פסק-דין בתיק תא"ק 47387-03-10

1.     התובע (להלן: " הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע (להלן: " הערב") על סך של 80,008 ש"ח. הערב ערב לחובה של חברת חוות דגי א.בר בע"מ (להלן: " החברה") כלפי הבנק. אין מחלוקת כי הוסכם עם הערב כי במקרה של מימוש ערבותו תוגבל חבותו ל - 37.5% מיתרת ההלוואה בצרוף ריבית, שכר טרחה והוצאות. אין גם מחלוקת כי הערב הוא ערב מוגן (ראו סעיף 2 לסיכומי הבנק).

2.     הבנק העמיד את חוב החברה לפירעון מיידי והגיש כנגדה תביעה וביום 21.7.08 ניתן כנגד החברה פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן. ביום 3.8.08 נפתח נגד החברה תיק הוצאה לפועל וביום 15.2.10 אישר כב' ראש ההוצאה לפועל, ענת דבי, כי מוצו כל ההליכים כנגד החברה וזאת לאחר שניתנה לערב האפשרות להגיב לבקשה.

3.     טענותיו העיקריות של הערב בבקשת הרשות להגן הן כי לא הודע לו על שהחייב אינו מקיים את התחייבויותיו, כפי המחויב בסעיף 26 (א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: " החוק"); טרם מוצו ההליכים נגד החברה ואף הוגשה בקשה לביטול ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל וכי החישובים הכספים שמסר הבנק אינם נכונים. הערב נחקר בדיון בחקירה נגדית והצדדים סיכמו בכתב.

דיון והכרעה

4.      הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו ( ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

5.     אשר לטענה כי לא נשלחה לערב הודעה על כך שהחייב (החברה) אינו מקיים את התחייבויותיו, הרי שהבנק טען בסיכומיו, וטענתו מתקבלת על ידי, כי הערב לא טען ולא הראה כלל כיצד פגע, אם בכלל, אי משלוח ההתראה הנ"ל בערב. מדובר בטענת קיזוז נזיקית, שאותה יש לטעון באופן מפורט ביותר בדרך שמפרטים כתב תביעה, ולהתייחס לנזק שנגרם בעקבותיה. על פי סעיף 26 (א) לחוק יש לפרט את הנזק שנגרם בגין מחדל הבנק וללא הפרוט אין מקום לקבל את הטענה.

6.     אשר לטענה, לגבי אישור מיצוי ההליכים, גם בכך צודק ב"כ הבנק כי אינני יושבת כערכאת ערעור על רשם הוצאה לפועל. ההחלטה של כבוד ראש ההוצאה לפועל דבי ענת, ניתנה ביום 15.2.10, דהיינו כשנה קודם למועד הדיון בבר"ל, ולכן החלטה זו הפכה לחלוטה ואין כל אפשרות לתקוף אותה במסגרת דיון זה. יש לציין כי מאז הדיון בבר"ל ועד למתן החלטה זו חלפו כארבעה חודשים וגם במהלכם לא הגיש לי הערב כל החלטה המבטלת את החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים. במהלך הדיון הוגש מש/3, שהוא תגובת הערב לבקשה למיצוי הליכים, אשר על פי האמור בה נסרקה למערכת ביום 13.1.11 והתצהיר בגינה נחתם ביום 25.3.10, אולם כאמור למרות חלוף הזמן מאז הדיון בבר"ל ועד לכתיבת החלטה זו לא הוגשה לי כל החלטה המבטלת את החלטת מיצוי ההליכים ולכן החלטה זו היא חלוטה ובית משפט זה מקבל אותה ככזו.

7.     אשר להכחשה של יתרת החוב הנטענת, הרי שמדובר בטענה שנטענה בעלמא כאשר כל שנאמר הוא "כל החישובים הכספיים שמסר הבנק בתביעתו אינם נכונים ואינם מקובלים על הערב ויש להיערך מולם בראיות הגנה כדבעי (כגון חוות דעת חשבונאית שעלותה מרובה)..." (סעיף 8 לסיכומי הערב). לפיכך צודק הבנק בטענתו כי הערב מצוי בהליך משפטי מול הבנק עוד מתחילת שנת 2008 ולו היו לו טענות של ממש כנגד הסכום הנתבע על ידי הבנק, ואשר נסמך על מסמכים בכתב המהווים רשומה מוסדית, כי אז היה ממציא זה מכבר חוות דעת חשבונאית לעניין הסכום. יש לציין כי הערב גם לא ביקש דחיית הדיון בבר"ל, על מנת להגיש חוות דעת חשבונאית.

8.     עוד טוען הערב כי לא היה מקום למיצוי הליכים בשעה שערבים נוספים (ברזילי ובר) הם בעלי יכולת ובעלי נכסים. גם טענה זו דינה להדחות משום שאין כל חובת מיצוי הליכים כנגד ערבים נוספים בטרם תוגש התביעה כנגד הערב המוגן.

9.     עוד טוען הערב כי נוספו לחוב בתביעה זו רכיבים נוספים כגון שכר טרחה והוצאות שלא היו בתיק הקודם. לענין זה טוען הבנק כי הוספת הוצאות אלה מותרת הן על פי חוק הערבות והן על פי סעיף 36 להסכם ההלוואה. לענין זה הערב טוען כי על הבנק היה להוסיף רק תחשיבי שכר טרחה והוצאות בגין התביעה הספציפית כנגד הערב המוגן ולא לכל הליך שבו הערב כלל לא היה צד (ראו סעיף 9 לסיכומי התשובה של הערב). גם טענה זו של הערב דינה להדחות. סעיף 36 להסכם הערבות (נספח א' לכתב התביעה) קובע כי הערב ערב כלפי הבנק לפרעון המלא והמדויק של ההלוואה וכי הסכום הנדרש יכלול את הקרן בצירוף הריבית, ריבית בשיעור המירבי, כל סכומי ההוצאות שיפסקו על ידי בית משפט מוסמך ו/או ראש ההוצאה לפועל וכן כל סכום נוסף שגבייתו תותר. מכאן שאין כל סימוכין לטענת הערב כי יש לתבוע הוצאות ושכר טרחה רק בגין הסכום שלו הוא ערב. נציין כי הוסכם עם התובע כי הוא ערב על 37.5% מסך הקרן בתוספת הריבית, שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו בכללן על כל התביעה.

10. אשר לטענת הערב כי לא הציעו לו לשלם את ההלוואה בהתאם לתנאיה המקוריים, הרי שהבנק מציין כי אילו היתה מועלית כיום הצעה ברוח זו, אין מניעה, כי בכפוף לתשלום הפיגורים וההוצאות המשפטיות, הערב ישוב לשלם את תשלומי ההלוואה הרגילים עד לסיומה. טענת הערב כי לא ניתנה לו הזדמנות להציע הצעה זאת הואיל ומייד הוגשה תביעה כנגדו ביחד עם החייב העיקרי אינה עומדת במבחן המציאות, כאשר התביעה כנגד החייב העיקרי הוגשה בשנת 2008 ומאז ועד היום היתה לערב ההזדמנות להציע לשלם את ההלוואה על פי תנאיה המקוריים (הצעה שעל פי סיכומי הבנק עומדת לו גם כיום בתנאים הכתובים בסיכומים), אולם לא הוכח שהצעה שכזו אכן הוצעה וסורבה על ידי הבנק.

סוף דבר

11. אני דוחה את בקשת הרשות להגן.

12. הערב ישלם לבנק את מלוא הסכום התביעה בצרוף "ריבית ערב", כמפורט בכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכן ישלם לבנק הוצאות בסך של 1,000 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח.

ניתן היום,  ה' אב תשע"א, 05 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.