פסק-דין חלקי בתיק א 21114/06 - פסקדין

התביעה והתביעה שכנגד שבפני מתייחסות לתאונת דרכים שארעה ביום 11/9/05 בכביש 4, בין מחלף מסובים למחלף אלוף שדה, בכיוון הנסיעה צפונה.

לטענת הנהג ברכב התובעת בתביעה העיקרית, הוא נסע במסגרת עבודתו כאשר ברכבו נוסע אחד. הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה שקיימים במקום, ולפני צומת תל השומר יש מעין עליה וירידה. הכביש לפניו היה פנוי ולאחר העליה - קיים אזור שבו שדה הראיה חסום. הוא נסע במהירות של כ- 80-90 קמ"ש וכאשר התקרב לעבר העליה והירידה- הבחין בפקק. הוא החל להאט וסמוך לפני התאונה נסע במהירות של כ- 10 קמ"ש. הוא המשיך לנסוע באיטיות, ולא נעצר כליל, כאשר מאחוריו הגיע הנתבע 1, במהירות מאוד מופרזת- כהגדרתו- ופגע בו מאחורה בצד שמאל. לדבריו, הנתבע ניסה "לשבור שמאלה" אך לא הצליח למנוע את הפגיעה והתנגש עם הפינה הימנית קדמית ברכב הנתבע, בפינה האחורית שמאלית של רכב התובעת, וגרם לרכב התובעת להסתובב בכיוון השעון - מספר פעמים. כתוצאה מכך, פגע רכב התובעת במכונית שהיתה בנתיב האמצעי, המשיך בסיבוב ולבסוף פגע בניידת משטרה, שהיתה על השול הימני בכביש.

הנהגים מסרו עדויות במשטרה לאחר התאונה.

לטענת הנתבע הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר מבין ארבעה נתיבים שיש במקום, והכביש היה פתוח. הוא נסע במהירות מתחת למותר, בסביבות 70-80 קמ"ש והנתיב לפניו היה ריק. בשלב מסויים לפני התאונה - ראה את רכב התובעת בנתיב שמימינו, קצת לפניו, במרחק שאיננו זוכר מהו. לפתע, סטה רכב התובעת שמאלה, לתוך נתיב נסיעתו והוא ראה אותו במרחק מאוד קצר לפניו. הוא בקושי הספיק להגיב- הוא סטה מעט שמאלה או ימינה, ולא הספיק לבלום כלל, ואז הרכב של הנתבע פגע עם הצד הימני קדמי בכנף האחורית שמאלית של רכב התובעת. הוא פגע בגלגל האחורי שמאלי ברכב התובעת ואז נפתחה כרית האוויר ברכב הנתבע. לאחר מכן לא ראה הרבה, בשל כרית האוויר שנפתחה. רכב הנתבע עשה מעין חצי פנייה ונעצר בין הנתיב השלישי לרביעי. רכב התובעת "עף בקשת ימינה", כהגדרתו, ועשה סיבובים. הנתבע 1 היה לבד ברכבו.

בהסכמת הצדדים הוגשה הודעתו של הנוסע ברכב התובעת- מר סולטונוביץ'.

בדיון שבפני העידו שני הנהגים, והוגשה- כאמור- ההודעה של מר סולטונוביץ'. בחקירתו הנגדית של הנהג ברכב התובעת, התברר כי הוא הסיק שהנתבע נסע במהירות גבוהה מאוד בשל עוצמת הפגיעה ותוצאותיה, אך לא ראה אותו לפני התאונה נוסע במהירות. הוא העיד בוודאות כי היה בנתיב השמאלי ביותר וכי לא סטה לתוכו עובר לתאונה. הוא עמד על טענתו כי נסע במהירות איטית יחסית, בשל הפקק שלפניו, לפני התאונה. הוא חזר וסיפר כי לאחר הפגיעה, שהיתה מאחור- בדלת האחורית שמאלית של הרנו קנגו- נהדף רכבו, תוך ביצוע סיבובים בכיוון השעון לנתיב האמצעי ולאחר מכן לשול הימני.

ההודעה של מר סולטונוביץ' אשר הוגשה בהסכמה מסייעת לגרסת התובעת בנקודה אחת: לדבריו, הרכב שבו נסע היה בנתיב השמאלי. יצוין, כי בשעת התאונה היה - כהגדרתו - "בתנומה קלה", ולכן לא ניתן ללמוד רבות מדבריו לגבי התאונה עצמה. גם הוא העיד לגבי העובדה שהרכב הסתובב לאחר התאונה והגיע לשול הימני בסופו של דבר. למרות שציין שהיה בתנומה קלה, השיב, בודאות, בשורה 15 להודעתו, כי הרכב שבו נסע - נסע כל הזמן בתוך אותו נתיב.

הנתבעהדגים בעזרת מכוניות הצעצוע, כי רכב התובעת נכנס לנתיבו כאשר הוא בזווית של 45 מעלות, והפינה השמאלית-קדמית פונה לתוך נתיב הנתבע, היינו - שמאלה. הוא חזר על כך שרכבו פגע ברכב התובעת כאשר רכב התובעת היה בזווית האמורה, ולכן הפגיעה היתה בכנף השמאלית-אחורית. הוא חזר וטען שרכב התובעת סטה מהנתיב שמימינו אל תוך נתיבו כאשר היה במרחק של כ-30 - 40 מ' ממנו.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים, עיינתי בחומר הראיות שבפני - לרבות ההודעות במשטרה ותמונות הנזק לכלי הרכב, ולאחר שעיינתי גם בהודעת העד הנוסף, אני מגיעה למסקנה, בין השאר בהתבסס על התרשמותי מעדויות שני הנהגים, כי גרסת הנהג ברכב התובעת בתביעה העיקרית עדיפה בעיני. לא זו בלבד שעדותו עשתה רושם אמין יותר, מאחר שהיתה עקבית ורציפה, ובגלל אופן מסירתה על ידי הנהג, אלא שהיא מתיישבת טוב יותר עם תוצאות התאונה - קרי, העובדה שרכב התובעת הסתובב בכיוון השעון וסיים את התאונה בשול הימני. אילו היתה הפגיעה נגרמת כאשר רכב התובעת פונה בזווית שמאלה לתוך הנתיב השמאלי, והפגיעה היתה - כטענת הנתבע - בכנף השמאלית-אחורית, הרכב צריך היה להסתבסב נגד כיוון השעון, ולא עם כיוון השעון, כפי שהעיד הנהג ברכב התובעת. גם העובדה שהרכב סיים את התאונה בשול הימני ולא בצד שמאל של הכביש - מחזקת את גרסת התובעת, כי רכב הנתבע פגע ברכבה מאחור בצד שמאל, כאשר הרכב של התובעת בנתיב השמאלי, בנסיעה ישר. מתמונות הנזק לבדן קשה להסיק אם נקודת המגע היא בכנף השמאלית-אחורית, כטענת הנתבע, או בדלת האחורית של הרכב המסחרי, קרי - מאחור - כטענת התובעת. זאת, מאחר שבתמונות נראות פגיעות קשות בשני המקומות וקשה לי - ללא חוות דעת מומחה - לדעת מה המכה העיקרית ומה התוצאה של אותה מכה. עם זאת, כפי שציינתי, העובדה שהרכב "עף" ימינה, תוך סיבוב בכיוון השעון - מחזקת את טענת התובעת. גם הודעת העד הנוסף שהעיד, למרות שנמנם קלות, שכל העת וגם עובר לתאונה, נסע הרכב שבו היה בנתיב השמאלי - מחזקת את גרסת התביעה, וזאת - במידה הנחוצה להרמת הנטל כנדרש במשפט אזרחי.

מאחר שקיבלתי את גרסת התובעת במלואה, הרי שגם אין לייחס לה רשלנות תורמת, מאחר שהנתבע פגע ברכבה מאחור.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה העיקרית במלואה, ודוחה את התביעה שכנגד, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (בכפוף למה שייקבע בהמשך, בנושא שאלת הכיסוי הביטוי), לשלם לתובעת סך של 64,000 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד מיום הגשת התביעה (19.3.06) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללות שכר בטלת העד, כפי שנקבע, אגרת משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 10% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ כדין.

כפי שקבעתי בהחלטתי בתום הדיון היום - על הנתבעים וצד ג' להגיש הסדר דיוני בהתייחס להמשך ניהול התיק, בכל הקשור לשאלת הכיסוי הביטוחי והיחסים בינם לבין עצמם. ההודעה תוגש בתוך 14 יום מקבלת הכרעתי זו.

לתזכורת פנימית ליום 29.3.07.

ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ז (13 במרץ 2007) בהעדר הצדדים הנ"ל.          

מיכל  ברק-נבו,  שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: