פסק-דין חלקי בתיק א 106790/01 - פסקדין

 זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף  שנגרמו לתובעת באירוע המהווה תאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת הדרכים התשל"ה 1975 .(להלן "החוק")

 תחילה הגישה התובעת את התביעה כנגד הנתבעים 1,2,3 . הנתבע 1 בתור מי שנהג ברכב  שהתובעת טענה כי פגע בה תוך כדי נסיעה לאחור , וכשהיא בקשה לחצות את הכביש. לכתב התביעה הראשון , הוגש כתב הגנה בו נטען בין היתר כי הרכב של הנתבע 1 היה במצב חניה בזמן שהתובעת טוענת כי נפגעה, וכי היא נפגעה ע"י רכב אחר.

לאור כתב הגנה זה של הנתבעים 1-3 , תיקנה התובעת את כתב התביעה , והוסיפה כנתבעים את הנתבעים 4,5,6 .

הנתבעת 4 הקרן לפיצוי נפגעי תאונות הדרכים , גוף, סטטוטורי שהוקם מכוח סעיף 10 לחוק  , סמכויותיה וחובותיה של הקרן, מנויות בסעיף 12 לחוק, ובין יתר פיצוי נפגע תאונת דרכים הזכאי לפיצוי על פי החוק, אך אין בידו להיפרע פיצוי ממבטח, בין היתר מכיוון שהנוהג ברכב , אינו ידוע .

  על פי הודעת הנתבעים 1-3 בכתב התביעה המקורי, סבורה התובעת כי אם לא תוכל להוכיח את זהותו של הנוהג ברכב שפגע בה , אך תוכיח כי נפגעה  באירוע שהחוק חל עליו, אזי חובתה של הנתבעת 4 על פי סעיף 12 לחוק לפצות אותה .

 את הנתבעים 4-5 צירפה התובעת בטענה כי הנתבע 5 גם הוא היה במקום התאונה וכמי שהנתבע 1 טען כי הוא פגע בה , ולא הוא, הנתבע 1 .

  מכל מקום התביעה שבפני מבוססת על החוק , בהיותה תביעה לתשלום פיצויים שנגרמו בתאונת דרכים . עלי לקבוע מי מבין הנתבעים חב בפיצוי . התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה מי פגע בתובעת , ובאין מענה, תקום חובתה של קרנית  לפצות את התובעת על נזקיה .

לפי החלטת בית המשפט מיום 21/2/05 מפי כב' השופטת אגי, פוצל הדיון בין שאלת האחריות , ושאלת גובה הנזק. הדיון ופסק דין זה עניינם שאלת האחריות בלבד .

   עלי להתחיל ולומר כי על פי החוק , חבותה של קרנית הנה חבות שיורית, במובן זה שאין לה חבות מקורית לפצות נפגעי תאונות דרכים. חובתה של קרנית קמה רק לאחר שתובע יוכיח את האמור בסעיף 12 לחוק

12. תפקיד הקרן 

(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

(1)    הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;

על מנת שתובע  נפגע תאונת דרכים יזכה בפיצוי מן הקרן עליו להוכיח אלה -

א-     שהוא נפגע כהגדרתו בחוק

ב-      שהוא זכאי לפיצוי על פי החוק

ג-       אין בידו לתבוע מאת מבטח/ כי :

ד-      הנוהג האחראי לפיצוי אינו ידוע .

  במהלך הבאת הראיות מצד התובע הנפגע , עליו להוכיח את כל האלמנטים , ובמהלך הוכחת העובדה שהנוהג ברכב אינו ידוע,עליו להוכיח את העובדה , במובן השלילי כי אכן הנוהג האחראי אינו ידוע, במובן זה שהוא יוכיח שעשה את כל אשר לאל ידו על מנת לברר את זהות הנוהג ברכב שפגע בו , ולא הצליח . הגיונם של דברים הוא בזה , שלא די שהנפגע יטען, שנהג אלמוני פגע בו , שעה שהייתה קיימת אפשרות כי האלמוניות של הנוהג תוסר בפעולה פשוטה של חקירה ותשאול, אולי רישום מספר הרכב, או פעולה פשוטה של חקירה וחיפוש . רוצה לומר כי המלים " אינו ידוע " טומנות  בחובן את האמירה , כי לאחר מאמצים למצוא אותו , הוא לא ידוע. או לשון אחר , לא ידוע ולא ניתן היה לדעת אותו "

  על פני הדברים וברמה העקרונית, נכונים דבריה של באת כוח הנתבעת 4 בישיבת יום 11/10/05 כאשר הצהירה -