1. בתאריך 11.12.06 חתמו הצדדים על הסכם לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 50,000 ש"ח בתשלומים שפורטו בהסכם, ובמידה ולא יעמוד בתשלומים יהיה התובע רשאי לתבוע ממנו את מלוא סכום החוב לספקים, סך של 300,000 ש"ח.
להסכם זה קדם הסכם מיום 13.6.06, לפיו רכש הנתבע מאת התובע ומאת שותפתו של התובע הגב' קארין קאפח, עסק של בר ברחוב מונטיפיורי 17 תל אביב, באופן שהתחייב לשלם את חובותיהם לספקים, ולקבל על עצמו את הערבויות האישיות שלהם לספקים.
בתמורה להתחייבותו של הנתבע התחייב התובע למסור לו סך של 120,000 ש"ח והשותפה קאפח התחייבה למסור לנתבע סכום זהה.
אין מחלוקת כי התובע העביר לנתבע את הסך הנ"ל ואילו קארין קאפח לא שילמה את חלקה.
2. בתצהירו מיום 11.12.06 טוען הנתבע בסעיף 5 כדלקמן:
"בפועל הריני מצהיר שלא הייתה לי כל כוונה לבצע את מחויבויותיי שבהסכם הנ"ל שנחתם ביום 13.6.06 וכל מטרת ההסכם הייתה לאפשר לקארין להפעיל את הפאב ולהרוויח מעזרתי לה".
הנתבע אף מאשר כי תמורת שיתוף הפעולה שלו עם אותה קארין, מי שהייתה שותפה של התובע, אמור היה לקבל 20,000 ש"ח מרווחי העסק החדש.
הנתבע מעיד על עצמו כי הינו אדם דתי, חש שמצפונו מציק לו משום שגזל את כספו של התובע והיה שותף לדבר עבירה, ולכן על פי הנחיית רבנים להם הוא נשמע החליט לפעול להחזרת הכספים שקיבל שלא ביושר.
גרסתו זו של הנתבע מאשרת בעליל את טענתו של התובע בדבר קנוניה שהייתה בין הנתבע לבין קארין קאפח לפגיעה באינטרסים של התובע.
הנתבע טוען כי מהכספים שקיבל מהתובע העביר לקארין כ- 50,000 ש"ח במזומן ובשיקים "
שאין לי כל ידיעה מה עשתה בסכום זה".
בנוסף טוען הנתבע כי שילם מתוך הכספים שקיבל כ- 20,000 ש"ח לשני ספקים של העסק בשם בשר שבעת הכוכבים ואלינקו.
בדיון אישר העד מר דני אברהם כי אכן שולם הסכום האמור לספקים.
3. הנתבע מאשר כי ביום 4.12.06, פנה למר דני אברהם, היועץ הפיננסי של התובע וביקש להיפגש עמו כדי להסדיר את החזר החוב.
הנתבע נמנע מליתן גרסה מה סיכם עם אותו יועץ ואולם טוען כי לא חתם על ההסכם מיום 11.12.06.
בדיון מיום 26.6.07 ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה כי איננו חתום על ההסכם המהווה את עילת התביעה כנגדו.
הנתבע הודה כי הוא חייב לתובע סך של 70,000 ש"ח ואולם לא הבהיר כיצד הגיע לסכום זה דווקא, שכן אם לטענתו העביר 50,000 ש"ח לקארין ועוד 20,000 ש"ח לספקים, הרי שנותר חייב רק 50,000 ש"ח.
4. לגבי נסיבות החתימה על ההסכם מיום 11.12.06 והתצהיר שנחתם באותו היום, העיד מר דני אברהם שעדותו אמינה ומשתלבת במכלול הנסיבות, ובמיוחד לאחר שהנתבע עצמו העיד כי פנה אל העד כדי להסדיר את חובו לתובע.
אני דוחה את טענתו של הנתבע לפיה לא חתם על ההסכם האמור, ואין בעובדה כי התובע חתם על ההסכם רק לאחר מכן כדי לפגוע בתקפותו של ההסכם, שכן העד הבהיר כי הנתבע הוא זה אשר ביקש שלא תתבצע חתימה בנוכחות התובע.
5. כאמור התביעה היא לתשלום הסך של 300,000 ש"ח, סכום שניתן לראותו כפיצוי מוסכם למקרה והנתבע לא יעמוד בהתחייבות אשר קיבל על עצמו בהסכם האמור.
ההתחייבות היתה לשלם 50,000 ש"ח ולסייע בתביעה כנגד קארין קאפח ובאם לא יעלה בידי התובע לגבות את הכסף מקארין, ישלם הנתבע סכום נוסף של 60,000 ש"ח.
לעומת סכום ההתחייבות של 50,000 ש"ח, ובמקרה מיוחד סכום נוסף של 60,000 ש"ח ולאחר שאין מחלוקת כי הנתבע שילם לספקים 20,000 ש"ח, מסכום של 120,000 ש"ח אשר קיבל מהתובע, נראה סכום הפיצוי המוסכם לא כפיצוי, אלא כקנס בלתי הוגן ובלתי סביר אשר אין לאוכפו.