פסק-דין בתיק ת.א 35571/03 - פסקדין

עניינה של תביעה זו היא עתירת התובעים לסילוק ידה של הנתבעת מדירת מגורים, אשר הוחזקה בידי הוריה המנוחים בדיירות מוגנת, ולפיצויי כספי בגין החזקתה בה, למן היום בו הלכה אמה לבית עולמה.

מבוא ורקע עובדתי.

1.         התובעים - יחדיו - הינם בעלי זכויות הבעלות בבניין הבנוי על חלקה 86 בגוש 6901 המצוי ברח' בורכוב 1 (פינת המלך ג'ורג') בתל אביב (להלן "הבניין").

2.         הנתבעת, ילידת שנת 1946, מחזיקה בדירת מגורים בת 2 וחצי חדרים, השוכנת בקומה השנייה של הבניין (להלן - "הדירה"), הטוענת לזכויות של דיירות מוגנת בה, בהיותה "יורשת" אמה המנוחה הגב' חנה אוסטרובר ז"ל (להלן - "המנוחה"), מכוח הוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (להלן - "החוק").

3.         בתאריך 20.07.45 נחתם חוזה שכירות (להלן - "חוזה השכירות" או "החוזה") בין אבי הנתבעת המונח נתן אוסטרובר ז"ל (להלן - "המנוח") לבין בעלי הבניין אשר קדמו לתובעים, על פיו החזיק המנוח בדירה בשכירות מוגנת.

            הגם שהמנוח והמנוחה נכנסו לדירה יחדיו, עת היו נשואים זה לזו, המנוחה אינה חתומה על חוזה השכירות ושמה נפקד ממנו.

4.         בשנת 1974 רכשה הנתבעת דירת מגורים אחרת ברח' אילת 56, בחולון, הידועה כחלקה 30/51 בגוש 7127 (להלן - "הדירה בחולון") וזו נרשמה על שמה בספרי האחוזה ביום 19.03.82.

            יצויין, כי הדירה בחולון נמכרה על ידי הנתבעת ביום 26.01.99 - בחלוף 25 שנה מעת רכישתה - תמורת סך בש"ח השווה ל- 107,000 $, והחזקה בה נמסרה לרוכשיה ביום 10.06.99.

5.         בתאריך 22.3.85 הלך המנוח לבית עולמו והמנוחה המשיכה להחזיק בדירה, במעמד של דיירת מוגנת, עד לפטירתה ביום 12.01.03.

6.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, עתרו התובעים להורות על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה ולתשלום דמי שכירות ראויים בגין השימוש שעשתה הנתבעת בדירה, למן היום בו נפטרה אמה המנוחה.

            לטענת התובעים, מיום פטירת המנוחה מחזיקה הנתבעת בדירה בלא זכות חוקית ושלא כדין והינה בגדר מסיגת גבול בה.

            מנגד טוענת הנתבעת, כי מהמועד בו נפטרה אמה המנוחה הפכה היא לדיירת מוגנת על פי החוק בהיותה "יורשת" אימה, כך שיש לדחות התביעה על כך הסעדים המבוקשים בה.

המחלוקת וטענות הצדדים.

7.         אין חולק על כך כי המנוח היה דייר מוגן "מקורי" בדירה, בהיותו חתום על החוזה כשוכר. השאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם המנוחה, אף היא, הייתה דיירת מקורית, או שמא זכויותיה נגזרות מזכותו של בעלה המנוח, כך שהינה "דיירת נגזרת".

            ההבחנה בין היות המנוחה "דיירת מקורית" או "דיירת נגזרת" הינה מהותית, הואיל ויש בה כדי לקבוע את מעמדה של הנתבעת בדירה לאחר פטירת אמה המנוחה.

            אם המנוחה הייתה דיירת מקורית, על הנתבעת למלא אחר תנאי סעיף 20 (ב) לחוק (שניים במספר) על מנת שתוכר כדיירת מוגנת בדירה. ברם אם המנוחה נחשבה ל"דיירת נגזרת", על הנתבעת הנטל להוכיח כי היא באה בגדרו של סעיף 27 (1) לחוק המצריך קיומם של ארבעה תנאים מצטברים, הן אלה המנויים בסעיף 20 (ב) לחוק והן אלה שבסעיף 27 (1) שבו [ר' ע"א 1711/98 שפי נ' עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל (פ"ד נ"ד (1) 397, להלן - "פס"ד שפי").

8.         לטענת התובעים המנוח לבדו היה דייר מקורי בדירה הואיל והוא היחיד אשר חתם עליו כשוכר, ואילו המנוחה נחשבה לדיירת מוגנת נגזרת, אשר רכשה מעמד זה, לאחר פטירת בעלה המנוח, מכוח הוראת סעיף 20 (א) לחוק.

            טוענים אפוא התובעים, כי לנוכח העובדה המוכחת כי הדירה בחולון הייתה בחזקת הנתבעת ובבעלותה, בעת פטירת אביה המנוח - אין היא ממלאת אחר תנאי סעיף 27 (1) לחוק, ומשום כך לא רכשה מעמד של דיירת מוגנת בדירה.

            עוד ולחילופין טענו התובעים כי אף אם הייתה המנוחה נחשבת לדיירת מקורית לא רכשה הנתבעת מעמד של דיירת מוגנת בדירה, הואיל ולא הוכח כי היא התגוררה עם אמה המנוחה 6 חודשים טרם פטירתה, והדירה בחולון הייתה - במועד פטירת אמה - רשומה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.