פסק-דין בתיק ת.א. 51444/04 - פסקדין

1.         בפני ערעור על החלטתה מיום 11.10.05 של כב' הרשמת מירה דהן לפיה התנתה את בטול פסה"ד אשר ניתן כנגד המערערת, במעמד צד אחד, בהפקדת סך של 10,000 ש"ח ובהעדר הפקדה יוותר פסה"ד על כנו.

            כבר בתחילת פסק הדין אבקש להעיר כי למקרא כל כתבי הטענות שהוגשו בשמה של המערערת ע"י פרקליט מלומד, מטעמה של התנועה למלחמה בעוני בישראל, חשתי ערוב של טענות הרלוונטיות למערערת עם הרבה טענות אחרות שאינן לעניין, טענות במישור העקרוני והאידיאולוגי של התנועה כנגד העוני בישראל.

            להזכיר כי בנק מסחרי איננו משרד הרווחה וייעודו איננו לפתור בעיות סוציאליות אלא להביא רווחים לבעלי מניותיו תוך התנהלות ראויה כלפי הלקוחות.

            את הטענות על עוני ומצב כלכלי קשה במשפחות רבות בישראל יש להפנות כלפי השלטון והממשלה ולא כלפי בנק זה או אחר, ודומני כי התערבבו היוצרות, הטיעונים והמטרות.

2.         מקובלת עלי בהחלט מסקנתה של הרשמת הנכבדה לפיה לא זכאית המערערת לביטולו של פסה"ד מחמת הצדק ויש להצטער כי ב"כ המערערת שב ומשחזר טענה זו שאין בה ממש.

            היטיבה  הרשמת הנכבדה להסביר בהחלטתה מדוע אין המערערת זכאית לביטולו של פסה"ד מחמת הצדק, תוך שהסתמכה על ראיות שהובאו בפניה ועדותה של המערערת עצמה.

            עוד אוסיף בעניין זה כי בתצהירה לא טענה המערערת כי במועד מסירת העתק כתב התביעה לאמה לא התגוררה בדירת ההורים.

            הטענה נטענה בבקשה אך לא בתצהיר ולכן כאילו לא נטענה כלל, ולעומת זאת בחקירתה הנגדית העידה: "אני גרה במעפיל 3 רמת גן, אני גרה אצל ההורים", ואף אישרה את חתימתה של אמה על גבי אישור המסירה.

            נדחה הערעור המתייחס לבטול פסה"ד מחמת הצדק.

3.         שותף אני למסקנתה של הרשמת הנכבדה לפיה סיכוייה של המערערת לזכות בתביעה אינם גבוהים, וזה בלשון המעטה ואני מצטרף לתחושת הצער בהחלטה על כי לא הגיעו הצדדים להסכמה, שכן ככל שחולף הזמן גדל החוב בשל חיובי ריבית, ואני מקווה שעובדה זו הבהיר פרקליטה של התנועה ללקוחתו.

            אכן טיעוני ההגנה בתצהיר נטענו באופן כללי וכוללני, ללא תחשיב וללא כימות כספי על מנת שניתן יהיה להבין ולדעת מהו אותו חלק בחוב בו כופרת המערערת ומהו סכום הקיזוז לשיטתה, שכן גם מהתצהיר עולה כי המערערת מאשרת כי קיים חוב כלשהו, שלא ננקב בסכום.

4.         למרות התרשמותה של הרשמת בדבר העדר סיכויי ההגנה החליטה ליתן למערערת הזדמנות להביא את הגנתה בפני ביהמ"ש, וזאת לנוכח ההלכה הקובעת כי זכות הטיעון וזכות הגישה לערכאות הינה זכות מעין חוקתית, אך מצאה לאזן זכות זו, בשל הנסיבות, בהפקדת 10,000 ש"ח.

            מתוכן ההודעה ניתן להבין כי המערערת בעדותה הותירה רושם חיובי והשיבה לשאלות ביושר, פשטות ובהירות, וייתכן כי אף רושם זה הביא לתוצאה הסופית של בטול מותנה של פסק הדין.

            משהחליטה הרשמת הנכבדה לבטל את פסה"ד דומני כי התנאי שהציבה בצידו ימנע מהמערערת מלקבל את יומה בביהמ"ש שכן לא תוכל לעמוד בדרישת ההפקדה כפי שהיא.

            יצוין כי לו הייתה ההחלטה, דחייתה של הבקשה לבטול פסה"ד הייתי נוטה שלא להתערב, ואולם משנתנה הרשמת את המשקל המכריע לזכות הטיעון, יש לאפשר זכות זו הלכה למעשה ולא להציב תנאי שברור מראש כי המערערת לא תוכל לעמוד בו.

5.         ברוח החלטתה של הרשמת הנכבדה לאפשר למערערת את יומה בביהמ"ש אין לסגור בפניה את הדלת בשל עונייה, עד כי קבלה פטור מאגרת ערעור, בהסכמת נציג הפרקליטות בשל מצבה הכספי הקשה.

            יחד עם זאת עקרון ההפקדה, כתנאי לבטול פסה"ד מקובל עלי אך יש לקבוע תשלום שהמערערת, למרות מצבה, תוכל לעמוד בו ושיהיה באותו פיקדון, כדי לאזן את סיכויי הגנתה ואף לפרוע לפחות את אותו סכום חוב לגביו אין למערערת הסתייגות, סכום שאיננו ידוע בשלב זה.

6.         הערעור מתקבל במובן זה שמבוטל הפיקדון בסך 10,000 ש"ח, ובמקומו, כתנאי לבטול פסה"ד יופקדו הסכומים הבאים:

המערערת תפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 3,000 ש"ח וזאת עד ליום 5.2.06.