פסק-דין בתיק תע"א 846-07 - פסקדין

1.                 עניינה של תביעת התובע, מר מחמוד מחאג'נה, היא לתשלום זכויות שונות, עקב תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.

2.                 הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 29.7.1996 כדפס. יום עבודתו האחרון של התובע היה ביום 7.5.2006. התובע היה עובד יומי ושכרו האחרון של התובע עמד על סך של 165 ש"ח ליום עבודה.

דיון  והכרעה

3.                 תביעת התובע היא לתשלום: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים, דמי הבראה ופדיון חופשה. תחילה נבחן את נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בהמשך נבחן את זכאותו של התובע לשאר רכיבי התביעה הנתבעים על ידו.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם הנתבעת, שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בהליך זה, הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלת הנתבעת, הגב' נאוה לודר. שניהם נחקרו על תצהיריהם בפנינו.

נסיבות סיום העסקתו של התובע

4.                 היסוד העיקרי בסעיף 1 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הוא שהעובד "פוטר". נטל השכנוע להוכיח כי פוטר, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57). אם בסופו של יום מאוזנות כפות המאזניים - טענתו של העובד תידחה. עוד נקבע, כי " היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל פד"ע י"ב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18).

5.                 התובע טוען, כי פוטר מעבודתו לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת. לגרסת התובע, בחודש אפריל 2006 החל לסבול מקוצר נשימה ונאלץ לשהות מספר ימים בחופשת מחלה. על אף שהמציא לנתבעת אישורי מחלה, הגב' לודר, מנהלת הנתבעת, סירבה להאמין לו וטענה כי הוא מתחזה ומנסה להתחמק מעבודתו. התובע המשיך להתייצב בעבודה מדי יום, אך הגב' לודר סירבה לקבל אותו. ביום 7.5.2006 סילקה אותו הגב' לודר מהמפעל ודרשה ממנו שלא יגיע יותר למקום, זאת מן הטעם ששתה קפה במהלך העבודה. למחרת הגיע התובע שוב לעבודה, אך הגב' לודר לא הסכימה לקבלו. התובע קיבל מספר מכתבים מהגב' לודר אשר בהם נטען כי התפטר מעבודתו, ובכל פעם שקיבל מכתב הגיע למפעל על מנת לשוחח עם הגב' לודר, אך הגב' לודר סירבה לדבר עמו.

6.                 מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע עזב את עבודתו מרצונו וללא כל הודעה מוקדמת. לגרסת הנתבעת, במהלך חודש אפריל 2006 עבד התובע לסירוגין, לטענתו פעם מפאת מחלה, פעם בגלל החגים ופעמים לקח חופשה על דעת עצמו עד שביום 27.4.2006 לא הופיע יותר לעבודה. בתחילת חודש מאי 2006 ניסה מנהל הנתבעת ליצור קשר עם התובע, אך ללא הצלחה. ביום 7.5.2006 הגיע התובע למפעל הנתבעת, טען שהוא חולה וביצע את עבודתו בצורה רשלנית. כאשר ננזף התובע על התנהגותו זו, עזב את עמדתו עלה למשרדי הנהלת הנתבעת דיבר בחוצפה אל הגב' לודר ואף בעט בדלת המשרד. לאור התנהגותו זו הורתה הגב' לודר לתובע לצאת למספר ימי חופשה. מספר ימים לאחר מכן הגיע התובע למפעל וביקש לקבל את שכר עבודתו עבור חודש אפריל 2006. כאשר נשאל התובע מתי ואם בכוונתו לחזור לעבודה ענה התובע שאיננו יודע והוא יחליט תוך מספר ימים. לאחר מכן הודיע אביו של התובע לגב' לודר כי התובע יחזור לעבודתו תוך מספר ימים. משלא חזר התובע לעבודתו פנתה הגב' לודר לאביו של התובע והוא מסר כי התובע עדיין לא החליט האם ברצונו לשוב לעבודתו. לאחר מספר ימים נוספים פנתה הגב' לודר שוב לאביו של התובע אך עדיין לא הייתה בידו תשובה. ביום 13.6.2006 שלחה הגב' לודר מכתב לתובע בו הבהירה לו כי אם לא ישוב לעבודתו, תהא בהתנהגותו זו הודאה בהתפטרותו מהעבודה. ביום 21.6.2006 הופיע התובע במפעל והודיע כי הוא מבקש לחזור לעבודה החל מיום 25.6.2006. ביום 25.6.2006 הגיע התובע לעבודה והודיע לגב' לודר כי יחזור לעבודה בתנאי שלא יעבוד שעות נוספות ולא יעבוד בימי שישי. משסירבה הגב' לודר לבקשתו, עזב התובע את מקום העבודה. בתאריך 25.6.2006 שלחה הנתבעת לתובע מכתב בו הודיעה לו כי עזיבתו את העבודה כמוה כהתפטרותו מעבודתו. לטענת הנתבעת, התובע ביקש לעזוב את עבודתו שכן החל לעבוד במקום אחר כספר.

7.                 לאחר שמיעת העדויות בתיק, סוברים אנו כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח את פיטוריו, גם לא הוכח שהנתבעת נתנה ביטוי כלשהו לכך שרצונה לפטר את התובע. לא זו בלבד שאין בידי התובע מכתב פיטורים מטעמה של הנתבעת, אלא שהנתבעת אף הצהירה שחיכתה וחפצה בשובו של התובע לעבודה.

עדותו של התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, ואין די בעדותו של התובע בכדי להוכיח טענת פיטורים.זאת ועוד, התובע עבד אצל הנתבעת תקופה ארוכה קרוב ל-10 שנים והיה עובד חיוני. בנסיבות אלה אין זה סביר בעינינו שהתובע פוטר על ידי הנתבעת; וכך העידה הגב' לודר בבית הדין:

" ש.    אם התובע כפי שאת טוענת לא רצה לעבוד והתפטר הרי הוא לא היה מגיע אלייך אחרי שסילקת אותו מהמקום ואת זו שסירבת להחזיר אותו למקום?

ת.      התשובה היא מאוד לא. אני מאוד נזקקתי לתובע. לכל עובד במפעל היה מכונה שהוא היה אחראי עליה. לא היה לי עודף של עובדים שיכלו להחליף עובד שהלך הביתה. שהתובע הלך ולא חזר היתה לי תקופה מאוד קשה בענף ההדפסה. היה עובד שידע לעשות גם וגם והייתי צריכה להביא אותו גם לעבודת התובע ואז היה חוסר בעבודה השניה.

         התובע לא רצה לחזור לעבודה אבא שלו רצה שהוא יחזור ."

(ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 19-25)

יתרה מכך, מהצהרתו והתחייבותו של התובע מיום 13/9/2005, נספח ג' לכתב ההגנה, עולה כי עוד בספטמבר 2005 נתגלו בעיות בתפקודו של התובע בעבודה, ואף על פי כן הסכימה הנתבעת לקבל את התובע חזרה לעבודה, כפוף להתחייבותו של התובע לשפר את דרכיו בעבודה.

בנסיבות המקרה אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, כפי שזו עולה מעדותה של גב' לודר, שהותירה עלינו רושם אמין ומהימן; מאידך גיסא עדותו של התובע, באשר לנסיבות סיום עבודתו, אינה סבירה, אינה אמינה ואינה מהימנה.

משהתובע לא השכיל להוכיח את טענתו כי פוטר, תביעתו לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - נדחית.