פסק-דין בתיק ת.א. 48761/03 - פסקדין

1.    בתביעה זו שהוגשה באוגוסט 2003, נדרשו הנתבעים לסלק לתובע חוב בסכום של    237,492 ש"ח, מחושב למאי 2003. בינתיים פחת הסכום הנתבע, וכעולה מסיכומי התובע הוא עומד עתה על סכום של 163,530 ש"ח לאותו מועד. 

לטענת התובע, החוב הנתבע מקורו בשירותי אשראי שניתנו על ידו לנתבעים באמצעות הלוואה וניכיון שיקים, בריבית אשר מכונה בפיו: " ריבית מועדפת".

לעניין זה, נעשה בין הצדדים ב-21.10.02 הסכם שלפיו התובע מקבל על עצמו להעמיד לנתבעים מסגרת אשראי בסכום של 100,000 ש"ח, כששיעור הריבית על האשראי המנוצל הוא 3% לחודש, ואילו שיעור העמלה בגין שיקים לניכיון עומד על 4% לחודש. הנתבעים מוצגים בהסכם האמור כמי שעוסקים " במתן ייעוץ וטיפול במימון נדל"ן ומשכנתאות", ומפעם לפעם נעזרים באשראי שהתובע מעמיד לרשותם.

כן נקבע בהסכם הנ"ל שלהבטחת החזר האשראי, יעשה לטובת התובע שטר חוב בסכום של 100,000 ש"ח, אשר יופקד בידיו של עו"ד  חגי אברהמי - מי שערך את ההסכם הנ"ל ומונה על ידי הצדדים לשמש בורר במחלוקות שביניהם.

בכתב התביעה וכן בסיכומיו מתייחס התובע אומנם להסכם מה-22.10.02, אך אין ספק שהכוונה היא להסכם אשר נושא את התאריך 21.10.2002 ואשר סומן כמוצג ת/1. (הסכם זה יכונה  להלן: " ההסכם ת/1" או "ההסכם").

2.    מסכום החוב הנתבע, 100,000 ש"ח בצירוף  9,400 ש"ח, מיוחסים ל" יתרת האשראי על פי שטר החוב וההסכם 22.10.02".  אפתח אפוא "בראש" זה של התביעה, שכפי שנראה להלן, שינה את פניו חליפות.

בכתב התביעה, הסכום של 100,000 ש"ח מהחוב הנתבע, מוצג כהלוואה נושאת ריבית בשיעור של 3% לחודש שהנתבעים קבלו מהתובע בהתאם להסכם ת/1.

לפי חישובו של התובע, חובם של הנתבעים בגין ההלוואה הנ"ל עמד על כ-131,000 ש"ח והוא מורכב מסכום הקרן הנ"ל בצירוף " ריבית צבורה" ו" פיגורים". הסכום של 9,400 ש"ח, בפני עצמו, אינו מופיע בחישוב זה.

כאמור, ההסכם ת/1 מחייב את התובע להעמיד לרשות הנתבעים מסגרת אשראי בסכום של 100,000 ש"ח שאותה יוכלו לנצל " בבת אחת לשיעורין לפי שיקול דעתם כפוף להסכמת דרוקמן" (סעיף 2 להסכם).

מדובר אפוא במסגרת אשראי בלבד, ועל מנת שהיא תהיה להלוואה בסכום האמור, המסגרת צריכה להיות מנוצלת במלואה.

ואכן, ההסכם דורש שביחס לאשראי שנוצל עד למועד ההסכם, יחתם במועד חתימת ההסכם גם נספח המאשר אותו - זהו סעיף 3.ג. להסכם וכן, שביחס ל" כל מתן סכום אשראי יחתם מסמך שבו יאשרו הצדדים את הסכום שניתן",  וזהו סעיף 6 להסכם.

3.    הנתבעים טוענים שמסגרת האשראי מעולם לא נוצלה וכי הם לא קבלו הלוואה בסכום של 100,000 ש"ח.

כך נטען על ידם עוד בבקשתם " למחיקת התביעה בשל היותה מתבררת בבוררות ולחילופין למתן רשות להתגונן" (בש"א 181423/03 מאוקטובר 2003), תוך שהם מציינים שאין כל נספח להסכם ת/1 ולא הוצג על ידי התובע כל מסמך המאשר מתן אשראי כאמור. 

בתגובתו לבקשה הנ"ל אמר התובע בין היתר: "הנתבעים קבלו את סכום של 100,000 ש"ח ביום ההלוואה 21.10.02 (מצ"ב אישור מסומן "ח")".

האישור שאליו כיוון התובע, הוא פתק אשר נושא את התאריך 21.10.02,  חתום לכאורה על ידי בועז לוי הנתבע 1, וזו לשונו: "הנני לאשר בזאת שקבלתי סך של 100,000 ש"ח ממר דרוקמן אהוד" (להלן: "הפתק").

בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן, טען הנתבע שהפתק הזה לא נחתם על ידו (בש"א    18142303 פרוטוקול מ-22.4.2004 עמ' 3). על הטענה הזו חזר הנתבע 1 גם בדיון בפני כב' השופט יפרח (פרוטוקול מ-11.7.2004, עמ' 8) תוך שהוא מציין שהגיש תלונה במשטרה בשל הזיוף הנטען. ("הפתק" והתלונה מצורפים כנספחים ו ו-ז לתצהירו בהליך כאן). עו"ד אברהמי אגב, אמר בעדותו שאף צד לא הציג בפניו את ה"הפתק" והוא אינו מוכר לו (פרוטוקול מ-20.3.05 עמ' 13).

והנה לתצהיר עדות ראשית של התובע, "הפתק" הזה אינו מצורף עוד, ולראשונה מועלה על ידי התובע ההסבר הבא לחוב:

ההסכם ת/1 מסדיר חוב קיים שמקורו בשלושה שיקים שסכומם המצטבר הוא 78,370 ש"ח " והשלמה ל-100,000 ש"ח  במזומן".

4.    משלושת השיקים הנזכרים, רק שיק אחד בסכום של 14,570 ש"ח שזמן פירעונו ביוני 2002, ערוך לפקודת הנתבע 1 ומוסב על ידו. כך לפי הצילום אשר מצורף לתצהיר התובע. השיק המקורי לא הוגש אף שב"כ התובע התחייב להציגו (פרוטוקול מ-25.5.2005 עמ' 12). הנתבע 1 טוען שהשיק הזה לא הוצג לפירעון מעולם משום שהוא פרע את סכום השיק לתובע במזומן, וכי לא בכדי לא הוצג השיק המקורי בהליך כאן (ראה: עמ' 2 לסיכומי הנתבע 1).