פסק-דין בתיק תע"א 11969-09 - פסקדין

הרקע וההליך

התובע עבד אצל הנתבעות 1-2 בתפקיד מוכר, מכין ומגיש מנות מזון.

לאחר סיום יחסי העבודה אצל הנתבעת 2, הגיש תביעה (7/12/2009) לתשלום רכיבי שכר והפרשים הנובעים לטענתו מתקופת העסקתו אצל הנתבעות 1-2, החייבות כלפיו ביחד ולחוד.

ביום 17/2/2010 הגישו הנתבעות כתב הגנה מטעמן, בו הכחישו טענות התובע.

תצהירי עדות ראשית מטעם התובע הוגשו ביום 22/6/2011 ובכלל זאת תצהיר התובע, תצהיר מר איתן צוויג (עובד לשעבר של הנתבעת 1; "איתן"), גב' נעמה אוחנון (חברתו לשעבר של התובע; "נעמה"), דני בשן (גיסו של התובע; "דני"); אסף מאור ("אסף") ומר נתנאל אוחיון ("נתנאל") (ביום 17/11/2011 בהתאם להחלטה מיום 22/11/2011).

מטעם הנתבעות הוגשו (21/9/2011) תצהיריהם של וינבייטר מיכאל (בעלים ומנהל הנתבעת 1 "מיקי") ושחר ברדוגו (בעלים ומנהל הנתבעת 2 "שחר").

דיוני הוכחות התקיימו ב- 28/11/2011 ו- 6/1/2012.

התובע הגיש סיכומיו בכתב ביום 30/4/2012 וביום 23/7/2012 הוגשו סיכומי הנתבעות.

לאחר שבחנו העדויות והראיות- ניתנת הכרעתנו.

ההכרעה -     

א.         תקופות העסקה וזהות המעסיק

התובע טען כי עבד אצל הנתבעות 1-2 מיום 1/5/2007 ועד ליום 31/ 6/2009 (ההדגשה שלנו) וכלשונו "לסירוגין ובמקביל" (ס' 5 לתצהיר): בשנה וחצי הראשונות- עבד אצל הנתבעת 1 והחל מפתיחת הנתבעת 2 (מועד שהתובע לא הצהיר ולא ידע להעיד עליו) ועד ל- 12/2008, חילק עבודתו בין שתי הנתבעות לפי דרישותיו של מיקי שהיה בעלים ומנהל של שתיהן (ס' 42, ס' 46); הנתבעת 1 היא מעסיקתו הרשמית, התפטר מעבודתו אצלה ב- 31/12/2008 עקב אי תשלום זכויות ותנאי עבודה שהובטחו לו (והחל לעבוד במקום אחר). לטענתו, ב- 1/2009 מיקי הזמין אותו לחתונתו, ניסה לפייסו והתחנן אליו שיחזור לעבוד אצלו (ס' 26-27). התובע נאות לכך לאחר שסוכמו תנאי עבודה (בנתבעת 2) ובכלל זאת, כי רציפות עבודתו בנתבעת 1 לא תפגע ובנסיבות אלה חזר לעבוד ב- 3/2009 (לאחר שהתפטר ממקום עבודתו החדש). משהתברר לו שלא מקוים המוסכם ומשבין השאר התברר לו כי בתלושי השכר מצוינת הנתבעת 2 כמעסיקתו ולא שולם לו שכר כמובטח, פנה אל מיקי בדרישות תיקון והלה פיטר אותו כתגובה לכך, ביום 31/5/2009.

גרסת הנתבעות שונה בתכלית ולפיה, התובע עבד אצל הנתבעת 1 בתקופה 1/5/2007-31/12/2008 ואצל הנתבעת 2 בתקופה 1/3/2009- 31/5/2009. ביום 31/12/2008 (ליל הסילווסטר)  התובע לא הגיע לעבודה אצל הנתבעת 1, בלי שהודיע על כך מראש ומועד זה הוא יום התפטרותו. מיקי הזמין לחתונה עובדים נוספים וביניהם גם את התובע אך הוא לא ביקש ממנו לחזור לעבודה, נהפוך הוא: התובע ביקש ממיקי לחזור לעבודה אצל הנתבעת 1 והוא סירב, או אז פנה התובע אל השותף של מיקי בנתבעת 2, שחר, וביקש ממנו לעבוד אצלו. הנתבעת 2 נפתחה ב- 1/9/2008 והיתה בבעלות משותפת של מיקי (51%) ושחר (49%) והחל מ- 10/2008 היתה בניהולו של שחר בלבד. שחר הסכים  לבקשת התובע בשל הצורך בהעסקת עובדים ורק לאחר שהבהיר לתובע כי עליו להתנהג כראוי. דא עקא, ביום 31/5/2009 מצא אותו מעשן סמים במהלך העבודה ועקב כך פיטר אותו לאלתר.

אף לא אחת מהגרסאות הוכחה בפנינו.

הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה הוא על התובע, כמי שבא להוציא מידי הנתבעת.

בפרט מושת עליו נטל ההוכחה כמי שטוען לרציפות בעבודה (או להבטחה ברציפות בעבודה).

התובע לא עמד בנטל זה, משכל טענותיו נטענו כללית ולא נתמכו בראיות.

בכלל זאת התובע לא הוכיח כי "הנתבעות היו מצויות בבעלות משותפת בתקופות הרלבנטיות ונוהלו ע"י מיקי (אחד הבעלים)" (ס' 4, 54) ולא הוכח כי הנתבעת 1 היא בעלת מניות בנתבעת 2, כך גם לא הוצג לפנינו תדפיס רשם החברות; לא הוכח כי הנתבעת 1 היתה מעסיקתו הפורמלית מאז התחיל לעבוד אצל שתיהן; לא הוכח כי מיקי פנה אל התובע ו"הבטיח לי אישית כי המשך העסקתי בתקופה השניה יהיה תחת הטאבון בלבד, על אף עבודתי גם במפגש" (ס' 57). אף בקשת התובע מלכתחילה (לכאורה) ולכל הפחות סירובו לעבוד אצל הנתבעת 2, מעידים כי היה ידוע לתובע, כי המדובר בשני עסקים נפרדים ושונים (שאם לא כן, מדוע "עמד" על כך שיהיה מועסק אך אצל הנתבעת 1?).

לא שוכנענו כי תקופת העסקת התובע היא ברציפות או כי הובטח לו כך.