פסק-דין בתיק ת.א. 37798/06 - פסקדין

1.         התובעת ביחד עם עו"ד דניאל אשכר ייצגה את הנתבעת בתביעת נזיקין.

            הנתבעת התחייבה לשלם לשני עורכי הדין 20% מסכום הפיצויים שתקבל בתוספת מע"מ.

            בשלב הדיונים בבית המשפט המחוזי בת"א החלה להתגבש הצעת פשרה ובהיותו של התיק עומד לקראת סיומו הורתה הנתבעת לתובעת להפסיק את הטיפול המשפטי, באופן שעו"ד אשכר המשיך לבדו והביא את הסכם הפשרה לאשור בית המשפט.

            סכום הפשרה היה 3,000,000 ש"ח ומסכום זה תובעת התובעת את חלקה בשיעור של  10%, שהם  300,000 ש"ח בתוספת מע"מ והחזר הוצאה בסך  1,755 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמד סכום התביעה ליום הגשת התביעה ע"ס 351,888 ש"ח.

            סכום התביעה שהינו חלקה של התובעת בשכר הטרחה הכולל עוקל ומוחזק בידי צד שלישי, קופת חולים כללית של העובדים העבריים.

2.         למעשה אין לנתבעת התנגדות לשלם את מלוא שכר הטרחה שהתחייבה לשלם לשני עורכי הדין, ובלבד שלא תתבע לשלם מעבר לכך ע"י מי מבין עורכי הדין.

            בסיטואציה האמורה נוצרה יריבות של ממש בין עורכי הדין שהם למעשה היריבים האמיתיים במחלוקת.

            היריבות נוצרה בין היתר ואולי בעיקר משום טענתו של עו"ד אשכר לפיה טרם תחילת הטיפול המשותף, טיפל הוא לבדו משנת  1999 ועד מאי 2001, ובגין טיפולו זה לא קיבל שכר שכן המתין לסיום ההליכים המשפטיים בתביעת הנזיקין.

3.         לשבחם של שני עורכי הדין יאמר כי בדיון מיום 21.1.07, התעלו, וויתרו על יוקרה וזנחו את המרירות שמטבע הדברים נוצרה בניהם, על מנת להגיע לפתרון של פשרה לא רק בעניינה של הנתבעת, אלא בעיקר ביחסים שבניהם, דהיינו חלוקת שכר הטרחה על דרך של פשרה לפי סעיף  79 א' לחוק בתי המשפט  (נוסח משולב), ועל כך יבורכו.

            עוה"ד הסכימו כי התובעת תקבל 2/3 מהסכום המעוקל בגין חלקה בשכר הטרחה ויתרת הסכום מעוקל בסך של 117,296 ש"ח ייחשב כשנוי במחלוקת בניהם לאור טענתו של עו"ד אשכר כי הינו זכאי לתשלום נפרד עבור תקופת טיפולו טרם מינוייה של התובעת.

            עו"ד אשכר הסכים כי הסכום הנ"ל הינו הסכום המירבי המגיע לו לשיטתו ועוה"ד השאירו לביהמ"ש להחליט בפשרה את אופן חלוקתו של הסכום הנ"ל בין עורכי הדין.

4.         עו"ד אשכר הגיש שני תצהירים בצירוף מסמכים שונים ועל בסיסם טוען כי התובעת לא זכאית לקבל סכום נוסף מעבר לשני שליש הסכום שהוסכם שתקבל, ויש להורות למחזיק להעביר אליו את כל יתרת סכום העיקול בגין ייצוגו את הנתבעת ועזבון המנוח בתקופה שקדמה לחתימת הסכם שכר הטרחה, 7.5.01 מכוחו הגישה התובעת את תביעתה.

            התובעת הגישה מטעמה שני תצהירים בצירוף מסמכים שונים ועל בסיסם טוענת כי זכויותיהם של עורכי הדין נבלעו ומוצו בהסכם שכר הטרחה מיום  7.5.01, ולכן יש לחלק את שכר הטרחה בניהם בחלקים שווים ולהורות למחזיק להעביר לתובעת את כל יתרת הסכום המעוקל, שכן עו"ד אשכר קיבל את מלוא שכרו מכוח ההסכם.

5.         עיינתי בתצהירים ובמסמכים ושקלתי את הטענות המועלות לגופא של המחלוקת בהתעלם מטענות והתנגחויות מיותרות שלא מוסיפות דבר לבירור המחלוקת אף לא כבוד לטוען אותן.

            עו"ד אשכר טיפל בעניינה של הנתבעת מחודש יוני  1999, ועד לחודש מרס  2001, עת החזיר, עפ"י דרישה, את התיק לעו"ד טיכו ממשרד עו"ד כספי.

            במכתבו של עו"ד אשכר מיום 19.3.01, הוא מבקש להבטיח את שכרו בגין טיפולו עד לאותו מועד, במידה והמשך הטיפול בתיק יועבר לעורך דין אחר.

            הסכם שכר הטרחה מיום  7.5.01, הינו בין הנתבעת לבין שני עורכי הדין ביחד ואין כל הסכם המתייחס לטיפול העבר של עו"ד אשכר, לא עם הנתבעת ואף לא עם התובעת, וגם לא עם עו"ד טיכו ממשרד כספי, אשר הציע לעו"ד אשכר לחזור ולטפל בתיק יחד עם התובעת, רעייתו.

6.         כאמור המחלוקת כפי שהסכימו התובעת ועו"ד אשכר הינה בין עורכי הדין בינם לבין עצמם ללא קשר לנתבעת לגבי יתרת סכום העיקול.

            עו"ד אשכר פעל בעניינה של הנתבעת לפני חתימת הסכם שכר הטרחה המשותף ואלמלא צורף להמשך טיפול היה זכאי לתשלום עבור אותו טיפול. מאידך צירופו להמשך טיפול, שלא היה מחויב, הקנה לו שכר בשיעור גבוה יותר ממה שהיה מקבל רק עבור טיפולו בעבר.