פסק-דין בתיק ת.א. 38660/01 - פסקדין

1.   לפניי תביעתו של התובע, איש עסקים, כנגד הנתבעת, חליפתה של מדינת ישראל מעת שהוקמה הנתבעת (למטרות הקמתה ופעילותה בהרשאת המדינה), בהקשרים הרלוונטיים גם לתביעה זו.

2.   התביעה הוגשה במקורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ( ת.א. 3208/99), ביום 30.12.99.

3.   נטען בכתב התביעה, בין היתר, כי "התובע הינו בעל זכויות מוגנות עפ"י הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב - 1972, במסעדה, מזנון וקיוסק בתחנת הרכבת חדרה (מערב) ובתחנת הרכבת בנתניה (להלן: "התחנות")" (סעיף 1), שבהן "הנתבעת היא הבעלים ו/או שהינה בעלת זכות להחזיק במקרקעין בהם נמצאות התחנות" (סעיף 2).

באותה תביעה, שהוגשה באמצעות בא כוחו הקודם, עו"ד דוד הנדל, עתר התובע לחייב את הנתבעת " להשיב המסעדות המזנונים והקיוסקים בתחנת הרכבת חדרה (מערב) ונתניה לתובע" (סעיף 31ב'), ולחילופין (כך נכתב), אם יושבו לו המושכרים, לחייב הנתבעת לשלם לו דמי אובדן הכנסות בסך 6,500,000 ש"ח דאז (סעיף 31ג').

מבוא דיוני :

4.   לנוכח בקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף בשל תשלום אגרה בלתי מספקת בסכומה (בש"א 21872/00, שם), כנזכר גם בסעיף 4.2 לכתב הגנתה, הגיב בא כוחו החדש והנוכחי של התובע ביום 6.3.01 על הבקשה (ביחד עם הגשת ההודעה על חילופי הייצוג), בתגובה שתוכנה מאומת בתצהיר התובע, באשרם ששולמה אגרה עבור תביעה בסך 650,000 ש"ח בלבד, שהוא הסכום " כפי שהתכוון" (כך!) התובע לתבוע מהנתבעת, וכי מכתב התביעה " ניתן להבין לכאורה" (כך נכתב!) כי סכום התביעה עומד על  6,500,000 ש"ח, אך: "ולא היא" (כך נכתב).

לתובע ולבאי כוחו הפתרונים: התובע הרי מצהיר באותו תצהיר (סעיף 1) כי "הגשתי תביעה ... לבית המשפט המחוזי בתל אביב", ואינו מתיימר לטעון שבטעות הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי;

ומודע הוא לכך שנכתב ונתבע בה הסכום של 6,500,000 ש"ח, המעמיד ממילא את התביעה מבחינת סכומה בסמכות בית המשפט המחוזי ( והיה מיוצג בידי עורך דין בעת הגשתה שם), כשבסעיף 22 רישא לתביעה נקוב סכום של 3,500,000 ש"ח בשל המושכרים בתחנת חדרה (בסעיף 22ב' נדפסה בה ספרת אפס מיותרת ושלא במקומה, בצורה הבאה: "3.0000.000 ש"ח"), וכשבסעיף 30 לתביעה נקוב סכום של 3,000,000 ש"ח בשל המושכרים בתחנת נתניה, המסוכמים נוספות בסעיף 31ג' לתביעה כסכום נתבע כולל של 6,500,000 ש"ח, - והנה אחרי אזכורים נשנים וחוזרים אלה לא רעדה ידו של התובע להצהיר (עם טיעון בא כוחו בכתב בהתאם, בתגובה האמורה) כי " התכוון" לתבוע רק 650,000 ש"ח.

5.   אין מנוס מהמחשבה, כי תגובה זו וטיעון זה באו לעולם במתכונת תמוהה זו רק משום בקשת הנתבעת בכתב למחוק התביעה, מחמת שנתגלה לה כי התביעה הוגשה תוך תשלום אגרה בלתי מספקת בעליל (שולמה אגרה רק על עשירית - ! - מסכומה הנקוב), ובית המשפט רוצה בכל מאודו לקוות כי לא בוצע כאן ניסיון, בחוסר תום לב מצד התובע או מטעם התובע, להגיש תביעה במודע לתשלום אגרה כה בלתי מספקת (בלשון המעטה) בגינה, תוך תמיהה כיצד בכלל קובלה התביעה כך במזכירות בית המשפט ללא תשלום האגרה כחוק.

על חובת תום הלב, גם ביחס להליכים בהם נוקטים בעלי הדין בבית המשפט, ראה: בר"ע 305/80 רפאל שילה ואח' נ' שלמה רצקובסקי ואח', פד"י ל"ה (3) 449; בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פד"י ל"ה (1) 828.

6.   מכל מקום, ביום 6.3.01 האמור, הוגשה בקשת התובע להרשות לו לתקן התביעה ולהעבירה לבית משפט השלום (בש"א 6529/01, שם).

ויודגש: גם בבקשת התיקון לא חזר בו התובע מהטענה כי נגרמו לו נזקים והפסדים בסך 6,500,000 ש"ח כאמור, ולא ביקש לתקן כך את סעיפים 22 + 30 לכתב התביעה המקורי, אלא רק להוסיף בסיפא לכתב התביעה סעיף חדש ומתוקן לפיו "התובע מעמיד את סכום תביעתו בגין הנזקים שנגרמו לו ... על סכום כולל של 650,000 ש"ח" (סעיף 6 לאותה בקשה בכתב, המאומת בסעיף 4 לתצהיר התובע הנלווה לה), כדי שעתה "תתאים האגרה ששילמתי לסכום התביעה" (סעיף 5 לתצהירו האמור).

לנוכח תגובת הנתבעת בכתב, שלא התנגדה לתיקון המבוקש ולהעברת הדיון המבוקשת, ניתנה ביום 22.3.01 החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ה. גרסטל) על העתרות לבקשת תיקון כתב התביעה כמבוקש ועל העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום.

7.   הדברים פורטו לעיל, לא רק משום ההיבט של אופן התנהלות התובע דאז ותוכן הצהרותיו, אלא גם לצורך אופן העברת הדיון לבית משפט זה, ועילת ההעברה, הרלוונטית לשאלת הסמכות העניינית, שתיבחן להלן.

8.   כתב התביעה המתוקן הוגש לבית משפט זה, ובו הועמד סכומם הנתבע של ההפסדים הנטענים בו (6,500,000 ש"ח דאז) על סך 650,000 ש"ח, במסגרת העתירה לסעד כספי זה, בנוסף לסעד של השבת המושכרים הנטענים לידי התובע (סעיף 32 לכתב התביעה המתוקן).

9.   הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית שלהם ושל עדיהם, והתובע ביקש וקבל (מנימוקי החלטת 13.7.03 ביחס ל - בש"א 168763/03), וחרף התנגדות ב"כ הנתבעת, רשות להגיש באיחור רב תצהירי עדות ראשית נוספת של עדים מסוימים.

עדי הצדדים נחקרו על תצהיריהם בבית המשפט, הוגשו סיכומי הצדדים, ומשלא השכילו הצדדים לנצל זמן ומאמץ מרביים שהוקדשו לניסיונות סיוע להם להגיע או להסדר מגשר ומפשר שיפתור סכסוך זה דרך מעשית - ניתן פסק דין זה, בבחינת 'ייקוב הדין את ההר'.

מבוא :

לגבי המושכר בחדרה: