פסק-דין בתיק ת.א 952/03 - פסקדין

          עילתה של התובענה דכאן בחריגה נטענת של בית הנתבע אל תוך דרך מאושרת על פי הת.ב.ע. החלה באיזור.

1.       הורתה של התביעה בבקשה לצו מניעה שהגישו התובעים בבית משפט השלום בעכו ובה עתרו לאסור על הנתבע את המשך הבנייה. התובענה העיקרית הוגשה בד בבד כנגד הנתבע וכנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה "לב הגליל" (להלן: " הועדה המקומית"). הבקשה נדונה בשעתו בפני, בשבתי בבית משפט השלום ובהחלטתי מיום 9.4.2002 דחיתי את הבקשה, באשר התובעים לא הביאו ראיה לכאורית לחדירה הנטענת. באותו שלב, התובעים הסתמכו על תשריט מודד שנערך שלא לצורכי רישום, ללא תצהיר נלווה ומבלי להתייחס לתוכניות החלות על האיזור. מנגד, הנתבע הסתמך על היתר הבנייה שקיבל ועל חוות דעתם של שלושה מודדים שונים.

ביני לביני, משהושלמה הבנייה, תיקנו התובעים את תביעתם, מחקו את הועדה המקומית לתכנון ובניה  ועתרו לסעד של הריסת חלק המבנה החודר אל תחום הדרך.

מאחר ונתבקש סעד של הריסה, הורה בית המשפט קמא על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי מחוסר סמכות עניינית, וכך חזר תיק זה והונח על שולחני, הפעם בשבתי בבית המשפט המחוזי.

בהערת אגב אומר כי לטעמי לא היה מקום להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי על פי ההלכה הארכאית של "שמירה על גוף הנכס"  - רע"א 4991/03 ג'מיל נ. לוי, פ"ד נז(5) 556 והחלטתי בבש"א 4209/03 קעדאן נ. לחאם, דינים מחוזי לג(9) 11. אולם משהועבר התיק על פי החלטת בית המשפט קמא, ראיתי עצמי אנוס על פי הדיבר לדון בתיק, מכוח הכלל "לא יעבירנו עוד" בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

          ומכאן, לגופא של תביעה.

2.       אין מחלוקת כי הנתבע בנה את ביתו בגוש 19315 חלקה 58 בסכנין, על פי היתר בנייה שקיבל מהועדה המקומית. 

אלא שהתובעים טענו כי היתר הבנייה ניתן שלא כדין, באשר הבנייה חורגת אל תוך תחומי דרך מס' 4 המפרידה בין החלקה שבבעלות התובעים לבין החלקה שבבעלות הנתבע, מה שגורם להצרת רוחב הדרך.

לאחר שהתובעים העלו טענתם בפני הועדה המקומית, שלחה הועדה המקומית מודד מטעמה בשם עלאא' סאלח ג'נאא'ם. הלה בדק את הטענה והצהיר כי לא נמצאה חריגה לתוככי דרך מס' 4 (נספחים ב' לכתב ההגנה המתוקן).

גם עירית סכנין (להלן: " העיריה") שאליה הגיעו טענות התובעים שלחה מודד מטעמה בשם מרואן ג'נאא'ם לבדוק טענתם. גם מודד זה הגיע למסקנה ש" מיקום הבנייה תואם בדיוק לתוכניות הכבישים ולגבולות הכביש...סימנתי גבולות כביש מס' 4 ברוחב 6 מטר ומצאתי שהבנין בחלקה 58 בגוש 19315 תואם לגבולות הכביש" (נספחים ג' לכתב ההגנה המתוקן).

בנוסף לשני מודדים אלו, הסתמך הנתבע על מדידה של מודד מטעמו בשם בדארנה עבדאללה שאישר כי הבנייה נעשתה על פי התשריט שהוגש בתיק הבנייה וכי לא נמצאה חריגה לכביש מס' 4. המודד בדארנה ציין כי הסתמך על מפת הגוש וביצע מדידה אנליטית, ואילו תוכנית המתאר ערוכה בצורה גרפית ולא מדוייקת, כאשר רוחב כביש 4 מסומן במפה כ-8 מטר במקום 6 מטר, והדרך הרשומה ברוחב 2 מטר משורטטת במפה ברוחב 3 מטר (נספחים ד-ה לכתב ההגנה המתוקן).

3.       מול שלושת המודדים עליהם הסתמך הנתבע, צירפו התובעים לכתב התביעה המתוקן חוות דעת של המודד קסום חאלד, ממנה עולה כי קיימת חדירה אל תחומי הדרך.

עוד צירפו התובעים חוות דעת של המודדת ופאא' אליאס מיום 14.7.2002 (צורף לכתב התביעה המתוקן בבש"א 4843/04) ואשר גם על פיה, קיימת במקטעים מסויימים חדירה לדרך המגיעה בקטע מסויים עד ל-2.15 מטר.  

בעקבות חילוקי הדעות בין המודדים, הודיעה הועדה המקומית כי היא סבורה שיש למנות מומחה מוסכם והחלטתו של זה תהיה מקובלת עליה (מכתב הועדה המקומית מיום 18.4.2002 שצורף לכתב ההגנה שהוגש ביום 22.5.2002).

4.       בישיבה ביום 31.10.2004 הסכימו הצדדים למינוי מודד, ובהתאם לכך מיניתי את המודד אפרים לבנברג כמומחה מטעם בית המשפט. 

בחוות דעתו מיום 5.1.2005 (נכתב בטעות 5.1.2004) קבע המודד לבנברג כי קיימת חדירה של המבנה אל הדרך, חדירה שנעה בין  מס' סנטימטרים ומגיעה בשיאה עד 2.58 מטר (הבית משורטט בצבע ורוד, הדרך בצבע כחול וגבולות החלקה בירוק - ראה הנייר השקוף ע"ג מפות המודדים בדארנה עבדאללה ועלאא' סאלח ג'נאא'ם).

בישיבה מיום 7.2.2005 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק על סמך החומר בתיק.

5.       מילים מספר על הרקע התכנוני, מה שיכול להסביר את המחלוקת בין הצדדים.

כפי שעולה מחוות דעתו של המודד לבנברג ומחוות דעתה של המודדת ופאא' אליאס, אין מחלוקת בין כל המודדים על המצב הקיים ועל גבולות החלקות. מקור הבעייה הוא המיקום של דרך מס' 4 בשני הצדדים. וכך כך למה?