פסק-דין בתיק ת.א 15613/99 - פסקדין

1.    באוקטובר 1996 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי אחסון והפצה באמצעות מחסן ומרכז הפצה של הנתבעת אשר ממוקם בראשון לציון (להלן: " מרכז ההפצה").

הפעילות במסגרת ההתקשרות הזו נמשכה כשנה ומחצה. סחורות של התובעת הועברו למחסני מרכז ההפצה של הנתבעת הן על ידי התובעת ישירות והן על ידי ספקים שלה, וסופקו על ידי מרכז ההפצה ללקוחות של התובעת, על פי הזמנות שהתקבלו ממרכזי הזמנות של חברות כרטיסי אשראי ועל פי הוראות התובעת.

במאי 1998 נדרשה התובעת לשלם לנתבעת סכום של כ-79,367 ש"ח  לסילוק חובה עבור השירותים שסופקו על ידי האחרונה. התובעת השיבה כי סכום החוב שנצבר אינו עולה על 72,000 ש"ח וכי נגרמו לה נזקים בשל אובדן ציוד שאוחסן אצל הנתבעת ובשל הפסקת ההתקשרות עמה, בסכום העולה על 550,000 ש"ח.  

במאי 1998 הוגשה על ידי התובעת  התביעה ב- ת.א. 54370/98. עילתה - נזקי התובעת בשל חוסר במלאי הסחורות שאוחסנו אצל הנתבעת.

את נזקיה בשל החסר הנטען מעמידה התובעת על סכום של 1,069,932 ש"ח, שהוא לטענתה שוויים של 7,635 פריטים חסרים לפי המחירים שנמסרו על ידה לנתבעת, לצורכי ביטוח. סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מחושבים מיולי 1997, מסתכם ב-1,136,234 ש"ח, אך התובעת מפחיתה ממנו 200,000 ש"ח בגין פריטים שסופקו מתוך המלאי על פי הנחיותיה, ואשר אינם כלולים בדיווחים של חברות האשראי.

התובעת מודה עם זאת שמחודש דצמבר 1997 חדלה לשלם לנתבעת תמורת שירותיה, ומסכימה שאת סכום החוב שלטענתה עומד על כ- 72,000 ש"ח,יש לקזז מסכום התביעה.

לבסוף, לאחר ההפחתה של 200,000 ש"ח וקיזוז החוב בסכום של 72,000 ש"ח עומדת תביעתה של התובעת על סכום של 864,232 ש"ח.

ביולי 1998, הגישה הנתבעת כנגד התובעת ומי שהיה הבעלים והמנהל  של התובעת, דידי סיבוני (להלן: " דידי סיבוני") תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בירושלים, בשל החוב עבור השירותים שסופקו לה במסגרת ההסכם מאוקטובר 1996. סכום התביעה הועמד על 81,765 ש"ח. הבקשה למחיקת כותרת התקבלה; התביעה הועברה לבית משפט זה, והדיון בשני התיקים אוחד.

2.    ב-25.11.98 מינה בית המשפט (כב' השופט מ. שנהב) את רו"ח נתנאל רוזנברג כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש "לבדוק את התיעוד שיומצא מאת בעלי הדין ולהתייחס לטענות הצדדים באשר לאי השיוויון שבין הפריטים שנשלחו לנתבעת ובין הפריטים שיצאו ממנה או נותרו במחסניה. זאת כאמור רק על פי התיעוד".

במרץ 2001 המציא רו"ח רוזנברג לבית המשפט את חוות דעתו (להלן: " חוות הדעת");  ביוני 2002 השיב לשאלות הבהרה מטעם הצדדים, ובינואר 2004 המציא השלמה לחוות דעתו בתשובה לשאלות שהוצגו לו במהלך חקירתו ב-26.11.2003 (להלן: " חוות הדעת המשלימה"). הנתבעת, לא הסתפקה בחוות דעתו של  המומחה מטעם בית המשפט, והגישה חוות דעת של מומחה מטעמה - רו"ח  יואב  אבולעפייה.

3.    שני המומחים מאמתים את טענת התובעת לחסר במלאי. ממצאיהם ביחס לחסר כפי שהוא עולה מהתיעוד שהועמד לרשותם - קרובים למדי ואינם רחוקים משמעותית מהחוסר הנטען על ידי התובעת:

לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט מדובר ב-7,376 פריטים חסרים, ואילו לפי קביעת המומחה מטעם הנתבעת מדובר ב-7,135 פריטים. התובעת טוענת כזכור, לחוסר של 7,635 פריטים.

מחוות דעתם של שני המומחים עולה כי לפי הגרסה שהובאה לפניהם ע"י הנתבעת, היקף המלאי החסר מצומצם במידה ניכרת מזה שנקבע על ידם, וכי חישוב תנועות המלאי לפי גרסה זו מניב חסר שאינו עולה  על 1,858 פריטים - סעיף 4 בעמ' 7 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, או על 1,590 - סעיף 5 לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת.

גרסה זו של הנתבעת נסמכת על הטענה ש-7229 מוצרים, בנוסף על אלה שנופקו על ידה  על סמך הזמנות שהתקבלו ממרכזי הזמנות של חברות האשראי - נופקו על פי הוראות שניתנו על ידי התובעת. אלא שלטענה הזו נמצא אישוש חלקי בלבד, במסמכים.

המומחה מטעם בית המשפט קובע שקיים תיעוד רק ביחס ל-1,488 מוצרים, ואילו המומחה מטעם הנתבעת, קובע שקיים תיעוד ביחס ל-1,684 מוצרים.

לניפוק של 5,741 פריטים, לפי ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט או של 5,545 פריטים, לפי ממצאיו של המומחה מטעם הנתבעת - לא נמצאו כל תימוכין במסמכים.

כמות הפריטים הזו לא הובאה אפוא על ידי שני המומחים בחישוב המלאי, אך גם כאשר מביאים את הכמות הזו בחשבון, עדיין נותר כאמור חסר במלאי לפי ממצאיהם של שני המומחים.

4.    הנתבעת טוענת שהאחריות לנזק הנטען, רובצת כולה על התובעת, שבשל התנהלות מנהלה, דידי סיבוני, נבצר ממנה לשמור על מלאי הסחורות של התובעת ולנהלו כראוי. היא מבקשת אפוא לדחות את התביעה כנגדה או למצער לייחס לתובעת אחריות תורמת לנזק בשיעור משמעותי, על יסוד העיקרון של אשם חוזי תורם. 

ואולם, לצד הטענה הזו גם נטען על ידי הנתבעת שלתובעת לא נגרם למעשה כל נזק. כל כך משום שמדובר בחסר מדומה אשר נובע כולו מכשל רישומי ומפעולות שנעשו במלאי על ידי התובעת באורח עצמאי, או על פי הנחיותיה, כשאלה אינן מגובות במסמכים.