פסק-דין חלקי בתיק א 183056/02 - פסקדין

כללי

1.         זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע, על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 22.11.1999, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). בשלב זה תובא להכרעה שאלת החבות בלבד.

2.         באירוע התאונה היו מעורבים שני כלי רכב. משאיתו של התובע, המבוטחת ע"י הנתבעת 1, ומלגזה, המבוטחת ע"י הנתבעות 3 ו-4. הנתבע 2 נהג במלגזה בזמן האירוע. המחלוקת בין הצדדים איננה נוגעת לעצם קרות האירוע, אלא לנסיבותיו המדויקות ולמשמעות המשפטית הנובעת מנסיבות אלה, כלומר האם מוטלת האחריות על מי מהנתבעות, או שמא המדובר בתאונה מעורבת. זו השאלה הניצבת בפנינו.

נסיבות אירוע התאונה

3.         עפ"י הנטען בכתב התביעה, במועד האמור, החנה התובע את משאיתו, מס' רישוי 1149959 (להלן: "המשאית"), בשטח המיועד לפריקה וטעינה במחסני קונטרם באשדוד. התובע ירד מן המשאית, נכנס למשרדי החברה, ולאחר מכן חזר אל המשאית כדי להוציא כפפות מתא שבו היו מאוחסנות. בעודו פותח את דלת המשאית, הנמצאת בצדו הנגדי של מושב הנהג, פגעה בו מאחור מלגזה, מס' רישוי 618405 (להלן: "המלגזה"). בתצהיר העדות הראשית חזר התובע על הנטען בכתב התביעה.

4.         נראה כי המחלוקת העובדתית המרכזית נוגעת לטענת הנתבעות 3 ו-4 אשר הצביעו על כך כי ישנו חוסר התאמה בין גרסתו של התובע כפי שהוצגה במשטרה, לפיה פתח התובע את דלת המשאית כדי להוציא חבלים וחגורות (ראו נ/3),  לבין גרסתו של התובע בכתב התביעה, בתצהיר ובהודעה שנמסרה לחוקר הפרטי מטעם הנתבעים (ראו נ/2), לפיה פתח את דלת המשאית כדי להוציא כפפות. טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעות 3 ו-4; בסעיף 4.2 לסיכומים צוין כי לצורך ההכרעה המשפטית אין חשיבות  לשאלה האם מדובר בכפפות או בחבלים.

5.         סבורני, כי גרסתו של התובע לא נתערערה. ובמילותיו שלו בפניי: "חניתי בחצר של קונטרם בצד שמאל ליד הגדר כדי שאוכל להעמיס את המשטחים מצד ימין... לא רק אני אלא כל נהג... דוממתי מנוע, ירדתי מן משאית וניגשתי למשרד הקבלה... חזרתי חזרה לכיוון הרכב ופתחתי דלת ימינית במשאית... של הקבינה מצד ימין כדי להוציא כפפות. תוך כדי עמידה ליד הדלת המלגזה חזרה ברוורס" (עמ' 10 לפרוטוקול). התרשים ששרטט התובע במהלך החקירה הנגדית (סומן נ/1) מאשש את גרסתו; עדותו הייתה כנה ואמינה; אין לתובע גם אינטרס של ממש שלא לומר אמת, שהרי אין חולק שהוא זכאי לפיצוי. יש לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כפי שהובאה בכתב התביעה,  בתצהירו ובעדותו.

6.         כתוצאה מן התאונה נחבל התובע ביד וברגל. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%.

7.         על יסוד העובדות שנקבעו עלינו לברר לפתחה של מי מן הנתבעות רובצת האחריות לפיצויו של התובע.

טענות הצדדים

8.         טענת התובע כעת, לאחר שמיעת הראיות, היא כי ככל שהדבר נוגע למשאית, אין היא מעורבת בתאונת הדרכים, שכן השימוש במשאית הושלם לאחר שיצא ממנה. חזרתו אל המשאית נעשתה, לטענתו, כדי ליטול כפפות אשר היו מצויות בדלת המשאית בצדו הנגדי של תא הנהג. בנסיבות אלה, טוען התובע כי יש להחיל את האחריות על הנתבעות 3 ו-4, מבטחות המלגזה, אשר פגעה בו בהיותו "הולך רגל". לחלופין, טוען התובע כי התאונה אירעה במהלך שימוש במשאית.

            הנתבעות 3 ו-4, מבטחות המלגזה, טוענות, כי פגיעתו של התובע אירעה עקב השימוש במשאית ומשכך יש להחיל את החבות במלואה על מבטחתה. לטענתן, המדובר בשימוש כפול - האחד, החניית המשאית במקום אסור לחנייה ויצירת סיכון אשר כתוצאה ממנו נגרמה התאונה, והאחר ביצוע פעולות לוואי  הנדרשת לצורך המשך הנסיעה.

            עוד נטען, כי לכל הפחות מדובר בתאונה מעורבת כהגדרתה בסעיף 3(ב) לחוק, על כל המשתמע מכך.

            הנתבעת 1, מבטחת המשאית, טוענת כי המקום בו החנה התובע את המשאית הוא המקום המיועד לפריקת מטען, ומשכך לא ניתן לטעון כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שהמשאית חנתה במקום אסור ובכך יצרה את הסיכון שגרם לתאונה. עוד טוענת הנתבעת 1 כי לקיחת הכפפות מדלת המשאית מהווה פעולת לוואי לפריקה ולטעינה ואין בה כדי להוות "שימוש" כהגדרתו בחוק. לבסוף היא טוענת, כי לא ניתן להחיל בענייננו את סעיף 3(ב) לחוק שכן לא ניתן לומר כי המשאית הייתה מעורבת באירוע התאונה הן מן הפן של אי השימוש בה והן מן הפן של העדר מגע פיזי בין התובע לבין המשאית.

דיון

9.         כידוע, תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלהלן: " 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי ".

10.       ההגדרה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת.  ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532, נקבע אופן הבדיקה בגדרה יתברר האם האירוע עומד בהגדרה זו אם לאו. ראשית, יש לבדוק האם מתקיימת הגדרת הבסיס; במידה שנשללה  אפשרות זו, יש לבדוק את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת .

11.       הגדרת הבסיס כוללת בחובה שבעה רכיבים: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6)רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה.

            במקרה דנן המחלוקת בין הצדדים נסבה למעשה סביב רכיב "השימוש". הצדדים חלוקים באשר לשאלה - האם עשה התובע שימוש במשאית, וכן באשר לשאלה האם ניתן להחיל על שימוש זה את המבחן התחבורתי.

12.       הדיבור "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן, התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט, טעינתו של מטען או פריקתו, שהרכב עומד".