פסק-דין בתיק תע"א 3708-09 - פסקדין

1. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור רכיבי אלקטרוניקה.
2. התובעת, גב' שירה לוינשטיין, החלה לעבוד אצל הנתבעת על פי חוזה עבודה אישי, על בסיס יומי, במחלקת שירות לקוחות ביום 19.11.07. שכרה היומי נקבע על 362 ש"ח.
3. ביום 15.11.08, כשנה לאחר תחילת עבודתה בנתבעת, ילדה התובעת את בנה הראשון ויצאה לחופשת לידה.
4. התובעת שבה לעבודה בנתבעת ביום 19.4.09, למעלה מ-5 חודשים לאחר שיצאה לחופשת לידה.
5. ביום 25.5.09, 37 ימים לאחר שובה לעבודה, הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה במסגרת פיטורי צמצום שננקטו באותה עת בנתבעת.
6. עוד באותו יום, 25.5.09, הודיעה התובעת לנתבעת, במכתב מטעם באת כוחה של התובעת, כי פיטוריה נוגדים את הוראות חוק עבודת נשים. התובעת דרשה במכתב זה לבטל את פיטוריה ולהשיבה לעבודה ולחילופין, לשלם לה שכר עד ליום 19.6.09, קרי: עד תום 60 הימים ממועד שובה לעבודה, בצירוף דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ודמי הבראה.
7. התובעת לא עבדה אצל הנתבעת לאחר ההודעה על פיטוריה ביום 25.5.09 אך המשיכה לקבל תשלומי שכר או חלף שכר מהנתבעת בחודשים יוני ויולי 2009.

התביעה

8. ביום 3.12.09 הגישה התובעת תביעה זו בה היא טוענת כי פיטוריה נעשו תוך הפרת סעיף 9(ג)(2) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1984, האוסר על פיטורי עובדת ששבה מחופשת לידה שהוארכה כאמור בסעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים (להלן: "חופשת לידה מוארכת"), בתוך 60 ימים ממועד שובה כאמור, זאת ללא היתר מאת הממונה על עבודת נשים.
9. כמו כן, טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו בשל היעדרותה מן העבודה בתקופת חופשת הלידה וחופשת הלידה המוארכת. בכך, לטענתה, היא הופלתה בפיטוריה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.
10. בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים, תובעת התובעת מהנתבעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 100,000 ש"ח, לפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים.
11. בגין פיטוריה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תובעת התובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 100,000 ש"ח נוספים, על פי סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
12. כן מתבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצוי בסך 150% משכרה בגין 27 הימים שלטענת התובעת נותרו ממועד פיטוריה עד לתום 60 הימים האסורים בפיטורים ללא היתר, על פי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, בסך 13,536 ש"ח.
13. כן עותרת התובעת להפרשי דמי חגים, דמי הבראה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפסד דמי אבטלה (בכתב התביעה תבעה התובעת גם פיצויי פיטורים אך בסיכומיה אישרה התובעת קבלתם בדרך של שחרור קופת פנסיה לטובתה).

ההגנה והתביעה שכנגד

14. הנתבעת כופרת בכל טענות התובעת וטוענת כי פיטוריה היו כדין ונעשו מטעמים ענייניים ומוצדקים. לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה במסגרת פיטורי צמצום, שבמהלכם פוטרו, החל משנת 2008, כ-80 עובדים של הנתבעת (שהיוו כ-38% ממצבת עובדי החברה), אשר התחייבו בשל משבר כלכלי שפקד את הנתבעת עקב ירידה חדה בהזמנות של לקוחות הנתבעת ברחבי העולם, על רקע המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. לטענת הנתבעת, התובעת נבחרה על ידי הנתבעת להיכלל בין המפוטרים בפיטורי הצמצום משום שהיא היתה עובדת פחות טובה מעובדים אחרים במחלקתה.
15. עמדת הנתבעת היא כי בעת פיטוריה, לא היתה התובעת במעמד של עובדת ששבה מחופשת לידה מוארכת לפי סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, מהטעם שהתובעת לא מסרה לנתבעת הצהרה על הארכת חופשת הלידה בהתאם לתקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעסיק), התשמ"ט-1989 (להלן: "התקנות"). בהתאם לכך, מעמדה של התובעת בתקופה מיום 21.2.09 עד ליום 19.4.09 היה של עובדת בחופשה ללא תשלום ולא חלה עליה ההגנה מפני פיטורים הקבועה בסעיף 9(ג)(2) לחוק עבודת נשים.
16. בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד נגד התובעת להשבת תשלומים עודפים ולפיצוי בגין חוסר תום לב ביחסי עבודה. עילת התביעה שכנגד שעניינה פיצוי בגין חוסר תום לב במו"מ, נעוצה בטענת הנתבעת שבתגובה למכתבה של ב"כ התובעת מיום 25.5.09, בו נדרשה הנתבעת לבטל את פיטורי התובעת ולהשיבה לעבודה, הציעה הנתבעת לתובעת לחזור לעבודתה, אך התובעת בחרה שלא לחזור לעבודתה ולתבוע את הנתבעת בגין פיטורים שלא כדין, תוך התעלמות מהצעת הנתבעת להשיבה לעבודתה.
17. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא הודיעה עמדתה להצעת פשרה שהנתבעת הציעה לה ובכך השאירה את הנתבעת באי ודאות לגבי תביעת התובעת וגרמה לה נזקים שונים הקשורים להשלכות הצעת הפשרה ביחסי הנתבעת עם רשויות המס.