פסק-דין בתיק תע"א 2932/09

ראשיתו של ההליך הנוכחי, בתביעה שהגישו 15 עובדי אגף הפיקוח של עיריית תל אביב (להלן: "העירייה"), להשבת "תוספת מאמץ מיוחד" בשיעור 15% שנשללה מהם במועדים שונים כמפורט בכתב התביעה.

בהמשך ההליך ובשל העומד למחלוקת, צורף גם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "הממונה" או "המדינה"), כצד להליך.

ביום 26.6.12 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם באשר ל- 12 מתוך 15 עובדי העירייה. הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין ביום 3.7.12, וההליכים באשר לאותם 12 עובדים נסתיימו.

אשר למר אורי סופר, מר עופר לוי ומר יוסף אסביאה (להלן: "התובעים") גיבשו הצדדים עובדות מוסכמות, ניסחו בהסכמה את הפלוגתא שנותרה לדיון, והסכימו על הכרעה של בית הדין, על בסיס הגשת סיכומים בכתב (ר' פרוטוקול מיום 3.7.12, שורות 8-16).

להלן העובדות המוסכמות:

1.                 עד לחתימת הסכם מרץ 99 נהנו עובדי אגף הפיקוח מתוספות שכר מקומיות           בהתאם להסכמים מקומיים שנחתמו ו/או הונהגו באגף.

2.                 כל עובדי האגף נהנו מ"תוספת מאמץ" מקומית (סמל 1349), שהינה תוספת פנסיונית בשיעור 10%.

3.                 עובדי האגף שהועסקו ביחידות מיוחדות (סיירת פיקוח, יחידת הגרירות או "תפוז") נהנו מ"תוספת מאמץ" מקומית נוספת (אף היא בסמל 1349), פנסיונית בשיעור 15%, ששולמה בלא תנאי מהותי, מלבד עצם השיוך לאותה יחידה (להלן: "תוספת המאמץ הנוספת").

4.                 עובדי האגף שהועברו מיחידה מיוחדת למרחבים- נשללה מהם תוספת המאמץ הנוספת.

5.                 התובע מס' 6 (יוסף אסביאה) נהנה מתוספת מאמץ (סמל 1349), בשיעור 15%, עד לחודש אפריל 1995, אז נשללה ממנו עקב המעבר למרחבים.

6.                 התובע מספר 7 (עופר לוי) נהנה מתוספת מאמץ (סמל 1349), בשיעור 15%, עד לחודש יולי 1998, אז נשללה ממנו עקב המעבר למרחבים.

7.                 התובע מספר 9 (אורי סופר) נהנה מתוספת מאמץ (סמל 1349), בשיעור 15%, עד לחודש יולי 1998, אז נשללה ממנו עקב המעבר למרחבים.

8.                 ביום 3.3.99 נחתם הסכם מרץ 99, והוא חל על עובדי הרשויות המקומיות לרבות הנתבעת.

המחלוקת בין הצדדים, כפי שהוגדרה ביניהם, עיקרה בשאלה: האם בנסיבות המוסכמות, כמפורט לעיל, ולנוכח הסכם מרץ 99 והדין הכללי, יש להשיב לתובעים מס' 6, 7 ו-9 את תוספת המאמץ הנוספת שנשללה מהם?

התובעים טוענים כי עפ"י סעיף 25.022 להוראות התקשי"ר, אשר חלות על העירייה, עובד שהועבר על פי דרישת השירות למשרה לה אינן צמודות תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת, ימשיך לקבלן במשרתו החדשה. לפיכך, העירייה מחויבת להמשיך ולשלם להם את התוספות שנהגו לקבל בתפקידם הקודם ובצורתן הקודמת, או לחלופין ולמצער בצורה של תשלום מיוחד בשווי סכומי התוספות. זכותם של התובעים לתשלום התוספות הנ"ל ו/או שוויין, לא התיישנה, והיא שרירה וקיימת באשר ל-7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, -קרי- החל מיום 7.1.01 ואילך.

העירייה טוענת, כי לאור סעיף 4.1 להסכם 99, התובעים אינם זכאים להשבת תוספת המאמץ הנוספת שנשללה מהם. על פי הפסיקה, יש לפרש את הסכם מרץ 99 באופן דווקני ומצמצם, כאשר התובעים לא הצביעו על כל טעם לחרוג מההלכה הנ"ל. אין חולק כי ערב החתימה על הסכם מרץ 99 לא הוחלו על התובעים ההסכמים המקומיים המזכים בתוספת המאמץ הנוספת, ועל כן הם אינם זכאים לתוספת זו. הוראת התקשי"ר אליהם מפנים התובעים חלה רק על תוספות שכר חוקיות, ואין בה כדי להכשיר תוספות שכר חריגות שלא קיבלו את אישור הממונה.  ולמען הזהירות טוענת העירייה, כי ממילא הוראת התקשי"ר אינה מקנה לתובעים זכות להמשיך וליהנות מתוספת המאמץ הנוספת אלא לתשלום מיוחד בשיעור סכום התוספת, ןכזה לא נתבע. עוד נטען כי ממילא גם לא הוכח, אם ובאיזו מידה, קיים פער בין שכרם ערב הפחתת התוספת לבין שכרם כיום. כן נטען, כי במהלך השנים נוספו לתובעים תוספות שכר שונות שביטלו את השחיקה שנגרמה בשכרם כתוצאה מהפחתת תוספת המאמץ הנוספת, ועל כן התובעים אינם זכאים לתשלום מיוחד כלשהו לפי התקשי"ר.

הממונה על השכר טוען, כי תוספת המאמץ המיוחדת הינה תוספת מקומית חורגת שלא אושרה ע"י הממונה, והיא לא שולמה לתובעים במועד הקובע על פי הסכם מרץ 99 (8/98) ולא שולמה לתובעים ערב חתימת ההסכם (2/99). על כן, לא הוכשר תשלום תוספת המאמץ הנוספת מכוח הסכם חריגות השכר ממרץ 99. אשר לטענת התובעים בדבר חלות הוראות התקשי"ר, נטען כי על התובעים, כעובדי רשות מקומית, חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. כך וממילא, גם אם נניח שהוראות התקשי"ר חלות על התובעים, הרי שסעיף 25.022 אליו מפנים התובעים מתייחס לתוספת נשחקת, בעוד שהתובעים זכו לקבל עקב המעבר, תוספות שכר שונות ושכרם עלה בקביעות. כמו כן, נקודת המוצא בהוראת סעיף 25.02 לתקשי"ר היא, כי מדובר שכר חוקי, בעוד שהתובעים קיבלו תוספת מאמץ נוספת מכוח הסכם מקומי, לא חוקי, ותשלום זה לא הוכשר להם במועד הקובע. לאור האמור, מבוקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה :

• בית הדין הארצי פסק כי ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3.3.99 מטרתו : " להסדיר כדין ובמסגרת הדין את חריגות השכר שפשו בקרב המעסיקים , ובהם הרשויות המקומיות " (ע"ע 98/06 מדינת ישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ' שלמה אקווה ואח', מיום 19.3.07, להלן: "פס"ד אקווה"). בית הדין הארצי המשיך ופירט כי: