פסק דין בתיק תיק צבאי 71/12 - פסקדין

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי ז"י שניתן בתיק ז"י/175/12 (סא"ל נועה זומר - סגנית הנשיא ; סרן יבגני אדמובסקי - שופט ; סרן עדי עוגן - שופטת) בתאריך 09/07/12. ערעור ההגנה (חומרת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

1.                  המערער, טוראי ו.ק., הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של השחתת מתקן חשמל,לפי סעיף 53 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 ובעבירה של גניבה בנסיבות מיוחדות, לפי סעיפים 383 ו-384א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית הדין המחוזי הטיל על המערער שנים- עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע או עבירה שיש בה יסוד של שליחת יד ברכוש הזולת. המערער משיג על חומרת עונשו.

2.                  העובדות שבבסיס ההרשעה הובאו בגזר דינה של הערכאה קמא:

"כעולה מכתב האישום המתוקן ומן הפרטים הנוספים, בשלוש הזדמנויות שונות לפחות במהלך סופי שבוע בהם שהה בבסיס ..., ובעת ששירת שם כמכונאי, ניגש הנאשם אל ששה עמודי חשמל בבסיס, ופתח באמצעות מפתח ברגים את הברגים המחברים את כבלי הנחושת המשמשים להארקה (בין כבל אחד לארבע כבלים בכל עמוד חשמל). לאחר מכן, טיפס על עמודי החשמל, והסיר באמצעות מכשיר 'לדרמן' את מעטה הבידוד העוטף את הכבלים, חתך באמצעות 'קאטר' את הכבלים בין השנאים לבין פסי השוואת הפוטנציאלים, ירד מעמודי החשמל, ומשך את כבלי הנחושת תוך שהוא מסיר אותם מעמודי החשמל.

         כדי להתגבר על החשש מהתחשמלות בעת ביצוע העבירות, שתה הנאשם וודקה לפני כן.

         בסמוך לאחר מעשיו של הנאשם, דווח על תקלות שונות ברשת החשמל בבסיס, ונוצרה סכנה לפגיעה בציוד החשמל בבסיס. התיקונים שבוצעו בבסיס לעמודי החשמל הסתכמו בעלות כוללת של 29,232 ש"ח. מוסכם, כי עקב המעשים, נוצרה סכנת התחשמלות גבוהה מאוד למשרתים בבסיס, בשל האפשרות לסגירתו של מעגל חשמלי, באמצעות אדם המחבר מכשיר חשמלי לרשת שאיננה מוארקת.

            לאחר כל אחת מן ההזדמנויות, נטל הנאשם את כבלי הנחושת החשופים לחדרו, יצא עימם בימי ראשון בבוקר מתחומי הבסיס, ומכר אותם - כשהוא לבוש מדי צה"ל - בעיר העתיקה בבאר שבע, לאדם שזהותו אינה ידועה. באחת ההזדמנויות, מכר את כבלי הנחושת לחנות באיזור התעשייה באשדוד.

            בהזדמנות הראשונה בה גנב את הכבלים, מכר הנאשם כמות של כ-20 ק"ג נחושת במחיר של כ-17 ש"ח לק"ג. בעדותו בפנינו, מסר כי בכל אחת מן הפעמים, הרוויח כ-500-600 ש"ח. לדבריו, ביצע את המעשים 'כדי לעשות כסף זריז וזמין', שכן מצבו מבית באותה עת היה בכי רע".

3.      בפני בית הדין קמא הובאו נסיבותיו האישיות של המערער: אביו של המערער נפטר לפני שנים. המערער הוא אח בכור לחמישה אחים, מהם ארבעה קטינים. אחד מאחיו הסתבך בעבירות רכוש והוא מרצה עונש מאסר. אימו של המערער מתפרנסת בדוחק ומקבלת קצבת הבטחת הכנסה. בן זוגה השני, אביהם של שלושה מאחיו של המערער, אינו תומך בהם. המשפחה מתגוררת בשכונת מצוקה. המערער מסר כי לא זכה בעת שירותו לעזרה מספיקה מגורמי הצבא ובשל התמורה שקיבל כתוצאה ממעשי העבירה  לא נעדר באותה עת מן השירות. המערער צבר לחובתו הרשעות בבית הדין הצבאי בשל עבירות של היעדר מן השירות שלא ברשות ועבירות סמים.  הוא פוטר משירות באפריל 2012, עקב התנהגות רעה חמורה. מאז הוא עובד ומכלכל את משפחתו. המערער משמש דמות הורית לאחיו. בפני בית הדין קמא הביע המערער חרטה וציין כי היה מודע לסכנה שבטיפוס על עמודי חשמל, אך הוא לא ידע כי אחרים עלולים להיפגע ממעשיו.

4.      בית הדין המחוזי עמד על החומרה הרבה שבמעשיו של המערער, שניצל את הגישה שהייתה לו לעמודי החשמל ובאופן מתוכנן ומחושב עשה פעולות שגרמו לניתוק מערכת ההארקה. המערער גרם לנזק כספי גבוה, ויותר מכך- העמיד את כל המשרתים ביחידה בסכנת התחשמלות. הוא לא בחל, כשהוא לובש מדים, למכור את הכבלים לכל המרבה במחיר. המעשים נשנו שלוש פעמים ופסקו רק כשנתפס המערער. בית הדין ראה שלא ליתן משקל לטענה בדבר נושנות המעשים שבאה מצידו של המערער, שכן זמן קצר לאחר שהתגלו העבירות, החל המערער בהיעדרות ממושכת. הזמן שחלף מאז שהוגש כתב האישום נבע, בעיקרו, מבקשות דחייה שבאו מטעמו של המערער.

5.      בית הדין קמא ציין, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון, כי עבירות של גניבת מתכת הפכו למכת מדינה, שהנזק בצידן רב והן מחייבות ענישה מחמירה. להשקפת בית הדין "הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה" כשיקול לקביעת מתחם העונש ההולם, כקביעת סעיף 40ג לחוק העונשין  הוא רב חשיבות- "לערך השמירה על רכוש ותשתיות הציבור, בצד שמירה על חיי אדם, נלווים גם שיקולים צבאיים יחודיים, שעניינם מעילה באמון המפקדים ובתדמית הצבא, בעת שהנאשם מוכר את הכבלים הגנובים, לעין כל, בעודו לובש מדים". אין בטעם שהעלה המערער- התמיכה במשפחתו- כדי להצדיק עבירות חמורות ומסוכנות, בשלוש הזדמנויות שונות. בית הדין סקר פסיקה קודמת בעבירות דומות וקבע כי בראי מדיניות הענישה הנהוגה (כקבוע בסעיף 40ג לחוק) אין ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודה צבאית, כעתירת המערער בבית הדין המחוזי. מוסיף בית הדין קמא כי "אילולא נסיבותיו האישיות של הנאשם, והפגיעה הצפויה של העונש במשפחתו...היינו מחמירים עימו הרבה יותר. לטובתו, שקלנו גם את העובדה שבחר להודות באשמה וליטול אחריות על מעשיו והפנים את חומרתם...מצבו הכלכלי, בצד הרצון שלא להכביד עוד על משפחתו, בנסיבות המיוחדות הקיימות, בראי משך המאסר המוטל, הביא אותנו להימנע מגזירת עונשי קנס או פיצויים..". בית הדין המחוזי הטיל על המערער, כאמור, שנת מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה.

6.      המערער סבור כי בית הדין המחוזי החמיר עימו החמרה יתירה, ולא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות הקשות מאוד של המערער ולשיקולי השיקום. המערער סבור כי בית הדין קמא שגה כשקבע כי עניין לנו במכת מדינה. הקביעה לא נסמכה, כנדרש, על ראיות ולמעשה, התביעה עצמה, בטיעוניה בבית הדין קמא, עמדה על כך שמדובר במקרה ייחודי במסגרת הצבאית. המערער הדגיש כי הרקע למעשים הוא המצוקה הקשה מאוד מבית, כמפורט לעיל, שהחמירה עם גיוסו של המערער לשירות צבאי. הודגש כי מאז שפוטר משירות עובד המערער באופן סדיר, שעות רבות ומאפשר למשפחה להתקיים. אין לדעת מה יעלה בגורל אחיו אם יכלא לתקופה כה ארוכה. על כן, מבקש המערער "לגלות את מידת החסד והרחמים" ולהקל בעונשו.

7.      התביעה סבורה כי מידת העונש שנגזרה הולמת בנסיבות העניין- בשים לב להישנות המעשים, למידת הסיכון הכרוכה בהם ולפגיעה בתדמית הצבא כתוצאה מהתנהגותו של המערער (שהציע את מרכולתו הגנובה כשהוא לבוש מדים).

8.      יפה הגדיר בית הדין קמא את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, כמובא בפסקה 5 לעיל. שליחת יד ברכוש הציבור, תוך פגיעה בתשתיות ובמתקנים ציבוריים, הפכה לנפוצה מאוד ופגיעתה רעה. במקרה דנן, בצד היבטי הפגיעה ברכוש, גרם המערער לסיכון, לו ולרבים אחרים. מהיבט אחר, הובררו בבית הדין קמא הסיבות שהביאו את המערער לעבור את העבירה והן נעוצות במצבו הקשה ביותר מבית.

9.      בראי "מדיניות הענישה הנהוגה" עמדה הפסיקה, שוב ושוב, על נפוצותן של עבירות ממין זה ועל הצורך להעניש בגינן במידה מחמירה ומרתיעה (ראו   רע"פ 3372/08 אמסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.4.08); רע"פ 8708/08 אלסאנע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.09). בפסקי דין אלה ובפסקי דין נוספים (רע"פ 4635/08 בוקרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.8.08); רע"פ 694/08 רגבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.08) הוטלו עונשי מאסר בפועל שונים, לפי היקף העבירות, היקף הרכוש שנגנב או שניסו לגונבו ולאור עברם הפלילי של המעורבים.

10.  להשקפתנו, מתחם העונש ההולם לעבירות שעבר המערער, בשים לב לאמור לעיל, הוא בין שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל לשנת מאסר בפועל.