א.
רקע עובדתי ותיאור ההליך
1. לפני תביעה להצהיר על ביטול הסכמים למכר ולפיתוח מקרקעין, הידועים כמגרש מס' 56א' והמהווים 375 חלקים מתוך 38,927 בחלקה 7 בגוש 556 בגן יבנה (להלן: "
המגרש"), שנחתמו בין התובעת לנתבעת 1 ביום
24.7.97, וכן ביטול הערת האזהרה שנרשמה על המגרש לטובת נתבעת 1 ביום 30.7.97 על פי שטר 19840/97/1 (להלן: "
הערת האזהרה"), ובעקבות כך ביטול העיקולים שהטילו הנתבעות 2-3 על הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת 1, בשל חוב של הנתבעת 1 כלפיהם.
התביעה הוגשה על דרך של המרצת פתיחה, ובדיון ביום 2.10.03 הורתה כב' השופטת ה' גרסטל על העברתה לפסים של תביעה רגילה. באותו מועד גם נקבע כי התובעת זכאית למתן פסק דין נגד נתבעת 3, לביטול העיקולים שהטילה על הערת האזהרה. עם הגשת כתבי הטענות המתוקנים, הגישה נתבעת 2 כתב תביעה-שכנגד, במסגרתו ביקשה כי אם תמחק הערת האזהרה שנרשמה לטובתה, תפצה אותה התובעת בסכום של 29,883 ש"ח, הוא סכום החוב של נתבעת 1 בגינו נרשמו העיקולים לטובתה. ביום 1.2.06 הודיעה נציגת הפרקליטות, ב"כ נתבעת 4, כי תכבד כל החלטה של בית המשפט וביקשה לפטור אותה מהתייצבות. את נתבעת 1 ייצג בהליך מנהלה, מר יוסף בן ברוך, לאחר שהוסמך לייצגה על-פי החלטת האסיפה הכללית מיום 17.5.03 שהוגשה לתיק. יוסף בן ברוך הוא אביו של עמי בן ברוך, שהוא המנהל ובעל השליטה בנתבעת 1 (עמ' 43).
2. התובעת (שהיא גם הנתבעת-שכנגד) הינה חברה העוסקת ביזמות ובניה, אשר מכרה מגרשים לבניית בתים צמודי קרקע בגן יבנה. הנתבעת 1 רכשה מן התובעת את המגרש נשוא התביעה, ונרשמה לטובתה הערת אזהרה. נתבעת 2 (שהיא גם התובעת-שכנגד) הינה חברה שעיסוקה מכירת ציוד וחומרי בניה, אשר הטילה עיקולים על הערת האזהרה של נתבעת 1, לאחר ששיקים שקיבלה מנתבעת 1 תמורת סחורה שמכרה לה, חוללו.
3. ביום 24.7.97 נכרתו בין התובעת לבין נתבעת 1 שני הסכמים בנוגע למגרש: הסכם לפיו מכרה התובעת לנתבעת 1 את המגרש (להלן: "
הסכם המכר"), והסכם פיתוח בו התחייבה התובעת לבצע את עבודות הפיתוח סביב המגרש (להלן: "
הסכם הפיתוח" - נספחים א' ו-ב' להמרצת הפתיחה, להלן ביחד: "
ההסכמים"). תמורת המגרש התחייבה נתבעת 1 לשלם לתובעת סך של
60,000 דולר
תוך חודש ימים, עד יום 24.8.97. תמורת עבודות הפיתוח התחייבה נתבעת 1 לשלם סכום נוסף של
27,000 דולר
, שמועד תשלומו עם סיום עבודות הפיתוח. התובעת התחייבה (בסעיף 2ב. להסכם המכר) לרשום לאלתר הערת אזהרה לטובת נתבעת 1, קרי: עוד בטרם שולמה התמורה עבור המגרש. לכן, במעמד כריתת ההסכם חתמה נתבעת 1 על יפוי כח בלתי חוזר, המייפה את כוחם של באי כוחה של התובעת לבטל את הערת האזהרה שתרשם לטובת נתבעת 1, במקרה בו זו תפר את התחייבויותיה לפי ההסכם. כפי שיתברר בהמשך, התובעת לא עשתה שימוש ביפוי כוח זה, הגם שההסכם הופר על ידי הנתבעת 1.
4. ביום 30.7.97, בטרם שילמה נתבעת 1 סכום כלשהו עבור המגרש, רשמה התובעת לטובת הנתבעת 1 הערת אזהרה על המגרש. אין מחלוקת כי עד היום לא שילמה נתבעת 1 לתובעת את הסכומים הנקובים בהסכמים. אלא שלטענת הנתבעת 1, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף בחודש יולי 1997, לפיו התחייבה נתבעת 1 לבנות שני שלדים לקוטג' דו-משפחתי בפרויקט של התובעת בגן יבנה. הנתבעת 1 טוענת כי סוכם בין הצדדים שהתמורה המגיעה לתובעת בגין מכירת המגרש (60,000 דולר עבור המגרש ועוד 27,000 דולר עבור הפיתוח) תקוזז כנגד התמורה המגיעה לנתבעת 1 עבור בניית השלדים (94,770 דולר), וכך אכן נעשה; לכן, טוענת הנתבעת 1 כי היא שילמה את מלוא התמורה עבור המגרש.
5. במועד שלא הוברר, ככל הנראה בסמוך למועד כריתת ההסכמים, נחתם בין עמי בן ברוך, מנהל הנתבעת 1 (להלן:
"בן ברוך"), לבין חן חיים, שהוא אחד מבעלי המניות העיקריים בתובעת ואחד ממנהליה), זכרון דברים. לפי זכרון הדברים, התחייב בן ברוך לבנות שלד לשני בתים פרטיים, שנבנו עבור שוקי כהן ואייל גולן על מגרשים שמכרה להם התובעת בגן יבנה. על זכרון הדברים חתם כקבלן המשנה מר עמי בן ברוך, ואילו מצד המזמין (הקבלן הראשי) חתם מר חן חיים, והוא הטביע חותמת של עוסק מורשה בשם "
חסן משה ובניו" (נספח א' לתצהיר בן ברוך, להלן: "
זכרון הדברים"). בסמוך לחתימה על זכרון הדברים הוכן מסמך נוסף, שכותרתו "
חוזה עבודה", והוא למעשה חוזה קבלנות לבניית שני השלדים דלעיל (נספח ב' לתצהיר בן ברוך). הצדדים לחוזה העבודה הינם "ע.ב. פרויקטים חברה לבנין" (להלן: "
ע.ב. פרויקטים"), שהיא גוף שלא הובהרה מהותו, ובשמה חתם עמי בן ברוך, והצד השני לחוזה הוא "חן חיים (חסן משה ובניו קבלן)". מסמך זה לא נחתם על ידי חן חיים או מישהו אחר. בחוזה העבודה (שספק אם הוא "חוזה" כלל) צויין כי עבור עבודות הבניה שתבצע ע.ב. פרויקטים, ישולם לה סך של
94,770 דולר
. כאמור לעיל, טענתה של הנתבעת 1 היא כי התשלום עבור המגרש והפיתוח נעשה באמצעות קיזוזו כנגד הסכום שהגיע לנתבעת 1 מהתובעת עבור בניית שני השלדים הנ"ל.
6. ביום
24.11.99, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם והמועד בו היה על הנתבעת 1 לשלם את התמורה עבור המגרש, פנה ב"כ התובעת לנתבעת 1 במכתב שנשלח בדואר רשום, בדרישה לקבל את התמורה עבור המגרש והפיתוח (
87,000 דולר
), תוך שהוא מציין כי אם לא תשולם התמורה בתוך 21 יום, יתבטל ההסכם בין הצדדים. נתבעת 2 חלקה על כך שהמכתב נשלח לנתבעת 1, ואולם הנתבעת 1 עצמה לא חלקה על קבלת המכתב, ולכן יש להניח כי הוא אכן נשלח והגיע ליעדו. במכתב נאמר כי נתבעת 1 לא שילמה על חשבון המגרש ולו אגורה אחת, חרף פניות רבות שנעשו אליה בענין זה, וחרף הבטחותיה לעשות כן (ראה גם סעיף 9 לתצהיר מנהלה של התובעת, מר ירון יעקב, שצורף להמרצת הפתיחה). נתבעת 1 לא הגיבה למכתב זה (סעיף 10 לתצהיר ירון יעקב). למרות זאת, לא הודיעה לה התובעת על ביטול ההסכם, ומנהלה המשיך לבוא בדין ודברים עם מנהל הנתבעת, בניסיון לגבות ממנו את החוב עבור המגרש. בסופו של דבר הוגשה התביעה ביום 12.3.02, לאחר שביום 23.1.02 הודיעה ב"כ נתבעת 2 לב"כ התובעת כי מונתה ככונסת נכסים על זכויות נתבעת 1 במגרש, לשם מימוש העיקולים לטובתה.
7. נתבעת 2 אוחזת בחמישה שיקים שמשכה נתבעת 1 לפקודתה: שני שיקים על סך כולל של 7,563 ש"ח (קרן), שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ ברחובות מס' 3-98-04425-21; ושלושה שיקים בסך כולל של 6,997 ש"ח (קרן), שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ ברחובות, מס' 9-98-023131-21. השיקים נושאים תאריכים שבין 30.3.98 ל-1.5.98. כל חמשת השיקים חוללו ועקב כך פנתה נתבעת 2 להוצאה לפועל ופתחה שני תיקי הוצאה לפועל, במסגרתם הוטלו עיקולים על הערת האזהרה שנרשמה לטובת נתבעת 1 על המגרש. תיק ההוצל"פ הראשון נפתח ביום 5.8.98, והעיקול שהוטל במסגרתו נרשם ביום
13.5.98. תיק ההוצל"פ השני נפתח ביום 13.4.99, והעיקול במסגרתו נרשם ביום
30.6.99 (ראה סעיף 3 לתצהיר יואב הנקין, מנהל הנתבעת 2, להלן: "
הנקין").
8. ביום
28.10.99 מונתה ב"כ הנתבעת 2 ככונסת נכסים על זכויות הנתבעת 1 במגרש. משום מה, היא פנתה אל התובעת רק ביום
23.1.02 (נספח ו' לתצהיר הנקין), בשאלה "
האם קיימת מניעה לרישום הממכר ע"ש עמי רם ואם כן מהי?". ב"כ התובעת השיב על פניה זו ביום 28.1.02 (נספח ז' לתצהיר הנקין), והבהיר כי לנתבעת 1 אין זכות כלשהי במגרש הואיל ולא שילמה עבורו.
9. התביעה בתיק זה הוגשה ביום
12.3.02. בבקשה למתן סעד זמני הוסכם כי הליכי הכינוס מטעם הנתבעת 2 יוקפאו עד למתן פסק דין בתיק זה (בש"א 6198/02). ביום 2.10.03 החליט בית המשפט כי התובעת זכאית לקבל פסק דין נגד הנתבעת 3, בהעדר הגנה וייצוג. הנתבעת 4 הודיעה כי אין לה עמדה בנושא התביעה, ותכבד כל פסק דין של בית המשפט (פרוטוקול הדיון מיום 1.2.06).
ב.
טענות הצדדים
10. לטענת התובעת, היא כלל איננה צד לזכרון הדברים ולחוזה העבודה (אשר נחתמו על ידי מר חן חיים כקבלן באופן אישי), וגם הנתבעת 1 איננה צד לזכרון הדברים ולחוזה העבודה (שנחתמו על ידי עמי בן ברוך או ע.ב. פרוייקטים). מכל מקום, התובעת מעולם לא הסכימה לקזז את הסכומים המגיעים לה מהנתבעת 1 עבור מכירת המגרש ופיתוחו מן הסכום שהגיע לעמי בן ברוך או לע.ב. פרוייקטים עבור עבודות הבניה. יתר על כן, בן ברוך או ע.ב. פרוייקטים ביצעו רק חלק זניח מעבודות הבניה שהתחייבו לבצע, כך שהם אינם זכאים לתמורה הנזכרת בחוזה העבודה, ולא עומדת להם זכות קיזוז כלשהי. הנתבעת 1 הפרה את הסכמי המכר והפיתוח הפרה יסודית, לאחר שלא שילמה ולו אגורה עבור המגרש, והתובעת זכאית לסעד של ביטול ההסכם, וכן היא זכאית לדרוש את הסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובת נתבעת 1, ובעקבות כך גם את העיקולים שהוטלו לטובת נתבעת 2.
התובעת מסכימה אמנם כי המתינה זמן ממושך עד לביטול ההסכמים, אך נוכח ההפרה המתמשכת, היחסים האישיים של מנהל התובעת עם מנהל הנתבעת 1, והעובדה שבמהלך השנים עשתה ניסיונות רבים לגבות את החוב, סבורה התובעת כי אין לומר שחלף הזמן הסביר לביטול ההסכם. טענה שכזו גם לא הועלתה על ידי הנתבעת 1, אלא רק על ידי הנתבעת 2 (שהרי נתבעת 1 טוענת כי מלוא התמורה עבור המגרש שולמה). טענה חלופית של התובעת (המהווה הרחבת חזית וממילא אין צורך בה), היא שההסכם פקע מחמת זניחתו על ידי הצדדים. מכל מקום, משבוטל ההסכם, ואין לנתבעת 1 כל זכויות במגרש, יש לבטל את העיקולים שנרשמו על זכויותיה של נתבעת 1 במגרש לטובת נתבעת 2. ההלכה היא כי עיקול אינו יוצר זכויות ואין בכוחו לתפוס יותר זכויות משיש לחייב, אשר על זכויותיו הוטל העיקול.
אשר לתביעה-שכנגד, טוענת התובעת כי נתבעת 2 לא הסתמכה על הערת האזהרה כאשר סיפקה לנתבעת 1 סחורה, ואין בסיס לטענתה כאילו הסחורה שסיפקה נועדה לעבודות הבניה שביצע בן ברוך עבור התובעת. בנוסף, הנתבעת 2 לא היתה זכאית להסתמך על הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת 1, מבלי לברר אצל התובעת האם הנתבעת 1 שילמה עבור המגרש; אם לא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. העסקה בין נתבעת 2 לבין בן ברוך בוצעה מספר חודשים לאחר הפרת הסכם המכר על ידי נתבעת 1, במועד בו לא ניתן לטעון לשיהוי מצד התובעת באי-ביטול ההסכם. לפיכך, אין נתבעת 2 יכולה להיתלות בטענת השיהוי בביטול ההסכם כעילה לתביעתה.
11. טענתה של נתבעת 1 מסתכמת, כאמור לעיל, על כך שהוסכם בינה לבין התובעת כי במקום תשלום בכסף עבור המגרש, היא תבצע עבור התובעת עבודות בניה בשווי העולה על הסכומים שעליה לשלם לתובעת. בכתב ההגנה העלתה אמנם נתבעת 1 טענות מקדמיות למכביר, אך בסיכומיה זנחה טענות אלו, למעט הטענה לפיה התביעה נגועה בשיהוי ובחוסר תום לב. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת שילמה עבור עבודות הבניה אך ורק מקדמה בסך 40,950 ש"ח מיום 6.10.97, וסוכם בין מנהל הנתבעת 1 לבין מנהל התובעת כי התמורה המגיעה לה בעבור מכירת המגרש ופיתוחו תקוזז כנגד עבודות הבניה שביצעה הנתבעת 1. כך אכן נעשה: ממחיר עבודות הבניה בסך 94,770 דולר קוזזו הסכומים המגיעים לתובעת בגין מכירת המגרש ופיתוחו (סך הכל 87,000 דולר), כפי שהודיע מנהל התובעת למנהל הנתבעת 1. לכן לא עשתה התובעת דבר לאחר שחלף המועד לתשלום הסך של 60,000 דולר בשנת 1997, ועד להגשת התביעה בשנת 2002, אף שהיה בידה יפוי כוח בלתי חוזר למחיקת הערת האזהרה.
עוד טוענת הנתבעת 1 כי התובעת נותרה חייבת לה סך של 27,700 דולר עבור עבודות הבניה, אותו לא שילמה עד היום. כמו כן, התובעת היתה צריכה לשלם את מס הרכישה עבור המגרש מתוך הכספים שהגיעו לנתבעת 1 עבור הבניה, והיא לא עשתה כן. עוד טוענת הנתבעת 1 כי כל הסיכומים בענין דלעיל נעשו בין מנהל התובעת מר חסן משה, לבין מנהל הנתבעת 1 עמי בן ברוך, ואילו המצהיר מטעם התובעת (יעקב ירון) איננו מכיר את העובדות (בעדותו הבהיר בן ברוך כי "חסן משה" הוא חן חיים (עמ' 43); הלה השתמש בשם "חסן משה ובניו" כעוסק מורשה, כאשר חסן משה היה אביו (עדותו בעמ' 27-28).
12. טענתה העיקרית של נתבעת 2 (שהיא גם התובעת-שכגד) הינה כי התובעת מעולם לא ביטלה את הסכם המכר, ואין מקום לבטלו כעת, משחלף המועד הסביר לביטולו. נתבעת 2 תומכת בכל טענותיה של נתבעת 1, וטוענת כי התובעת קיבלה את מלוא תמורת המגרש בעבודות בניה שביצעה נתבעת 1 עבורה. כך היא גם טוענת שההסכמים לא בוטלו כדין, אם בכלל. מכל מקום, עת מכרה נתבעת 2 הסחורה לנתבעת 1, היה הסכם המכר בתוקף, והיא הסתמכה על הערת האזהרה שהיתה תקפה אף היא. לכן, אין לבטל את העיקולים. אך גם אם יבוטלו העיקולים, יש לקבוע כי על התובעת לשלם לנתבעת 2 עבור הסחורה שסיפקה לנתבעת 1, בהסתמך על המצג שיצרה התובעת לפיו ההסכם בתוקף. הנתבעת 2 טוענת כי על פי תנאי ההסכם בין התובעת לנתבעת 1 היתה התובעת זכאית לבטל את הערת האזהרה, באמצעות יפוי כוח בלתי חוזר שהופקד בידי בא-כוחה, וכן לבטל את הסכם המכר, לאחר שנוכחה שהנתבעת 1 איננה משלמת עבור המגרש. התובעת לא עשתה כן, והותירה את הערת האזהרה רשומה על שם הנתבעת 1, ואף נמנעה מלבטל את ההסכם, דבר שגרם לנתבעת 2 לספק לה סחורה. התנהגות זו עולה כדי מצג שווא רשלני מצד התובעת כלפי הנתבעת 2. לכן חייבת התובעת לפצות את הנתבעת בסכומי השיקים של הנתבעת 1 שחוללו, קרי: סך של 29,883 ש"ח במועד הגשת התביעה.
ג.
דיון והכרעה בטענות הצדדים