פסק-דין בתיק ת.א. 22212/06

כללי

1.         עניינה של התביעה סכסוך בשאלת שכר טרחה על בסיס הסכם הנושא את התאריך  30.9.05 ואשר אושר בחתימתו של יו"ר ארגון הביו כימאים, מר אשר גולדשלגר, ביום 2.10.05.

            בין הצדדים הינה הכרות קודמת של שנים כאשר הארגון מהווה חלק מההסתדרות הכללית החדשה והתובעת נתנה בעבר שירותים לארגוני עובדים שונים.

            הרקע להסכם היה כוונתה של קופ"ח הכללית להקים מעבדה מרכזית אחת ולשנות את תנאי העסקתם של הביו כימאים אשר היו מועסקים במעבדות השונות.

            בפני שתי גרסאות, גרסתה של התובעת הינה כי מדובר "בהסכם גלובלי" ללא הגבלת שעות עבודה ובתמורה תשלום של עשרת אלפים דולר בתוספת מע"מ, כאשר הארגון המזמין יכול לנצל את הייעוץ המקצועי כפי שימצא לנכון, בפרק הזמן המוסכם.

            מנגד טוען הנתבע, באמצעות יושב הראש, כי ההסכם לא משקף את מה שסוכם וכי התובעת התחייבה לתת מינימום של מאה שעות עבודה, כאשר עבור כל שעת עבודה ישלם מאה דולר.

            הנתבע סבור כי התובעת עבדה לכל היותר  29 שעות ולכן הייתה זכאית לכל היותר לשלושת אלפים דולר וסכום זה שולם לה  ולמרות זאת הפקידה את העובדים וסרבה להמשיך במתן הייעוץ המקצועי ולכן אינה זכאית לתשלום נוסף כלשהו.

            על גרסאותיהם המפורטות של הצדדים אעמוד בהמשך.

גרסת התביעה

2.         גרסתה של התובעת סדורה עקבית ומשקפת נאמנה את הסכם שכר הטרחה.

            תחילתה של ההתקשרות נשוא התביעה הינה בייעוץ של מחצית השעה עבורו שילם הנתבע על בסיס של  250 דולר לשעה בתוספת מע"מ (ראה נספח ת/1 לתצהיר).

            לאחר מכן נהלו הצדדים מו"מ על המשך מתן הייעוץ המקצועי בעניינים שונים, מעבר לבעיית המעבדה המרכזית  כאשר תוך כדי המו"מ נותנת התובעת ייעוץ בפועל.

            מלכתחילה בקשה התובעת תשלום על בסיס של שעות עבודה אפקטיביות בתעריף של 250 דולר ומע"מ לכל שעת עבודה ואולם כדי להקל על הנתבע שנזקק לשעות עבודה רבות הציעה הסכם גלובלי, רכישת בנק של שעות ללא הגבלה אלא הגבלת התקופה כאשר בשיטה זו התעריף לכל שעת עבודה נמוך יותר ונקבע סכום כולל של 10,000 דולר ומע"מ.

            ההסכם אשר נחתם כארבעה חודשים לאחר המפגש הראשוני משקף את התנאים המוסכמים הסופיים, לאחר שהתובעת נעתרה לבקשתו של הנתבע והאריכה את תקופת ההתקשרות בחודש עד  31.12.05, ולאחר מכן האריכה את התקופה בחודש נוסף לצורך מתן ייעוץ ולתשלום.

            משלא עמד הנתבע בתנאי התשלום והתובעת חשה כי הנתבע מהתל בה ומנצלה סרבה, במהלך חודש פברואר 2006, להמשיך במתן הייעוץ.

            ע"ח הסכום המוסכם קבלה התובעת שני תשלומים (אין מחלוקת כי לא נעשו תשלומים נוספים) ולכן תובעת את יתרת החוב בסך 7,106 דולר שווה ערך בש"ח לתאריך 31.1.06 ל- 33,099 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף מע"מ כחוק במועד התשלום בפועל.

גרסת הנתבע

3.         לעומת גרסתה של התובעת הרי שגרסתו של הנתבע איננה חד משמעית עקבית  ובעייתית במהותה ובהשוואה להסכם הכתוב והחתום.

            לגבי נסיבות ההתקשרות טוען הנתבע כי התובעת הציעה עזרה וכמעט הייתי אומר כפתה עצמה על הארגון ומכל מקום מודה כי שלם לה עבור ייעוץ ראשוני על בסיס של 250 דולר לשעה למרות שהסכום לא היה מקובל עליו בהסבירו כי רצה למנוע משבר ביחסים וכי היה מדובר בסכום חד פעמי שיכול היה לשלמו.

            הנתבע מאשר כי לאחר אותה פגישה נוהל מו"מ למתן ייעוץ וליווי כלכלי שוטף של התובעת, בתחילה בעניין המעבדה ואח"כ לעבודה שוטפת כיוון שהיו לארגון הרבה בעיות מעבר לבעיות המעבדה.

            התעריף של 250 דולר לשעה לא היה מקובל על הנתבע שהציע לשלם לפי 250 ש"ח לשעה, בהמשך טוען הנתבע כי התובעת הציעה ללכת לכיוון של שעות גלובליות, וטען שמאה דולר לשעה זה סכום גבוה.