אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת.א. 1664/00

פסק-דין בתיק ת.א. 1664/00

תאריך פרסום : 18/11/2007 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
1664-00
23/09/2007
בפני השופט:
ד"ר עמירם בנימיני

- נגד -
התובע:
1. מולטיליין סרוויס אינטרנשיונל בע"מ
2. דסיזן סיסטמס ישראל בע"מ
3. I.B.M גלובל סרביסז (ישראל) בע"מ לשעבר תדיראן מערכות מידע בע"מ
4. אחים מרגולין הנדסה וייעוץ בע"מ
5. מבשלות בירה ישראל בע"מ

עו"ד מ' אנגלסמן
עו"ד א' רובינשטיין
הנתבע:
המועצה המקומית גבעת-שמואל
עו"ד א' וילצ'יק
עו"ד א' תמם
פסק-דין

א.        רקע עובדתי

1.         התובעות הן חמש חברות אשר מחזיקות או החזיקו בשטחים בגדלים שונים בבנין משרדים המכונה "בנין עמיטק" ברח' בן גוריון 11 גבעת שמואל, המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת (להלן: "בנין עמיטק" או "הבנין"). הבנין מצוי בבעלות התובעת 1, אשר השכירה שטחים שונים בו לחברות שונות, כולל התובעות 2-5. התובעות החלו להחזיק בשטחים בבנין "עמיטק" בשנים 1991-1995, כל אחת על-פי הנתונים שמסרה לנתבעת. גם התובעת 1 החזיקה מאז שרכשה את הבנין בשטחים שונים בבנין. הבנין כולל מבנים בשטח של 11,000 מ"ר המשמשים למשרדים ותעשית היי-טק, ושטחי חניה בהיקף של 6,000 מ"ר.

2.         מאז הקמתו של הבניין, וכתנאי לאכלוסו, נבנתה בשטחו חניה מקורה לשימוש המחזיקים בבניין, בין אם מדובר בבעלים ובין אם מדובר בשוכרים (להלן: "החניון המקורה"). בנוסף, בקומה עליונה פתוחה, נבנה חניון פתוח המשמש אף הוא לחניית כלי רכבם של המחזיקים בבניין (להלן: "החניון הפתוח"). שני סוגי החניות דלעיל (להלן: " שטחי החניה") הם שטחי חניה פרטיים, ללא תשלום, המשמשים את המחזיקים השונים בבניין ואת אורחיהם. מתחם "עמיטק" סגור לציבור, כאשר בכניסה מוצב שומר. שוכרי הנכסים בבנין שוכרים גם את החניות השמורות להם ולאורחיהם (סעיף 11 לתצהיר גזבר הנתבעת, יצחק פרץ (להלן: "פרץ"). שטחי חניה אלו הוחזקו על ידי התובעות יחד ובצמוד לשטחים העיקריים שבבניין, כאשר כ - 60% מהשטח שהוחזק על ידי כל תובעת היה בחניון הפתוח וכ- 40% מהשטח היה בחניון המקורה.

3.         במשך כל השנים נשאו התובעות בתשלומי ארנונה אשר השיתה עליהן הנתבעת, בהתאם להודעות שמסרה התובעת 1 מעת לעת בנוגע לשטחים המוחזקים על ידי התובעות. חיובים אלו כללו תשלומי ארנונה בגין שטחי החניה. עד לשנת 1985 חוייבה המחזיקה בבנין "עמיטק" (חברת תדיראן) בארנונה הן בגין המבנים, והן בגין שטחי החניה הצמודים למבנה, וזאת על פי תעריף הקבוע בצו הארנונה לשנת 1985, המתייחס ל" מבנים שאינם משמשים למגורים" (ראה נספח יג' לתצהיר גזבר הנתבעת, וסעיף 7 לכתב התביעה).

4.         התובעות טוענות כי חיובי הארנונה בגין שטחי החניה הושתו עליהן שלא כדין, ולפיכך הגישו ביום 12.4.00 תביעה כספית להשבת סכומי הארנונה ששילמו בגין החניות בשנים 1993-1999. התביעה הוגשה על סך של 1,420,837 ש"ח . אולם, ב"כ הצדדים הסכימו כי עילת התביעה בכל הנוגע לתשלומים ששולמו עד סוף חודש אפריל 1993 התיישנה - הסכמה שקיבלה תוקף של החלטת בית המשפט. כמו כן הסכימו כי כל טענות הסף תתבררנה במסגרת שמיעת התיק עצמו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 6.1.03). 

5.         בסעיפים 25-37 לכתב ההגנה פורטו שטחי החניה שהחזיקה כל תובעת בשנים 1993-1999, תוך התייחסות לפירוט המופיע בכתב התביעה בסעיפים 16-28. כמו כן מופיע בסעיפים 50-54 לכתב ההגנה פירוט הסכומים ששילמה כל תובעת בגין שטחי החניה בשנים דלעיל, תוך התייחסות לפירוט המופיע בכתב התביעה בסעיפים 41-45. התובעות מקבלות בסיכומיהן את הנתונים שמסרה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן בכל הנוגע לגודל שטחי החניה שהחזיקה כל אחת מן התובעות במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה, וסכומי הארנונה שהן שילמו בתקופה זו בגין שטחי החניה. כך גם חושבה טבלת סכומי ההשבה המגיעים לתובעות לטענתן, בהתאם לנתונים שבכתב ההגנה (תוך הורדת שליש מסכומי הארנונה ששולמו בשנת 1993, בשל טענת ההתיישנות (ראה סעיף 5 לקמן ועמ' 11 לסיכומי התובעות). טבלת הסכומים ששילמו התובעות, ושבגינן נדרשת השבה, טעונה תיקון אחד, כעולה מסעיפים 40-41 לסיכומי הנתבעת. בטבלה שבסעיף 11 לסיכומי התובעות מתייחס בא כוחן לסך של 51,047 ש"ח ששולם בשנת 1993. אך בשל טענת התיישנות הסכום שצריך להביא בחשבון הוא רק 21,016 ש"ח (התובעות מסכימות לכך בסעיף 18 לסיכומי התשובה שלהן).

6.         עובדות הרקע המפורטות לעיל עולות מתצהירו של מר אילן רוטנברג, מנהל אופטאר מערכות בע"מ, אשר מנהלת את בית "עמיטק" עבור התובעת 1 (להלן: " רוטנברג", ומתצהירו של גזבר הנתבעת, מר צחי פרץ (להלן: " פרץ"). המחלוקות שבין הצדדים הן משפטיות בלבד, לאחר שהושגה הסכמה לגבי שטחי החניה שחוייבו בארנונה והסכומים ששולמו בגינם.

ב.         טענות התובעות

7.         התובעות טוענות כי הנתבעת לא היתה רשאית להטיל עליהן חיובי ארנונה בגין שטחי החניה לפי הסיווג החדש של "חניונים" שנקבע לראשונה בצו הארנונה לשנת 1986, ובשנים שלאחר מכן. טענה זו נסמכת, בראש ובראשונה, על החקיקה אשר הקפיאה את  שיעורי הארנונה במשק מאז שנת 1985. המחוקק הראשי החליט בשנת 1985, כאשר חוקק חוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985, לפקח ולווסת את מדיניות חיובם של נישומים בארנונה כללית על ידי הרשויות המקומיות. המחוקק יצר את מערכת החוקים והתקנות המתעדכנת החל משנת 1986 ומדי שנה, הידועה בשם "חקיקת ההקפאה" (להלן: "חקיקת ההקפאה" או "חוקי ההקפאה"), אשר מטרתה היא להותיר את חיובי הארנונה, סיווגם וגובהם, תחת עינו המפקחת של המחוקק. תחילתה של הקפאה זו היא בחוק ליצוב המשק, התשמ"ה-1985, המשכה בסעיף 27א. לחוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (תיקון מספר 4), תשמ"ו-1986, סעיף 14 לחוק יציבות המשק (הוראות שונות), התשמ"ז-1987, וסעיף 1 לחוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), תשמ"ח-1988. החל משנת 1989 כלולה הוראת ההקפאה בחוקי ההסדרים במשק המדינה, אשר מגבשים בין היתר את התקציב השנתי מדי שנה (ראה: סעיף 20 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989, סעיף 1(ד) לחוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1990), תש"ן-1990, סעיף 9(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), תשנ"א-1991, סעיף 12(ה) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשנ"ב-1992). סעיף 9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 הסמיך את שר האוצר ושר הפנים להסדיר בתקנות את נושא עדכון סכומי הארנונה הכללית, ואכן משנת תשנ"ג כלולות הוראות ההקפאה בחקיקת המשנה (ראה: תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות בשנת 1993), תשנ"ג-1993). תקנות שכאלה מתפרסמות משנת תשנ"ג ואילך מדי שנה.

ההקפאה האמורה מתייחסת הן להעלאת שיעורי הארנונה, והן לשינוי סיווג הנכסים, אשר עשוי להוות מנגנון לעקיפת ההקפאה. לכן קבע סעיף 1(ד) לחוק הארנונה הכללית (סייגים להעלאה בשנת הכספים 1990), התש"ן-1990, כי: "רשות מקומית לא תטיל בשנת הכספים 1990 ארנונה כללית על סוגי נכסים או על סוגי שימושים בנכסים שעליהם לא הטילה ארנונה לשנת הכספים 1989, אלא באישור מאת שר הפנים ושר האוצר". הוראה דומה נכללה בסעיף 9(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), התשנ"א-1991 וסעיף 12(ה) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (מס' 2), התשנ"ב-1992. כך גם נקבע בתקנה 3(ב) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993), התשנ"ג-1993 כי: "מועצה לא תשנה סוג סיווג או תת-סיווג של נכס בשנת הכספים 1993, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בנכס". המונח "סיווג נכס" הוגדר - "קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו". "תת-סיווג" הוגדר - "סיווג משנה של סוג נכס בהתאם למקום הנכס". כך נקבע גם בהוראות ההקפאה בחקיקת המשנה בשנים הבאות.

יוצא מכך כי שיעורי הארנונה שנקבעו לשנת המס 1985, הפכו למעשה לבסיס של שיעורי הארנונה החלים עד היום, כשאליהם מתווספים הפרשי הצמדה ותוספות מיוחדות להן ניתן אישור שר הפנים (ראה: בג"צ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עיריית אילת, תק-על 97(2) 173 (20.4.97); רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה, תק-על 2005(4) 3513 (28.12.05), פסקאות 10 ו- 14 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל; ה' רוסטוביץ', ארנונה עירונית, 1995, בעמ' 173, ופסקי הדין המפורטים בפרק ד(4) לקמן).

8.         התובעות טוענות בכתב התביעה כי צו הארנונה של הנתבעת לשנת 1985-1986  התייחס אך ורק ל"שטחים עיקריים", ולא כלל במסגרתו "חניונים" או "שטחי חניה" מסוג כלשהו כפריט החייב בארנונה כללית. התובעות הפנו את בית המשפט לצווי ארנונה של ערים אחרות (מצורפים כנספחים ז1' - ז5' לסיכומים) בהם קיים סיווג מפורש של "חניון" או שטח לוואי המשמשים לחניה, וזאת, כאמור, בשונה מצו הארנונה של הנתבעת לשנת 1985, בו לא קיים סיווג שכזה. חרף חקיקת ההקפאה, בצו הארנונה לשנת 1986-1987 הוסיפה הנתבעת, לראשונה, חיוב ארנונה בגין " חניונים פרטיים בבניינים אשר לא משמשים למגורים", תוך יצירת סיווג חדש. באותה עת לא נעשתה כל אבחנה בין חניון מקורה לבין חניון שאינו מקורה (הצו מבחין בין חניון בתשלום לבין חניון שלא בתשלום,  שבו שיעור הארנונה נמוך יותר). מאז ביצעה הנתבעת בצווי הארנונה שהוצאו בשנים שלאחר מכן שינויים שונים בהגדרת "חניונים", תוך יצירת תתי-סיווגים שונים. בצו הארנונה לשנת 1989-1990 נקבע חיוב ארנונה לגבי "חניונים פרטיים בבניינים אשר לא משמשים למגורים בין שהם מקורים ובין שאינם מקורים וכן חניונים הצמודים לבניינים ו/או חניונים שאינם צמודים לבניינים". כמו כן נעשתה אבחנה בין חניון ללא תשלום לבין חניון בתשלום, ונוסף תת-סיווג של חניון פרטי ששטחו עד 150 מ"ר (סעיף י' לצו). בצו הארנונה לשנת 1995, בוטלה האבחנה בין חניון פרטי בתשלום לחניון פרטי שאינו בתשלום (סעיף 3(ז)). בצו הארנונה לשנת 1996 נקבע תעריף אחיד לחניון פרטי מקורה או שאינו מקורה, בלא כל קשר לשטחו (סעיף 3(ט)).

לטענת התובעות, כל החיובים הללו, שהוכנסו לצוי הארנונה של הנתבעת לאחר שנת 1985, עומדים בניגוד לחקיקת ההקפאה. הואיל ומדובר בהוספה אשר נעשתה בחוסר סמכות, הרי שחיובן של התובעות בשנים שלאחר מכן, מכוח הסיווג האמור, נעשה שלא  כדין, ועל כן חייבת הנתבעת להשיב לתובעות את מלוא הסכומים ששילמו לה בגין חיובי הארנונה הנוגעים לשטחי החניה, בכפוף להתיישנות התביעה לגבי השנים שקדמו לשנת 1993.

9.         טענה נוספת של התובעות בכתב התביעה היא כי דיירים בבתי מגורים אינם מחוייבים בתשלומי הארנונה בגין החניה שבבית, ואין כל סיבה להתייחס למבנים שאינם למגורים בצורה שונה. אין מחלוקת שהנתבעת איננה מטילה חיוב ארנונה על שטח החניה בבתי מגורים (ראה עדותה של הגב' אביבה לנקרי, מנהלת הגביה של הנתבעת (להלן: "לנקרי"), בעמ' 29). יתר על כן, בצו הארנונה לשנת 1995 נקבע בסעיף 1(ד): "אותם הכללים החלים על הגדרת שטח הדירה יחולו גם על מבנה אשר אינו משמש למגורים". צו הארנונה לשנת 1996 (סעיף 1(ד)) שינה נוסח זה, וקבע:

"מבנה שלא למגורים - אותם הכללים החלים על הגדרת שטח הדירה יחולו גם על מבנה אשר אינו משמש למגורים, בתוספת כל שטח הקרקע שעיקר שימושה עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר".

התובעות טוענות כי הואיל ושטח חניה, מקורה או שלא מקורה, לא היה נושא לחיוב ארנונה עד שנת 1985, והואיל ויש להחיל אותם כללים לגבי מבנים למגורים ומבנים שאינם למגורים, לא היתה כל סיבה להטיל חיוב ארנונה על שטחי חניה במבנים שאינם למגורים, כאשר חיוב שכזה איננו מוטל על מבני מגורים, וזאת גם בלא קשר לחקיקת ההקפאה.

ג.         טענות הנתבעת

10.       הנתבעת העלתה שורה של טענות סף, אשר הוסכם בין הצדדים כי ידונו בהליך עצמו.

ראשית, מעלה הנתבעת טענה של שיהוי ומניעות: התובעות המתינו עם טענת אי-החוקיות שהעלו כנגד חיוב שטחי החניה בארנונה במשך תקופה של 5-9 שנים (בהתאם לתקופה בה החזיקה כל תובעת בנכס). הן בחרו להעלות את הטענה במועד הנוח להן, אף שבין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בעניין חיובי הארנונה. יש להסיק מכך ויתור של התובעות על הטענה. לחלופין, התנהגות התובעות עולה כדי השתק: בשל השיהוי הרב בהעלאת הטענה, שינתה הנתבעת את מצבה לרעה בהתבססה על סכומי הארנונה שנגבו מן התובעות; סכומים אלו הוצאו לצורך מתן שירותים לתושבי המועצה. כיום, הנתבעת איננה יכולה לתקן בדיעבד את צווי הארנונה, או לנקוט הליכים לאישורם במשרד הפנים. בכל מקרה, ולחלופין, התובעות אינן זכאיות לתבוע ריבית בגין תקופת השיהוי.

שנית, התובעות 1-3 ו- 5 מנועות לתבוע השבה של סכומי הארנונה, לאור הליכים משפטיים שהתנהלו בינן לבין הנתבעת, ואשר הסתיימו בהסכמי פשרה, כשכל צד מוותר על טענותיו. התובעות מבקשות ליהנות מפירות הסכמי הפשרה, ובד בבד להגיש תביעה נוספת בגין שטחי החניה הצמודים למשרדים, על סמך טענות שלא העלו בהליכים הקודמים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ