקשים התובעים פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם, בשל סירוב הנתבעים להעניק להם רישיונות עסק בתחומי הנתבעת 1.
התובע 2 (להלן: "
מר שפילמן") והתובעת 3 (להלן: "
גב' שפילמן"), הינם מנהליה ובעלי מניותיה של התובעת 1 (להלן: "
סוכנות שפילמן"(. הואיל ובני הזוג שפילמן כרכו את עילותיהם וניזקיהם עם עילות התביעה ונזקי סוכנות שפילמן, למען נוחות הקריאה אכנה בהמשך לכך, להלן, את התובעים כולם כ"תובעים".
עסקיהם של התובעים כללו סוכנות למכירת רכב חדש, סחר חליפין ברכבים (טרייד אין), מכירת רכבים מיד שניה, שירותי מוסך שונים, מכירת אביזרי רכב וכיוצ"ב (
סעיף 1 לתצהירו של מר שפילמן).
התובעים ניהלו את עסקיהם בתחום שיפוטה של הנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת").
לטענת התובעים התנהלותם של הנתבעת ושל הנתבע 2 (להלן: "
הנתבע"), אשר עמד בראש הנתבעת בזמנים הרלוונטים לתובענה, הביאה לכך שהם נאלצו לסגור את עסקיהם בעיר הרצליה ולהעבירם לפתח תקווה. לטענתם, העברת העסקים גרמה להם נזקים כספיים לרבות בגין אובדן מוניטין, הוצאות מעבר גבוהות ואובדן הכנסות פוטנציאליות אשר יכלו להפיק מניהול עסקיהם בהרצליה.
הנתבעים טוענים, כי הם פעלו לטובת תושבי האזור, על פי החוק וכפי שמצופה היה מהם לפעול.
בהסכמת הצדדים הופרד הדיון בשאלת האחריות מן הדיון בשאלת הנזק.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
ניתן לחלק את טענות התובעים לשני חלקים עיקריים.
האחד, טענות התובעים בדבר התנהלות הנתבעים, אשר יש בה בכדי להצביע, לשיטתם של התובעים, על ההתנכלות המכוונת של הנתבעים כנגדם, אולם לא נתבע בגינה נזק, בין שלא נגרם ובין שחלה התיישנות עילות תביעה הנובעות הימנה. התנהלות זו מסייעת, כך התובעים, בהוכחת ההתנכלות המכוונת של הנתבעים כנגד התובעים, אשר פגעה בתובעים וגרמה לנזק.
השני, טענות התובעים בהתייחס להתנהלות הנתבעים, אשר כתוצאה ממנה נגרם להם נזק.
טענות התובעים, אשר מטרתם להצביע אך על ההתנכלות המכוונת של הנתבעים כנגדם מתייחסות למגרש הממוקם ברח' מדינת היהודים 87 בהרצליה (להלן: "
מגרש אדרת"), למגרש הממוקם ברח' המנופים 6 (להלן: "
מגרש הנפלד") ולמגרש הממוקם ברח' השרון (להלן: "
מגרש תנובה").
טענות התובעים, בכל הקשור להתנהלות הנתבעים אשר גרמה להם נזק לטענתם, מתייחסות להשתלשלות האירועים במגרש הנמצא בשדרות הגלים 18 (להלן: "
בית אוריון") ולמגרש נוסף בשדרות הגלים אשר בו היה ממוקם בעבר המוסך המרכזי של קואופרטיב דן (להלן: "
מגרש דן"). השם שד' הגלים שונה וכיום נושא את השם שד' אבא אבן.
מגרש אדרת
ביום 8.11.1987 חתמו התובעים על חוזה שכירות בנוגע למגרש אדרת (
נספח א' לתצהירו של מר שפילמן), במטרה לנהל שם את עסקיהם. בהמשך לכך החלו התובעים להפעיל את עיסקיהם במגרש.
התובעים טוענים, כי הנתבעים התנכלו להם במסגרת ההליכים לקבלת רישוי לעסקיהם במגרש אדרת תוך שהם מציבים תנאים שונים אשר היה על התובעים לעמוד בהם וביניהם הקמת תאורת רחוב, הקמת גינה ציבורית והקמת גדר. טענת התובעים היא כי כל אלה לא היו לטובת הציבור. התובעים טוענים, כי בהמשך הוציאו נגדם הנתבעים צו הפסקה מנהלי עד כי נאלצו לפנות לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בדרישה ליתן להם רישיון עסק במגרש אדרת. לטענת התובעים, לאחר הפניה לבג"צ לא נותרה בידי הנתבעים ברירה אלה ליתן להם רישיון עסק. בנוסף, טוענים התובעים, כי התנכלות הנתבעים הביאה לכך שהם נאלצו לפרק ולפנות מתקן לרחיצת מכוניות, דבר אשר הסב להם נזקים כספיים ואובדן הכנסות. התובעים אינם דורשים כל פיצוי בגין אירועים אלה שכן לטענתם במועד הגשת תובענה זו התיישנה עילת התביעה בגינם.
הנתבעים טוענים, כי הם נהגו בתובעים כדין בכל הקשור להליכי הרישוי במגרש אדרת. הנתבעים טוענים, כי התובעים הפעילו מכונה לרחיצת מכוניות מבלי שיהיה בידם רישיון לכך ובשל הזיהום שנגרם ממי השטיפה הוצא צו ההפסקה המנהלי. לטענת הנתבעים, משפורק מתקן הרחיצה ופונה, לא הייתה מניעה לתת לתובעים רישיון עסק במגרש אדרת וזאת ללא קשר להגשת הבג"צ.
מגרש הנפלד
ביום 13.6.1994 הגישו התובעים בקשה עקרונית לקבל רישיון לניהול עסק למכירת רכב חדש ויד שניה במגרש תנובה (
נספח כד'1 לתצהירו של מר שפילמן). הנתבעים סירבו לבקשה זו (
נספח ל' לתצהירו של מר שפילמן).
התובעים טוענים, כי לא הייתה כל מניעה לסרב לבקשתם וזאת לאור העובדה שהמקום שוכן בלב אזור התעשייה ובעבר נוהלו במקום מפעלי מתכת.
הנתבעים טוענים, כי מפעלי המתכת שהיו במקום גרמו למטרדי רעש באזור שהתפתח לאזור של מגדלי משרדים. עם פינוי המקום החליטה הנתבעת, כי במקום יוקם בניין שישמש את תעשיית ההיי טק. הנתבעים מוסיפים, כי התובעים כלל לא ניהלו משא ומתן עם בעלי מגרש הנפלד ולא ברור על מה טרונייתם, שכן בעלי מגרש הנפלד בהסכמה עם הנתבעת, הסכימו כי המקום יושכר לצרכי תעשיית ההיי טק.