פסק דין בתיק תיק צבאי 1/13 - פסקדין

1.      המשיב הורשע על פי הודאתו בשני אישומים שעניינם שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, ועבירה של התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, הנגזרת מדרגתו, סמל, בעת ביצוע עבירות הסם.

2.      כעולה מכתב האישום ומפסק דינה של הערכאה קמא, הנאשם השתמש בסם מסוג "קנביס" בשתי הזדמנויות, האחת בחודש ספטמבר 2012 והשנייה בחודש דצמבר 2012 שעה ששני השימושים נעשו בתוככי יחידתו, בצוותא עם חיילים אחרים. בנוגע לשימוש המאוחר בסם, פורט כי המשיב הוא שהביא את הסם ליחידה, והוא שהכינו לשימוש המשותף עם החיילים האחרים.

3.      בית הדין קמא גזר למשיב שישים ימי מאסר בפועל, מאסר מותנה, חמישה חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה צבאי ואזרחי, וכן הורה על הורדת המשיב לדרגת טוראי.

4.      הערכאה קמא קבעה כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה נע להשקפתה בין חמישים לשמונים ימי מאסר. בית הדין שקל את עונשו של חייל אחר שהורשע רק באחד מפרטי האישום שיוחסו למשיב שעניינו שימוש משותף בסם ביחידה הצבאית, וציין כי יש ליצור: "פרופורציה מתאימה וסבירה בין השניים" בענישתם. בית הדין קמא שקל מחד כי המשיב משרת בתפקיד נהג משא שבמקרה אחד הכניס סם לתוככי היחידה, וכנימוקי קולה שקל את הודאתו של המשיב הבעת החרטה ואת שירותו הטוב והחיובי תקופה ממושכת. איזונם של שיקולים אלה הביא את בית הדין לגזור למשיב עונש "ברף התחתון" של מתחם הענישה ששירטט לגבי רכיב המאסר, אך להחמיר עימו במשך פסילת רישיונותיו בשל: "ההשפעה הפוטנציאלית שיכולה הייתה להיות לשימוש שאינו חד פעמי בסם על נהיגתו של הנאשם".

5.      התביעה הצבאית ערערה על קולת עונש המאסר הממשי שנגזר. לעמדתה נסיבות החומרה האופפות את השימוש בסם בתוככי יחידה צבאית, מבצעית, בצוותא עם חיילים אחרים בשתי הזדמנויות שונות, על פי רמת הענישה הנוהגת, מחייבות החמרה בעונשו. על פי הנטען מדובר ביחידה שמשימותיה יכול שיחייבו את הפעלת המשיב בנהיגה בכל עת, כך שהאפשרות, שאמנם לא התממשה, כי ינהג תחת השפעת סם, "לא נותרה בגדר אפשרות תיאורטית בלבד".

עוד הודגש כי המשיב הכניס בהזדמנות אחת את הסם לתוך היחידה, ואיפשר לאחרים לעשן עימו כך שהחטיא אחרים יחד עימו. נטען כי אין בנסיבות האישיות שצוינו בגזר הדין בכדי להצדיק הקלה כה רבה בעונש עד כדי קיבועו ברף התחתון של מתחם העונש שנקבע.

6.      בפתח הדיון הודיעונו הצדדים כי בינתיים ניתנו בפרשה פסקי דין נוספים, מהם בעניינו של מעורב נוסף שהיה שותף לשני מעשי השימוש בסם שבהם הורשע המשיב. מעורב זה נדון לחמישים ימי מאסר לריצוי בפועל ולארבעה חודשי פסילה, התובע מסר כי התביעה ראתה שלא לערער על פסק דין זה. 

7.      בעקבות הערותינו בדבר "רמת הענישה" שגובשה בפרשה בעקבות פסקי דין נוספים עליהם לא בא ערעור, באו הצדדים לכדי הסכמה אף באשר לגורלו של הערעור הנדון. הצדדים עתרו כי הערעור יתקבל, אך במובן זה שרכיב פסילת הרישיונות בפועל יועמד על שישה חודשי פסילת רנצ"א ומחצה, לריצוי בפועל.

הסכמה זו הולמת את מדרג הענישה שנקבע בפרשה, ועל כן ובשים לב לנסיבות המשיב, מצאנו לכבדה.

8.      תוצאת האמור היא שערעור התביעה מתקבל בזאת באופן שרכיב פסילת הרנצ"א יועמד על שישה חודשי פסילת רנצ"א ומחצה לריצוי בפועל, שמניינם מהמועד שקבעה הערכאה קמא. אין שינוי ביתרת רכיבי הענישה כפי שקבעה הערכאה קמא.

ניתן והודע היום, ‏ט' בשבט התשע"ג, ‏20 בינואר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

             ______________        ______________        ______________

                  המשנה לנשיא                         שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________             העתק           נאמן             למקור
                                                                                 סגן               סבטלנה     סוברנקו         
תאריך: ______________________              קצינת           בית                 הדין