פסק-דין חלקי בתיק א 13337/03 - פסקדין

1.         התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין ראשי נזק הכולליםאיחור במסירת  נכס- משרד שנבנה ברחוב היוזמה 2 בטירת הכרמל (להלן:"המשרד") וזאת לפי הסכם מכר מיום 12.1.98, ליקויי בניה ופגמים, עוגמת נפש וכן בגין תשלומים ששילמה לטענתה ביתר. עניינו של פסק דין חלקי זה הוא בטענה כי היתה הסכמה בין  הצדדים על מפרט טכני וכתב כמויות אשר התברר לתובעת בדיעבד כי לא נחתם אלא נחתמו נספחים אחרים ועל כן היא טוענת כי שולמו כספים ביתר בגין המשרד.

2.         נשמעו עדויות הצדדים והוגשו סיכומיהם בשאלה הנ"ל והתיק הובא בפני למתן פסק דין חלקי.

לטענת התובעת, הצדדים הסכימו למפרט הטכני ולכתב הכמויות (הנספחים), המנוסחים בצורה אחת, בעוד שחתמו בפועל על דבר אחר, כאשר פרטים רבים משני נספחים אלה שונו, לעומת מה שהיה מוסכם, ע"י הנתבעת טרם חתימת החוזה. מנהל התובעת מסר (בסעיף 7.3 לתצהירו), כי בהעדר בא כוחה, לא קראה ולא שקדה התובעת על פרטי המפרט הטכני וכתב הכמויות, למעט הוספת שני פריטים ספציפיים עליהם סוכם במעמד חתימת ההסכם, זאת כיוון שלטענתה לא האמינה שהנתבעת תעשה לשינוי כתב הכמויות ומפרט הטכני עליהם סוכם עוד קודם לחתימת ההסכם, מה גם ששני הנספחים נראו זהים לחלוטין לאלה עליהם הוסכם, כאשר גם התאריכים בשני הנספחים לא שונו. כן מציינת התובעת, כי שינוי הנספחים הוא לטובת הנתבעת. התובעת טוענת, כי כל שינוי בכתב הכמויות או במפרט הטכני צריך להתבטא בשינוי מחיר הרכישה, ואילו במקרה דנן, לאחר הוצאת הפרטים מהנספחים ע"י הנתבעת כך שהנ"ל נדרשה, כביכול, לבצע פחות עבודות ולרכוש פחות ציוד, לא חל שום שינוי במחיר הרכישה. לפיכך, טוענת התובעת, ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים נותרו בהינן.

3.         הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי המסמכים שנחתמו הם המסמכים אשר הצדדים הסכימו עליהם.

לטענת הנתבעת, גם לאחר הנפקת טיוטות של שני הנספחים לחוזה (המפרט הטכני וכתב הכמויות) עליהם הוסכם בין הצדדים, המשיכו הצדדים לנהל מו"מ ביניהם ולא נשללה האפשרות, כי הנתבעת חזרה בה מהטבות כלשהן שהעניקה לתובעת או כי תנאי כתב הכמויות שונו כנגד תנאים אחרים שאינם בהכרח תמורה כספית ישירה. כן טוענת הנתבעת, כי יתכן וכתב הכמויות כלל לא שונה, שכן הינו מפרט כתב כמויות סטנדרטי וכי השינויים בו הוספו לאחר ישיבת הצדדים ביום 7/1/98, והוא אשר נחתם בשני שינויים נוספים, שאין חולק כי הוספו במועד החתימה (12/1/98). מנהל התובעת אף לא הודיע לנתבעת בכתב על כך כי הנוסח המוסכם של הנספחים והנוסח הנחתם הינם שונים.

4.         שקלתי את העדויות וטענות הצדדים והגעתי למסקנה כי הדין במחלוקת הנ"ל עם הנתבעת. כעולה מכתבי הטענות, התובעת טוענת להטעיה מצד הנתבעת, אף אם לא ציינה זאת במפורש. הדין לעניין ה"הטעיה" מעוגן בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן - " החוק"), אשר קובע כדלהלן:

" מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

גם אם נניח כי יסודות ההטעיה, כפי שמגולמים בהגדרתה, מתקיימים במקרה דנן, צפה ועולה בעיית הסעד, דהיינו זכותו של הצד שהוטעה לביטול. 

ברירת הביטול בסעיף 15 הנ"ל הוענקה בצורה רחבה, ואם התמלאו התנאים שבסעיף, אין הפעלתה כפופה למגבלות, למעט המגבלה שבסעיף 20 לחוק החוזים, לפיה יש להודיע לצד השני על ביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר שנודע לצד המבטל על עילת הביטול (פרידמן וכהן, חוזים (כרך ב', "אבירם" הוצאה לאור, תשנ"ג) בעמ' 785). על הודעה שיש לתיתה לפי סעיף 20 חל סעיף 60 לחוק המורה, כי הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות העניין, כאשר נקודת המוצא היא, כי מוטל על נותן ההודעה לדאוג לכך שההודעה תגיע למקבל, וכי הסיכון בעניין זה צריך להיות מוטל עליו (פרידמן וכהן, בעמ' 1092).

המועד ממנו ניתן לחשב את הזמן הסביר הוא ממועד התגלות הטעות, כאשר עניין סבירות התקופה תלוי בנסיבות. עוד יצוין, כי אי מתן הודעה במועד גורר אובדן ברירת הביטול, והדבר מהווה "אישור" החוזה מכוח הדין (פרידמן וכהן, בעמ' 1099).

5.         ומן הכלל אל הפרט; התובעת חתמה על ההסכם עם הנתבעת בתאריך 12/1/98, כאשר עוד באותו מועד חתמו הצדדים על מפרט טכני וכתב הכמויות, כאשר לטענת מנהל התובעת, הוא לא בדק את המסמכים טרם החתימה. התובעת לא ציינה בכתבי טענותיה מתי נתגלתה לה הטעות. מנהל התובעת, מר אורי בריל, נשאל  בחקירתו על כך והשיב: 

" ש. מתי היתה הפעם הראשונה שהוצאת למורן מכתב ובו אמרת תדעו לכם רימתם אותי והחלפתם ניירות בחוזה?

ת. אני לא זוכר שאמרתי את זה, הוצאתי מכתב ואמרתי שיש טעות שיבדקו את עצמם, כי בחשבון הסופי גיליתי שהחשבון מתבסס על כתב כמויות שונה מזה שחתמתי עליו. ...

... אני לא זוכר מכתב  אני זוכר שהתלוננתי ...

אני הייתי בטוח שזה טעות לא הונאה. ... לא האשמתי עד היום אף אחד במרמה". (עמ' 5-6 לפרוטוקול הדיונים מיום 5/5/05).

הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי גם לאחר שגילה מנהל התובעת את דבר החלפת כתבי הכמויות, לטענתן, דבר שהוכחש כאמור על ידה, הוא לא מחה בכתב על דבר החלפת כתבי הכמויות, כאשר לטענת הנתבעת גם לא עשה כן בעל פה.

נטל ההוכחה בעניין זה הוא על התובעת ובהעדר ראיה כי היתה פניה כזאת, אין מנוס מקבלת גירסת הנתבעת כי התובעת לא הודיעה לנתבעת על כוונתה לבטל את הסכם המכר בעקבות " גילוי הטעות" ולא דרשה את תיקונה של הטעות תוך זמן סביר. בישיבה מיום 5/5/05 הצהיר מנהל התובעת לעניין מצבו של המשרד, כי הוא " מושכר מלפני חמישה חודשים לאחר שהחברה נקלעה לקשיים הנכס פונה וכעת הוא מוצע להשכרה מחדש. עד לפני חמישה חודשים התובעת ניהלה את עסקיה מהנכס. חלק מהנכס מושכר באופן קבוע בעבר והוא מושכר גם כיום" (עמ' 3 לפרוטוקול). מכאן ניתן להסיק, כי התובעת לא התכוונה ואינה מתכוונת גם בעקבות הגשת כתב התביעה, לבטל את ההסכם, אלא שהיא משתמשת במשרד ומנהלת ממנו את עסקיה ואף השכירה חלק ממנו. תביעתה לבית המשפט הוגשה באיחור רב (לעניין מימוש הזכות לביטול או התראה ודרישה לגבי תיקונה) ורק ביום 15/7/03, לאחר כחמש וחצי שנים ממועד חתימת ההסכם.

6.         משכך הם פני הדברים, אין מנוס מהקביעה כי גם אם עמדה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם  נוכח סעיף 15 לחוק, התובעת לא השתמשה בזכותה זו ולא הודיעה לנתבעת על ביטול החוזה תוך זמן סביר, וגם לא ביטלה אותו. התובעת אומנם רשאית לתבוע את נזקיה בגין הטעיה או דרישה לתשלום ביתר לנוכח טעותה כחלק מראשי הנזק וכך עשתה. אולם  היא לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא שכנעה אותי כי גירסתה בעניין הנספחים המוסכמים עדיפה על פני גירסת הנתבעת כי הנספחים הם אלה שנחתמו. אדם מוחזק כמי שקורא מסמך הבין את תוכנו ומסכים לכל תנאיו לפני שהוא חותם עליו ובעניין התחייבויות בהסכם, הדבר נכון שבעתיים.

7.         אשר על כן הנני קובע כי ההסכם ונספחיו הוא ההסכם שנחתם בין הצדדים.