פסק-דין בתיק תק 1774/06 - פסקדין

התובעת תבעה את הנתבעות, שוכרות דירה בבעלות אביה, בגין אי תשלום דמי שכירות בסך 6,879 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה והוצאות. זו העילה החוזית. התביעה בוססה גם על עילה שטרית, מכוח אחיזתה בשיק [בסכום זה] בחתימת יד הנתבעת 1, לפקודת התובעת וזמן פרעונו -  10.5.03 [להלן - " השיק"].

התביעה נדונה בפני ביום 17.7.06. לאחר שמיעת הצדדים, ניתן פסק הדין. 

פסק הדין

1. בפסק הדין קבעתי כך :

א.    ביחס לעילה החוזית - התובעת לא ביססה את תביעתה משום שלאחר אי תשלום דמי השכירות הנטען על ידה [לחודשים פברואר עד מאי 2003] חידשה את חוזה השכירות עם הנתבעות. קבעתי כי הנטל להוכיח את העילה החוזית על התובעת והיא לא הביאה שום אינדיקציה לכך. נוסף על כך קבעתי כי לא התרשמתי מעדות התובעת כדי כך שאוכל לבסס ממצא לטובתה.

ב.    ביחס לעילה השטרית - השיק לא הוצג לפירעון כדין, ביום שחל זמן פירעונו לפי סעיף 44 ב' [1] לפקודת השטרות. ועל כן אין לתובעת זכות אכיפה של השיק. ציינתי כי על אף שהתובעת אמרה שמצאה את השיק תחילה 7 ימים לאחר פריצה, לאחר מכן בינואר 2004, היא חזרה והשכירה את הדירה לנתבעות בשנת 2005.

ג.      לא ראיתי בעדות התובעת, עדות המאפשרת לה להקים עילת תביעה ממשית.

ד.     על כן דחיתי את התביעה וחייבתי את התובעת בהוצאות הנתבעות.

[להלן - " פסק הדין"].

פסק הדין בערעור

1.      התובעת הגישה בר"ע על פסק הדין לבית המשפט המחוזי .

2.      בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, בין השאר כך:

"אני סבורה שאכן נפלה שגגה מלפני בימ"ש קמא, שהרי אין חולק בין הצדדים כי השיק לא נפרע, ומרגע שטענו הנתבעות כי הן שילמו את הסכום במזומן, הרי שמדובר בטענת "פרעתי" ועול ההוכחה חל עליהן, שכן נטל ההוכחה עובר על נתבע שמעלה טענת "פרעתי". אמנם עולה מפסה"ד כי בימ"ש קמא לא האמין לתובעת, אך לאור העובדה שבימ"ש לא התייחס במפורש לשאלה האם הוא מאמין לנתבעות כי הן שילמו את הסכום במזומן, והואיל ומדובר בבימ"ש לתביעות קטנות, שם הצדדים לא היו מיוצגים - החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו. .......

בנסיבות אלה, אני מורה כי התיק יוחזר לבימ"ש קמא על מנת שיפרט האם השתכנע לאחר ששמע את הראיות של הצדדים כי דמי השכירות שולמו במזומן על ידי הנתבעות ובהתאם לכך יכתוב את פסה"ד מחדש. הנני משאירה לשיקול דעת בימ"ש קמא את השאלה האם הוא מוצא לנכון לזמן את הצדדים, על מנת לשמוע ראיות נוספות" [להלן - "הבר"ע" או "פסק הדין בערעור"].

לאור זאת, ניתן בזה פסק הדין מחדש.

דיון והנמקות

המוסכמות והראיות

3.      אין חולק כי ביום 10.9.02, נכרת חוזה לשכירת הדירה ברח' יוטבתה 2/25 בחולון, למשך שנה  [להלן - " חוזה השכירות"] בין מר פארחן סולימן ז"ל [להלן - אביה של התובעת והמשכיר על פי חוזה השכירות] לבין הנתבעת 2 [להלן - "אריאלה"]. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי אף נתבעת 1 [להלן - " אפרת"] הנה שוכרת על פי חוזה השכירות. תוקפו של חוזה השכירות ותקופות השכירות על פיו, הוארכו פעמיים. פעם ראשונה, מספטמבר 2003 ועד אוגוסט 2004 ופעם שנייה, מאוגוסט 2004 ועד אוגוסט 2005. עוד אין חולק כי התחייבויות אריאלה כלפי המשכיר נערבו על ידי עדנה ובנימין כהן והכל כמפורט בחוזים שהוגשו.

4.      אין חולק כי התובעת אוחזת בשיק. השיק "משורטט", היינו ניתן להפקדה בחשבון בנק בלבד, אך אינו נושא מגבלת סחרות. השיק לא הוצג בשלב כלשהו לפירעון ואף על כך אין מחלוקת.

5.      אין מחלוקת ואבקש להדגיש עניין זה למען הסר ספק, כי ההארכה השנייה של חוזה השכירות, על פי חוזה כתוב, התבצעה כאשר נרשם כמשכיר " דוד אייל בבגני"  והארכה זו בוצעה באוגוסט  2004, היינו, לאחר זמן פירעונו של השיק.

6.   התובעת כתבה בתביעתה כי השיק נמסר לאביה ז"ל בגין דמי השכירות אך לא הופקד בזמן. כאשר פנתה, לדבריה, לנתבעות בבקשה לקבל שיק חלופי, השיבו הללו כי כבר שילמו לה את הסכום השיק במזומן. לטענתה  - לא היו דברים מעולם והראיה, כי אין הפקדה בחשבונה וכן כי השיק עדיין בידיה, כי לא נדרש על ידי הנתבעות וכי הללו, בפרט אריאלה, שהינה עורכת דין, לא מציגות קבלה על התשלום הנטען במזומן. התובעת הצהירה על נכונות גרסתה זו בדיון מ - 17.7.06. התובעת צירפה לתביעתה מכתבי דרישה מאת באת כוחה, הראשון מהם מ - 12.12.05 ובו נכתב כי השיק לא הופקד עקב מחלותיהם של אמה ושל אביה.

7.   הנתבעות כתבו בכתב הגנתן כי התובעת פנתה אליהן במועד לא זכור להן בשנת 2003, טענה כי ביתה נפרץ, בין היתר נגנבו ממנו מסמכים והשיק וביקשה תשלום במזומן. בהתאם לכך, טענו כי העבירו לתובעת תשלום במזומן ולאור אמינותה של התובעת ויחסי האמון המתמשכים לכל ענייני השכירות, לא דרשו קבלה. לחיזוק טענתן, מצביעות הן על חידוש והארכת תקופת השכירות, לאחר דברים אלה, מאוגוסט 2004 ועד אוגוסט 2005. הנתבעות הצהירו אף הן על נכונות גרסתן בדיון מ - 17.7.06. הנתבעות אף צירפו לכתב הגנתן מכתב דרישה נוסף מאותה באת כוח התובעת ואף הוא נושא תאריך 12.12.05 ובו התווספה פסקה המסבירה כביכול את אי הצגת השיק לפרעון [מעבר למחלות ההורים]. במכתב נאמר בין השאר כי "למרבה הצער, במהלך חודש דצמבר 2003 אירעה פריצה בדירתה של מרשתי, אשר במהלכה נגנבו פריטים שונים מביתה, ביניהם ההמחאה שבנדון ....". [להלן - " מכתב הדרישה"].

ממצאים

8.   התובעת העידה כי הנתבעות לא שילמו לה דמי שכירות עבור החודשים פברואר עד מאי 2003. הנחת הצדדים היא כי השיק גילם דמי שכירות עבור חודשים אלה. בדיון ורק לאחר עדות אפרת ואריאלה, אישרה התובעת לראשונה כי אכן דירתה נפרצה בינואר 2004 וכי מצאה את השיק שבוע לאחר מכן. המשמעות היא כי השיק הוחזק פיסית בידי התובעת נכון לינואר 2004 והיא לא עשתה בו שימוש לגביית דמי השכירות עבור חודשים אלה בשנת 2003, לא על ידי הצגתו לפירעון ולא על ידי דרישת כספים תמורתו בינואר 2004. משמעות נוספת היא, כי בניגוד למכתב הדרישה מ  12.12.05, לא נגנב השיק.