פסק-דין בתיק תע"א 3083-09 - פסקדין

רקע כללי

1.   זוהי תביעה  לפיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חגים, ודמי מחלה.

מנגד טען הנתבע כי עומדת לו טענת קיזוז בשל גניבת סודות מסחריים הואיל והתובע הלך לעבוד אצל המתחרה שלו.

2.   לנתבע  מפעל - מסגריה שבתוכה היתה גם מצבעה (להלן המפעל). התובע, פועל פלסטינאי הגר ביריחו, עבד אצלו כמסגר מאז 15.7.97. בתקופה האחרונה עבד התובע במצבעה שהיתה חלק מהמסגריה. התובע נפצע בתאונה בביתו בחודש מרץ 2009. התובע התפטר.הנתבע העסיק את אחיינו , מר ירון סיני במסגרייה. מר סיני שימש בתפקיד ניהול ובשלב מסוים היה אחראי על המצבעה. מר סיני הקים במהלך שנת 2009 מפעל - מסגרייה - מתחרה. התובע עובד כיום במפעל של מר סיני.

טענות הצדדים

3.   לטענת התובע נפצע בביתו, ביום 8.3.09. הוא הודיע על כך לנתבע וביקש עד שיוכל לשוב לעבודה לקבל חצי שכר או לקבל כספים על חשבון פיצוי פיטורים או לקבל פיצוי פיטורים וזאת כדי שיוכל לקיים את משפחתו בזמן אי כושרו לעבודה. לדבריו נאמר לו על ידי הנתבע כי אינו זכאי לדבר. כיוון שכך ולאור חוסר התחשבותו לא חזר לעבוד עימו. את עבודתו עם מר סיני(במפעל המתחרה) החל רק בשלהי שנת 2009. בנסיבות אלה הוא זכאי לפיצוי פיטורים (ברשימת הפלוגתאות נרשם האם התובע התפטר בדין מפוטר). כמו כן הוא זכאי לדמי מחלה (אין חולק שהתאונה בבית לא היתה תאונת עבודה) התובע זכאי גם לדמי הבראה ולחגים שלא שולמו לו מעולם.

4.   לטענת הנתבע התובע הועסק על ידי מר סיני(במפעלו של הנתבע) מחודש 6/07 ומחודש 3/08 ואילך הועסק על ידי חברת איסט צביעה אלקטרוסטטית בע"מ. באשר לסיום עבודתו הרי שביום 1.3.09 התקשר התובע לנתבע והודיע על כי הוא אינו מעונין להמשיך את עבודתו והוא מתפטר לצורך עבודה אצל מר סיני, במפעל המתחרה. הפציעה שארעה לתובע היתה לאחר מכן. בנסיבות אלה ברור שהתובע אינו זכאי לפיצוי פיטורים הואיל והתפטר. באשר לדמי מחלה הרי שהפציעה כיוון שאירעה לאחר שהתפטר ממילא הוא אינו זכאי לדמי מחלה. הנתבע טען כי התובע החל להקים יחד עם מר ירון סיני את המפעל המתחרה בשעה שעבד אצלו. בהקמת המפעל המתחרה גנב סודות מסחריים וגנב לקוחות ולנתבע נגרמו נזקים של 500,000 ש"ח.  לנתבע קמה אפוא זכות קיזוז בגין נזקים אלה וזאת אף אם יפסק שהתובע זכאי לקבל דמי הבראה וחגים.

5.   התובע העיד והנתבע העיד מנגד. לתצהירים שהוגשו מטעמם צירפו מסמכים שונים. מיד לאחר הדיון סיכמו הצדדים בעל פה. נציין כי נציג ציבור שני זומן כדין לא התייצב ולפיכך החלטנו כדי למנוע עינוי דין לקיים הדיון במותב חסר.

פסק דין

מי היה מעסיקו של התובע

6.   אין חולק כי התובע עבד למעשה עד 3/09 באותו מקום במסגרייה-מפעל .אין חולק שהוא עבד באותו תחום וקיבל הוראות כל השנים מהנתבע שהיה המנהל של המסגרייה-מפעל.  טענת הנתבע כאילו לא היה המעסיק של התובע מאז חודש 6/07 אינה מקובלת עלינו. נקדים ונפנה לאמור בכתב ההגנה בו הודה הנתבע כי " התובע עבד אצל הנתבע מיום 15.7.97. ביום 1.3.09 הודיע התובע לנתבע כי הוא מפסיק לעבוד אצלו מסיבות השמורות עימו". ברשימת המוסכמות והפלוגתאות שגובשו עם ב"כ הצדדים בפני כב' הרשמת נכתב במוסכמה מס' 1 " התובע עבד אצל הנתבע מיום 15.7.97 ועד ליום 1.3.09". יודגש כי בכתב ההגנה לא נאמר דבר אודות העובדה שהתובע לא עבד אצל הנתבע ובתובענה דנן יש נתבע אחד בלבד מר נחום אריה. אף בדיון בפני כב' הרשמת לא נאמר דבר אודות הטענה כאילו התובע לא עבד אצל הנתבע אלא בחברה אחרת.  נהפוך הוא. ברשימת המוסכמות נרשם מפורשות כאמור כי התובע עבד עד יום 1.3.09. נציין כי רשיונות העבודה שהוצאו לתובע  על ידי משרד התיאום והקישור, נרשם בהם  כי התובע עובד אצל הנתבע  מר נחום אריה כך היה גם לאחר 6/07 כעולה מאישור ב/13 וכך היה אף לאחר 1/08 כעולה מאישור ב/1 שתוקפו עד 7.4.08.

הנתבע תולה יהבו בתלושי שכר, כאשר בתלוש של חודש 1/08 נרשם כמעסיק של התובע מר סיני ירון ובחודש 3/08 נרשם איסט צביעה אלקטרוסטט בע"מ כמעסיק  של התובע.   בענין זה טען התובע כי לא קיבל תלושי שכר מעולם וכי לא ידע דבר אודות שינוי מעבידו הוא המשיך לעבוד באותו מקום וקיבל הוראות מאותו מנהל-הנתבע. דברים אלה של התובע מקובלים עלינו.

הבקשות לאישורי העבודה שהוגשו למנהל האזרחי אף לאחר חודש 6/07, היו על שם הנתבע והנתבע היה זה שהוצג כמעסיקו של התובע. ענין זה, מצטרף לעובדה שעד אותה עת הוצאו התלושים  על ידי הנתבע ועל שמו כמעסיקו של התובע. נציין כי על פי חוק הודעה מוקדמת בכתב אם אכן הסתיימה עבודתו של התובע אצל הנתבע בשנת 2007, היה על הנתבע למסור הודעה מוקדמת כנדרש על פי דין ובפרט בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א - 2001 בסעיף 2 שם. לא זו אף זו, שינוי מעביד, ככל שהיה כזה צריך היה להעשות בכתב כאמור בסעיף 3 בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב - 2002. הודעות כאלה כמובן לא ניתנו. גרסת הנתבע לפיה החל התובע לעבוד אצל מר סיני בחודש 6/07 ולימים בחברת איסט צביעה בע"מ כאמור אינה מהימנה עלינו. העובדה שהנתבע "שיחק" עם תלושי השכר, שכאמור לא נמסרו לתובע, אינה יוצרת שינוי אמיתי ביחס לפועל פשוט, כפי שהיה התובע שהמשיך לעבוד, כל העת למעשה, באותו מקום  שהיה בבעלותו וניהולו של הנתבע ובתפקידים דומים.  נעיר כי  מר ירון סיני, הינו אחיינו של הנתבע והיה שכיר שלו. אין חולק שבחודש 6/07 היה מר סיני עובד של המסגרייה-מפעל. העובדה שהוצאו תלושים על שם ירון סיני לא  הופכת את מר ירון סיני למעבידו של התובע אותה עת. יש לשים לב שחברת איסט צביעה אלקטרוסטטית בע"מ הוקמה על ידי הנתבע ומר ירון סיני בתחילת שנת 2008. הסכם העסקה בכתב על ידי מר ירון סיני או החברה איסט צביעה אלקטרוססטית בע"מ, והודעה בכתב על תנאי עבודה אם אלה, כמובן לא נמצאה ולא הוגשה כנדרש על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה).  נשוב ונדגיש כי הנתבע בדיון המוקדם הודה בהעסקת התובע  עד 1.3.09 מה שעולה גם מכתב ההגנה. הטענה לפיה הועסק התובע על ידי אחרים  הינה טענה כבושה ולא מהימנה והיא נדחית. אנו קובעים אפוא כי הנתבע היה מעסיקו של התובע עד תחילת חודש מרץ  2009.

הזכאות לפיצוי פיטורים

7.   לטענת התובע נפצע בביתו, ביום 8.3.09 (בחלק מכתבי הטענות נרשם 1.3 אך היה זה, לטענת בא כוחו בשל טעות קולמוס). כעולה מהתיעוד הרפואי מדובר היה בשבר בקלקנאוס שמאל שהצריך ניתוח ובעטיו נבצר ממנו לבצע עבודה פיזית למצער עד אמצע שנת 2009 כעולה מהאישור ב/6 שצורף לתצהירו. בסמוך לאחר פציעתו שוחח עם הנתבע  ומסר לו אודות פציעתו. הוא אף מסר לו את התיעוד הרפואי בקשר לפציעה. לטענתו מסר בעצמו לטענת הנתבע שלח החומר הרפואי עם אחיו שאף הוא עובד אצל הנתבע. התובע ביקש מהנתבע ליתן לו חצי שכר עד שיוכל לשוב לעבודה או לשלם לו כספים על חשבון פיצוי הפיטורים או לפטרו וליתן לו את פיצוי הפיטורים וזאת כדי שיוכל לקיים את משפחתו, אשתו ושבעת ילדיו, עד לאחר שיוכל לשוב לעבודה. הנתבע אמר לו כי הוא אינו זכאי לדבר ובנסיבות אלה ולנוכח התנהגותו של הנתבע לא שב התובע לעבודה אף לאחר שהחלים. לאחר שהתאושש מהפציעה החל לעבוד אצל מר סיני בחודש 11/09 או סמוך לכך.

הנתבע הודה שהתובע ביקש ממנו לבדוק מה הם זכויותיו בזיקה לפציעה. הנתבע גם הודה שקיבל חומר רפואי בזיקה לפציעת התובע, כן הודה כי לא נתן לתובע תשובה. לטענתו היה זה לאחר שהתובע הודיעו כי הוא עובר לעבוד בהקמת המפעל המתחרה אצל מר ירון סיני. לטענת התובע  לא עבד אותה עת, בחודש מרץ 2009 או סמוך לו, אצל מר ירון סיני.

אף בענין זה אנו מעדיפים את טענת התובע על פני טענת הנתבע. טענת הנתבע כאילו התקשר אליו התובע קודם לפציעה ביום 1.3.09 והודיע לו על כי הוא עוזב כדי לעבור לעבוד אצל המתחרה - מר ירון סיני אינה מהימנה עלינו. נציין כי טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבע בכתב ההגנה. כאמור לעיל בכתב ההגנה טען הנתבע כי "ביום 1.3.09 הודיע התובע לנתבע כי הוא מפסיק לעבוד אצלו מסיבות השמורות עימו".  הנתבע לא אמר דבר בכתב ההגנה על כי התובע אמר לו ב אותה שיחה שהוא עובר לעבוד אצל המתחרה מר ירון סיני . נהפוך הוא בכתב ההגנה נאמר כי דבר זה התברר לנתבע רק בשלב מאוחר יותר " במהרה התברר לנתבע כי התובע גנב סודות מסחריים מהנתבע והוא העבירם למקום עבודתו החדש". טענת הנתבע כאילו באותה שיחה אמר התובע שהוא עובר לעבוד במפעל המתחרה וסירב להפצרותיו להמשיך לעבוד עימו , הינה גרסה כבושה ולא מהימנה.

גרסת התובע כאמור היתה שלא רצה יותר לעבוד אצל הנתבע בשל יחסו אליו עת נפצע, לאחר שהנתבע סרב ליתן לו כספים בזמן הפציעה. התובע הסביר כי ביקש לקבל כאמור כסף כדי חיותו לתקופת הפציעה. לאחר שלא נענה בחיוב החליט שלא להמשיך לעבוד אצל הנתבע שנהג בו באטימות. נציין כי גרסה זו מתיישבת עם העובדה שהתובע שלח את החומר הרפואי לנתבע. אם אכן התפטר קודם לכן מה צורך היה לשלוח לנתבע את החומר הרפואי?! על כורחך אתה מגיע למסקנה  שהתובע היה עובד אותה עת.

8.   זכותו של עובד לקבל דמי מחלה הינה זכות קוגנטית וקבועה בדין - בחוק דמי מחלה. מטבע הדברים כשמדובר בעובד זר- בפועל פלסטינאי הוא אינו מודע לכל זכויותיו . במקרה זה ביקש התובע לקבל כספים. הנתבע הודה שהתובע ביקש לקבל כספים וכי כלל לא בדק האם התובע זכאי לכספים. מדובר בזכות קוגנטית שעומדת לעובד בשעת דחקו - עת הוא חולה ואינו יכול לקיים עצמו ומשפחתו מעבודתו . הנתבע אמר לתובע כי הוא אינו זכאי לכספים. בנסיבות אלה ולאחר עבודה מסורה של שנים ארוכות, מאז  1997, זכאי היה  התובע ליחס אחר מזה שקיבל מהנתבע. תחושת הכעס העלבון והפגיעה הביאה את התובע לא לשוב לעבודה. לדידנו מדובר בנסיבות שבהם לא ניתן לבקש מעובד להמשיך לעבוד כאמור  בסעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים. נסיבות אלה שבהם נדחתה בקשתו לקבל זכויות קוגנטיות הקבועות בדין מצדיקה לראות את התפטרותו כפיטורים. לנוכח זאת אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי פיטורים ביחס לכל תקופת עבודתו מיום 15.7.97 ועד לסיום עבודתו בסמוך לפציעתו בתחילת חודש מרץ 2009. שכרו של התובע עמד על 200 ש"ח ליום והוא עבד 140 חודשים ולפיכך יהיה זכאי לפיצוי פיטורים בסך של 56,000 ש"ח לפחות (כפי שתבע).