פסק-דין בתיק ת.א. 70724/03 - פסקדין

העובדות וטענות הצדדים

1.         התובעת הינה הבעלים והמחזיקה של בניין בן 3 קומות ברחוב רוטשילד 79, תל אביב (להלן: " הבניין"), הבנוי על חלקה 112 בגוש 6936 (להלן: " המקרקעין").

            הבניין הושכר לצד ג' עד לחודש 5/2000, למטרת ניהול עסק (להלן: " השוכרים").

2.         אחר עזיבת צד ג' את הבניין פנתה התובעת, כך לטענתה, לעיריית תל אביב (להלן: " הנתבעת" או " העירייה") לקבלת היתרים לצורך בנייה ו/או שיפוץ הבניין, אשר לדבריה היה במצב רעוע ובלתי שמיש.

            לטענת התובעת עיכבה העירייה את הטיפול בבקשתה למתן היתר וכתוצאה מכך נבצר הימנה לעשות שימוש בבניין ו/או להשכירו לאחר. חרף האמור המשיכה העירייה לחייב את התובעת בתשלום ארנונה בגין השימוש בבניין, ודחתה את בקשתה לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש ואת השגתה על החיוב.

לשיטת התובעת, העירייה אף פעלה לגביית חוב הארנונה ולמימוש עיקול נכסי התובעת בגינו, אשר עמד, עובר ליום 31/12/02, על סך של 709,000 ש"ח (להלן: " חוב הארנונה").

בשל התנהלות העירייה, כך לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים ממוניים בגין הפסד דמי שכירות בעבור 3 שנים בהן לא הושכר הבניין, כמו גם תשלום חוב הארנונה אשר נוצר כתוצאה מעיכוב העירייה במתן ההיתר.

התובעת העמידה סכום התביעה בגין נזקיה על סך של 700,000 ש"ח ועתרה לחייב העירייה בסכום זה ובהוצאות ההליך המשפטי.

3.         מנגד טענה העירייה להעדר עילה ולחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון במחלוקת לעניין חיוב הארנונה, לגביו נקבע בחוק מסלול ייחודי לדיון בפני מנהל הארנונה וועדת הערר.

            עוד טענה העירייה כי בהליך קודם בין הצדדים (החלטת כבוד השופט עוזי פוגלמן בעת"מ 1190/00 מיום 28/2/01), היפנה בית המשפט את התובעת להליך של השגה בפני ועדת הערר.

            בהחלטה מיום 25/11/02 דחתה הועדה את ערר התובעת בגין חיובה בארנונה לשנת 2000. משלא הוגש ערעור על החלטת הועדה, הפכה זו לחלוטה והתובעת מנועה ^- כך לנתבעת ^-מלהשיג על חוב הארנונה עקב קיומו של מעשה בית דין.

            לגופם של דברים טענה העירייה כי היא לא מנעה מתן היתר לבנייה או לעריכת שיפוצים וכי לא הוכח שלא ניתן היה לעשות בבניין שימוש, באופן המזכה התובעת במתן פטור מארנונה. לבסוף טענה העירייה כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה ולפיכך, גם מסיבה זו, אין להיעתר לתובענה ודינה להידחות על הסף.

            לשלמות התמונה העובדתית יצויין כי ביום 27/11/03 הודיעה התובעת שהבניין נהרס ביום 1/10/03. בשל כך הוענק לתובעת פטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש. עוד יצויין כי התובעת לא שילמה ^- עד הנה ^- סכום כלשהו בגין חוב הארנונה.

דיון ומסקנות

4.         אחר שבחנתי ^-בחון היטב ^-את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שבפני, מסקנתי היא כאמור כי דין התביעה להדחות על הסף וטוב היה אילמלא הוגשה כלל ועיקר.

עיכוב במתן ההיתר

5.         לא מצאתי יד ורגל לטענת התובעת כי העירייה עיכבה, כביכול, את בקשתה למתן היתר לצורך בנייה ו/או שיפוץ הנכס.

            מניתוח בליל טענותיה עולה כי למעשה נחלקת טענת התובעת בעניין זה לשניים.

            ראשית דבר, טענה התובעת כי כבר בשנת 1996 החלה בתהליכי תכנון לצורך בניית בניין על המקרקעין, היתר אשר ניתן לה רק בשנת 2002.

            שנית, נטען על ידי התובעת כי לאחר עזיבת השוכרים את הבניין היא הגישה, לדבריה, בקשה למתן היתר לשיפוצו. או אז נתברר לה שהבניין הוכרז כבניין לשימור, ובחודש מרץ 2000 הודיעה העירייה כי שיפוצו של הנכס כפוף לפיקוח אדריכל והנחיות צוות השימור.