פסק-דין בתיק תע"א 1483/06 - פסקדין

1.         לפנינו תביעתם של התובעים, עבד עדוי ותאיר ח'ליפה (להלן: "התובעים"), שהיו הבעלים במשותף של מסעדת "THE GARDENS" בשד' בן גוריון בחיפה (להלן: "המסעדה"), כנגד עובד לשעבר של המסעדה, שאדי כליב, (להלן: "הנתבע"), במסגרתה הם עותרים לחייבו להחזיר ולשלם להם כספים שהוא גנב, לטענתם, במהלך תקופת עבודתו  במסעדה, וכן פיצויי  נזקי ממון נוספים שנגרמו להם עקב מעשי הגניבה הנטענים.

עובדות רקע

2.         כאמור, התובעים היו הבעלים במשותף של המסעדה, העסיקו את הנתבע כמלצר החל מחודש ספטמבר 2004 ועד לתחילת יוני 2005, אז  הוא  התפטר מעבודתו במסעדה, לטענתו, עקב אי הנפקת תלושי שכר עבורו ע"י התובעים.

3.         בחודש ספטמבר 2004, עוד לפני תחילת עבודתו של הנתבע במסעדה, החל לעבוד מלצר אחר, מר עלי בהאר, ( להלן:" עלי"), ועד ליום 23.6.05,  כאשר במהלך תקופה זו הוא הפסיק לעבוד במסדעה תקופה של כחודשיים.

4.         לטענת התובעים בכתב התביעה, הם התקינו במהלך חודש 6/05, ובהתאם לבקשת משטרת ישראל ובמסגרת מאבקה נגד עבריינים שניסו לשלוט בעסקים בשד' בן גוריון בה ממוקמת המסעדה, מצלמות נסתרות בתחום המסעדה.

5.         כך ולטענת התובעים, במהלך צפייה מקרית בסרטי הצילום של המצלמות, הם ראו כי עלי משלשל לכיסו כספים שקבל מלקוחות המסעדה, במקום להפקידם בקופה. בעקבות כך עלי זומן על ידם לבירור, והוא הודה בפניהם שהוא נהג לשלשל לכיסו כספים שגבה מלקוחות המסעדה, מאז סוף חודש דצמבר 2005, ובמיוחד בערב הסלבסטר, זאת לאחר שהוא הונע ושודל לעשות כן ע"י הנתבע שהיה חברו וחלק עמו את דירת המגורים שלהם. עלי הודה בפני התובעים כי גם הנתבע כמוהו נהג לגנוב כספים מהמסעדה באותה שיטה.

6.         ביום 24.07.05 הגישו התובעים תלונה במשטרה  בגין הגניבה, ( ראו, ת/4).

7.         ביום 22.01.06 הגיעו התובעים להסדר עם עלי במסגרתו הוא חתם על תצהיר בפני עו"ד ובו הודה במעשה הגניבה ותיאר את נסיבותיה וגם את  הקשר של הנתבע אליה, מוצג נ/6. בנוסף חתם עלי יחד עם התובעים על הסכם בו הוא התחייב להחזיר לתובעים את סכום הגניבה שלו בסך של 30,000 ש"ח, ולהתייצב לעדות בפני כל גורם שיפוטי, ככל שידרש. עוד נקבע בהסכם, כי במקרה של הפרת ההסכם  ע"י עלי, הוא ישלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 45,000 ש"ח.  מנגד התחייבו התובעים כלפיו, בין היתר, לפעול לביטול התלונה שהוגשה נגדו במשטרה, מוצג ת/7.

8.         ביום 08.05.06 הגישו התובעים את התביעה דנן. בפנינו העידו התובעים, מר עבד עדוי

(להלן:"תובע1") ומר תאיר ח'ליפה (להלן:"תובע 2"), ומר עלי. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו, מר שאדי כליב, וכן הוגשו מסמכים שונים לרבות קלטות שמע ותמלילי שיחות שנוהלו עם הנתבע.

עיקר טענות התובעים

9.         התובעים  טוענים כי הנתבע חבר יחד עם עלי בהאר העובד הנוסף במסעדה לביצוע מעשי הגניבה והמעילה בשיטה מתוחכמת. כך ומיד לאחר גילוי מעשה הגניבה של עלי זה הודה כי פעל בתיאום עם הנתבע עמו התגורר באותה דירה, וכי זה הראה לו את הכספים שהוא גנב בעצמו, שידל אותו לגנוב גם הוא ואף הראה לו איך עושים זאת. עלי הודה כי נוכח  הקשרים ההדוקים בינו לבין הנתבע הם פעלו בצורה שתמנע מהתובעים לגלות את מעשיהם. עלי סיפר  בהזדמנות הראשונה, כי מתוך ידיעתו האישית הנתבע גנב מהתובעים, סכום שנע, בין 70,000 ש"ח ל- 90,000 ש"ח .

10.        בעקבות גילוי הגניבה של עלי, הוא הגיע עם התובעים להסדר לפיו הוא ימסור תצהיר לצורך הגשתו לבית המשפט וגם התחייב להופיע בבית המשפט ולהעיד גם אודות ההתנהלות של הנתבע והשיטה בה פעלו לגניבת הכספים מהמסעדה. עלי חתם עוד על הסכם לפיו התחייב להחזיר לתובעים את סכום הגנבה שלו בסך של 30,000 ש"ח.

11.        לטענת התובעים, בהמשך לדברי עלי, הם בדקו בצורה מדגמית חלק מ "פנקסי הבונים", ששימשו את המלצרים בביצוע ההזמנות של לקוחות המסעדה, הם גילו כי מספר רב של דפים נתלשו במכוון מתוך הפנקסים, וכי חסר בהם מספר רב של העתקי הזמנות שמטרתם לשמש בקרה על ההזמנות שבוצעו ושולמו ע"י הלקוחות.

עוד הוברר כי מספר רב של "פנקסי בונים" נעלמו. לגרסת התובעים הנתבע הוא שדאג להעלימם מתוך כוונה להסתיר את מעשיו הנתעבים.

12.        מעשי הגניבה של הנתבע ושל עלי גרמו לקשיי נזילות בעסק של התובעים אש תהו איך מסעדה משגשגת מבחינת לקוחות נמצאת בהפסד שגרם להם לשקול את סגירתה. מעשי הגניבה גרמו לא רק לכך שהתובעים יעבדו תקופה ארוכה וממושכת ללא רווחים, אלא גם להפסדים ממוניים נוספים, עקב העיכוב שזה גרר בתוכניות הפיתוח של המסעדה.

13.        הנתבע ניצל את תפקידו כמלצר שגם מטפל בגביית מחיר השירות מהלקוחות, ובמקום להעביר את התשלום לקופה, הוא מעל באימונם של התובעים ושלשל כספים רבים לכיסו.

בפועל, מעשיו של הנתבע הסבו לתובעים נזקים רבים ממוניים ולא ממוניים, נזקים הממוניים מסתכמים בלפחות 40,000 ש"ח, בנוסף לסך הגניבות המסתכמים בכ- 90,000 ש"ח. התובעים עתרו בתביעתם גם לסעד בגין נזק לא ממוני בסך של  50,000 ש"ח,  אך הם מחקו אותו במסגרת הדיון בפני שופטת המנ"ת.

14.        הנתבע הודה בפני התובעים ובפני אנשים אחרים  כי הוא  שלשל לכיסו סך של- 15,000 ש"ח .