פסק-דין בתיק תע"א 3669/08 - פסקדין

1.         פסק דין זה עניינו תביעה שהגישו התובעים, שוטרים במשטרת ישראל במערך החבלה המשרתים באילת, לתשלום "תוספת ערבה". קודם שנדרש לטענות הצדדים, מבקשים אנו להקדים ולהביא את העובדות שעומדות בבסיס התביעה והן כדלקמן.

2.         כאמור לעיל, התובעים כולם שוטרים במשטרת ישראל במערך החבלה המשרתים באילת.  התובע סיטון גיל (להלן: "התובע 1"), הוכשר כחבלן ומשרת ביחידה באילת במערך החבלה מספטמבר 89'; התובע אבירם ישראל (להלן: "התובע 2"), הוכשר כחבלן במהלך שנת 2004 והחל מספטמבר 2004 משרת ביחידה באילת במערך החבלה; התובע ארז קנטור (להלן: "התובע 3") הוכשר כחבלן ומשרת ביחידה באילת מחודש יולי 2003.

3.         התובעים כולם העתיקו את מקום מגוריהם, מהצפון ומהמרכז לאילת בעקבות הצבתם למערך החבלה ביחידה באילת. מוסכם על הצדדים כי לתובעים לא הובטחה כל תוספת ו/או תמורה כספית אחרת בשל המעבר לאילת (ראה: הודעת ב"כ הצדדים לפרוטוקול עמ' 7 מיום 12.4.2010 שורות 27-29).

4.         שכרם של התובעים נקבע בהתאם לכללי תשלום השכר במשטרת ישראל, כפי שאושרו        לתשלום על ידי משרד האוצר; ומקבל ביטוי בתלושי השכר אשר צירפו התובעים            לתצהיריהם. כאן המקום לפרט:

            א.         ככלל שכרם של עובדי המדינה מעוגן בחוזה, בין שמדובר בהסכם קיבוצי ובין                    שמדובר בחוזה אישי.

                        בשונה, שכר השוטרים בדומה לשכר משרתי הקבע ועובדי יחידות הסמך במשרד                ראש הממשלה אינו פרי הסכמה חוזית, אלא נקבע חד צדדית על ידי גוף הפועל                        מכוח החלטת ממשלה.

ב.         בהחלטת ממשלת ישראל מינואר 70', הוצמד שכרם של שוטרי משטרת ישראל לשכרם של המשרתים בצבא קבע; ומכוחה הוקמה " וועדת מעקב" אשר בסמכותה ומתפקידה ליישם בפועל את החלטת הממשלה האמורה על השוטרים המשרתים במשטרת ישראל. בוועדה חברים נציגי אגף השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, נציג אגף התקציבים ונציג המשרד לביטחון פנים.

ג.          שכרם של המשרתים בצבא הקבע ומכאן שכרם של שוטרי משטרת ישראל מורכב משכר יסוד הבנוי על פי מפתח של דירוג ודרגה ומתוספת פעילות - שהיא תוספת אחוזית שנועדה לתת ביטוי בשכר ל מאפיינים המיוחדים של התפקיד אותו ממלא איש צבא הקבע או השוטר לפי העניין - רמת הסיכון, שעות הפעילות, שירות מרוחק, תעסוקה מבצעית ועוד.

ד.         הקריטריונים השונים לפיהם נקבעת תוספת הפעילות, מתורגמים לערכים מספריים בטבלה ובהתאם משולמת תוספת פעילות בחמש רמות שונות - החל מרמה ד', תוספת דריכות מקצועית המשולמת לכל שוטר בגין עצם השירות במשטרה וכלה ברמה א+, תוספת שאושרה לתשלום ליחידות מבצעיות מיוחדות דוגמת הימ"מ. בנוסף קיימות שתי תוספות פעילות מיוחדות: תוספת טיסה פעילה ותוספת חבלה המשולמות למשרתים במקצועות אלה. תוספת החבלה הינה מתוספות הפעילות הגבוהות המשולמות במשטרת ישראל והיא גבוהה אף מתוספת פעילות רמה א+.

ה.         מכוח היותה של תוספת פעילות תוספת הנגזרת מהתפקיד אותו ממלא איש צבא הקבע או השוטר לפי העניין, זכאי איש הקבע או השוטר לתוספת פעילות אחת בלבד, הנקבעת בהתאם לתפקיד בפועל אותו ממלא האחרון. כך לדוגמא מי שתפקידו מקנה תוספת פעילות רמה א+, ממילא אינו זכאי בנוסף לתוספת הפעילות האמורה, לתוספת פעילות ברמה ד'.

ו.          על פי הסדרי השכר הנהוגים בשירות המדינה (להוציא לענייננו אנשי צבא הקבע ושוטרים, להם כאמור הסדרי שכר מיוחדים), עובדי מדינה שמקום עבודתם באילת נהנים מ"תוספת ערבה". תוספת זו איננה משולמת לשוטרים במשטרת ישראל ובכללם התובעים.

5.         בתביעה נשוא פסק דין זה טוענים התובעים כי הם מופלים לרעה בהשוואה לכלל עובדי המדינה הזכאים לתוספת הערבה ולהפליה ביחס לחבריהם במערך החבלה אשר אינם משרתים באילת משאין בשכרם ביטוי לקושי המיוחד בשירות במקום מרוחק כאילת.

6.         כידוע, הפליה פסולה משמעה נקיטת יחס שונה לשווים או הבחנה בין אדם לאדם או בין עניין לעניין מטעמים לא רלוונטיים. מכאן שתביעה שעניינה הפליה פסולה, מניחה קיומה של קבוצת שוויון עליה נמנים התובעים ובתוכה מתקיים יחס שונה בין חברי הקבוצה.

7.         בענייננו, טענת ההפליה בשמה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת ערבה, יוצאת מנקודת ההנחה לפיה קבוצת השוויון עליה נמנים התובעים הינה קבוצת כלל עובדי המדינה שמקום עבודתם באילת הזכאים לתוספת ערבה. טענה זו מתעלמת מהעובדה כי התובעים בשונה מחברי קבוצת עובדי מדינה הזכאים לתוספת ערבה, נהנים מסולם שכר שונה ונפרד הנותן ביטוי לייחודיות השירות והסיכון הכרוך בתפקיד הספציפי אותו הם ממלאים.

8.         בהקשר זה מבקשים אנו להפנות לפסק דינו של בית הדין הארצי ע"ע 544/06, חנה כהן נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון, שם עלתה הטענה כי כללים בתוכנית פרישה אשר יצרה הבחנה בין עובדים בדירוגים שונים, נגועה בהפליה פסולה. כאמור שם הטענה נדחתה בנימוק כי:

"ההחלטה להעניק דרגת פרישה לדירוגים מסוימים ולא לאחרים הייתה מכוונת ומודעת.  מהתשתית העובדתית שנפרסה בבית הדין האזורי עולה בבירור כי קיים שוני בין דירוג העובדים הסוציאליים לדירוגים אחרים... (ומכאן, הוספה שלי ט.מ.) ההבחנה שיוצרים הכללים בין הדירוגים השונים היא לגיטימית שכן היא מבוססת על שיקולים רלוונטיים..." פסקאות 11-12 לפסק דינו של כב' השופט צור.

9.         קל וחומר בענייננו, שעה שהשונות בין איש צבא קבע לשוטר לעובד מדינה שהוא במעמד של עובד, מבוססת על שיקולים רלוונטיים וקיבלה ביטוי בעת קביעת דירוג שכר שונה; ולפיכך אין לראות בתובעים כנמנים על קבוצת עובדי מדינה הזכאים לתוספת ערבה.

10.        משאין התובעים נמנים על קבוצת עובדי המדינה שמקום עבודתם באילת הזכאים לתוספת ערבה, הטענה לפיה הופלו התובעים לרעה ביחס לאותה קבוצה משלא שולמה להם תוספת ערבה, דינה להידחות.

11.        כאמור לעיל נהנים התובעים מתוספת פעילות המשולמת להם בשל היותם נמנים על מערך החבלה של משטרת ישראל. אופייה הקיבוצי של התוספת והשונות שקיימת מטבע הדברים בין חברי הקבוצה, יוצרים מציאות שבה לא ניתן ליתן ביטוי בשכרו של כל אחד מחברי הקבוצה למאפיינים המיוחדים בעבודתו.