פסק-דין בתיק תא"ק 42186-03-10 - פסקדין

בפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך-דין בגין טיפול משפטי שביצע התובע, עורך דין במקצועו, עבור הנתבע.

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, ובהחלטה מיום 11/10/10 ניתנה לנתבע, בהסכמת הצדדים, רשות להתגונן. תצהירו של הנתבע, התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, משמש כתב הגנה מטעמו, ותגובת התובע לבקשה למתן רשות להתגונן משמשת כתב תשובה מטעמו.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות והתצהירים, על נספחיהם, ולאחר הגשת סיכומים בכתב ( ראה פרוטוקול ישיבת יום 16/6/11 ).

רקע כללי

בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בכתב, לפיו, התובע ייצג את הנתבע, ביחד עם אחרים, בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, באדמות עין שרה שבאזור נהרייה (להלן: "ההסכם").

תמצית טיעוני התובע

בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, הגיש הנתבע באמצעות התובע תביעה לאכיפת הסכם, בבית המשפט המחוזי, ולאחר הליך משפטי נרחב אשר כלל דיונים רבים, צרוף תביעות וערעורים, התקבל פסק דין מיום 20.10.96, אשר קיבל את תביעת הנתבע. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, והתובע ייצג את הנתבע אף בהליכים אלו. הערעור התקבל בחלקו ולבסוף, בעקבות דיונים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 21.03.99, ולפיו, הנתבע, ביחד עם אחרים שיוצגו על ידי התובע, זכו לקבל במשותף חלקים ממגרשים 219,220,221 בחלקות 16 ו- 22, בגוש 18134, מאדמות עין שרה בנהרייה. לטענת התובע, במסגרת הסכם שכר הטרחה, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכ"ט השווה ל- 10% מערך המגרש שיקבל ביחד עם רעייתו, במסגרת התביעה לאכיפת הסכם המכר. בנוסף לכך, טוען התובע כי, הנתבע מסר לטיפולו המשפטי מספר עניינים נוספים, בגינם התחייב לשלם לו שכ"ט בסך של 10,000 ש"ח. בהמשך, פנה התובע, ביום 24/9/01 וביום 27/5/01, לנתבע, במכתבי דרישה לתשלום שכר הטרחה המגיע לו. הנתבע, מצידו, ביקש כי תשלום שכר הטרחה יידחה עד לקבלת החזקה במגרש בו זכה ומימושו בעסקת קומבינציה או במכירה, והתובע נענה לבקשתו של הנתבע והסכים להמתין עד למימוש הנכס. התובע אף מונה ביום 14.11.99 ככונס נכסים על המגרשים נשוא תיק זה, והגיש,  מתוקף כך, תביעה לפירוק שיתוף במגרשים, לצורך מימושם בבית משפט השלום בקריות, וביום 31.01.06 ניתן פסק דין בהסכמה, לפירוק השיתוף, וביום 05.02.06 ניתנה פסיקתא, המאשרת את הסכם הפשרה, לפיה, הנתבע יקבל חלק ממגרש מס' 219 (להלן: "המגרש"). ביום 01.02.06 פנה התובע לנתבע במכתב דרישה נוסף לתשלום שכר טרחתו אשר עמד על 10%, בתוספת מע"מ, מערך חלקו במגרש, בגין הטיפול בתביעה בבית המשפט המחוזי, וכן 5% נוספים בתוספת מע"מ בגין הטיפול בערעורים, וכן 10,000 ש"ח בגין שכר טרחה בטיפול השוטף בענייניו של הנתבע, אך הנתבע לא נענה לדרישה. התובע הסכים להמתין, לפנים משורת הדין, עד למימוש המגרש בפועל ומכירתו על ידי כונס הנכסים, כפי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום בקריות. לימים מונה כונס נכסים אחר למגרשים, וביום 09.02.10 הוא הגיש לבית המשפט בקשה לאישור מכירת המגרש, כולל חלקי הנתבע בו, לקבלן, תמורת סך של 3,750,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן הוגשה הצעה נוספת של קבלן אחר לרכישת המגרש תמורת סך של 4,640,000 כולל מע"מ, אך למרות כל אלה, הנתבע ממשיך להתחמק מתשלום שכר הטרחה המגיע לתובע. לטענת התובע, חלקו של הנתבע במגרש מס' 219 הוא 1/18 , ולכן, סכום שכר הטרחה הכולל המגיע לו, המאגד בתוכו את כל המרכיבים שפורטו לעיל, עומד על סך של 54,854 ש"ח ( אציין כי, בסעיף 36-37 לתצהירו, טוען התובע כי חלקו של הנתבע במגרש הנ"ל נמכר, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט, בסכום של 245,185 ש"ח, שהינו בשיעור 1/13 מסך כל התמורה, ולכן, שכ"ט המגיע לתובע, בשיעור של 15%, עומד של סך של 36,778 ש"ח ומע"מ, בנוסף לריבית והצמדה מיום הסכם המכירה ועד לתשלום בפועל. באשר לטענת ההתישינות, טוען התובע כי, עילת התביעה קמה עם מימוש המגרש, ע"י מכירה או בנייה, ולכן, התביעה לא התיישנה, מאחר ולא חלפו 7 שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה, כאשר אין לראות במועד כריתת הסכם שכ"ט או מועד הדרישה לתשלום שכ"ט, משנת 2001, מועד תחילת מרוץ ההתיישנות, משהסכימו הצדדים כי מועד התשלום יידחה עד למימוש המגרש, כאמור ( ראה סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של התובע ). התובע טוען כי ביום 5/2/06 ניתנה פסיקתה לחלוקת המגרש, והנתבע קיבל חלק ממגרש 119, ולכן, בכך מומש המגרש, וזה המועד למרוץ תקופת ההתיישנות ( סעיף 6 לתצהיר התובע ). התובע מכחיש את טענת הנתבע, לפיה, הנתבע ביקש ממנו, בשנת 2001, להפסיק את ייצוגו, ומוסיף כי הפסקת הייצוג אינה רלבנטית, שכן, גם במקרה זה מגיע לו שכ"ט, לפי ההסכם שבין הצדדים, ואין בהפסקת הייצוג כדי להשליךל לעניין זכותו זו או מועד מימושה ( סעיף 20 לתצהירו ).  

תמצית טיעוני הנתבע

הנתבע מאשר כי פנה לתובע, יחד עם אחרים, על מנת שזה ייצגם בתביעה לאכיפת הסכם מכר, וכי חתם על הסכם שכר הטרחה במסגרתו נקבע כי ישולמו לתובע שכ"ט בשיעור של 10% מסכום התביעה. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי, במסגרת ההסכם נקבע כי "במקרה של הפסקת הטיפול ו/או סיום הטיפול בפשרה, תוך 6 חודשים מהיום, ישולם האמור בסעיף א' לעיל וכן 50% מהאמור סעיף ב' לעיל". לטענת הנתבע, לאחר שלא היה מרוצה משירותיו המשפטיים של התובע, נשלח לתובע, ביום 09.12.99, על ידו ועל ידי אחרים, מכתב חריף, במסגרתו הועלו טענות קשות כנגד התובע, ובהן טענה כנגד הגשת בקשתו של התובע למינויו ככונס נכסים מטעמם על הקרקע נשוא התביעה, בחריגה מהרשאה, והודיעוהו כי " אנו משעים את סמכותך לייצג אותנו". ביום 19.12.99 נשלח לתובע מכתב נוסף מאת "ועד הרוכשים", אשר ייצג את התובע, במסגרתו נדרש התובע לדאוג לביטול מינויו ככונס נכסים, לאחר שפעל ללא הסכמתם וללא רשותם וחתם על הסכם עם קבלן, מבלי שיידע את הרוכשים על כך, תוך פגיעה באינטרסים שלהם. משנוכח הנתבע כי התובע אינו נעתר לפנייתם, הגיש ביום 10.12.99 בקשה לביטול מינויו של התובע ככונס נכסים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ומינויו של התובע ככונס נכסים בוטל. כן פנו הנתבע והאחרים לעו"ד שמעון רביב, על מנת שזה ייצגם בתביעה כספית נגד מוכרת הקרקע ואחרים, אך בסופו של יום נדחתה תביעתם מפאת מיצוי העילה ומפאת התיישנות, מאחר והתביעה לא הוגשה במועד המתאים, בתוך 7 שנים מיום היווצרות העילה, דבר אשר היה, לטענת הנתבע, באחריות התובע עת ייצג אותם. לגישת הנתבע, אי הגשת התביעה הכספית, כאמור, בטרם חלוף מועד ההתיישנות, מהווה רשלנות מצידו של התובע, ולפיכך, יש לקזז מכל סכום שמגיע לתובע, המוכחש כשלעצמו, את הסכום בו היו זוכים הנתבע ואחרים, אם התביעה הכספית הייתה מוגשת במועד המתאים. עוד נטען כי, התובע הגיש תביעתו זו לתשלום שכר טרחה בחלוף כ- 13 שנים מאז התגבשה העילה, ולאחר כ- 9 שנים מיום משלוח מכתב הדרישה מיום 27.05.01, בו צוין כי " התראה נוספת לא תשלח", ולפיכך, תביעתו התיישנה ויש לדחותה על הסף. הנתבע מכחיש כי ביקש לדחות את מועד תשלום שכר הטרחה עד למימוש זכויותיו במגרש, וטוען כי מאז שנות התשעים לא שוחח ולא פגש את התובע. לטענתו, מעולם לא הסמיך את ה"ועד" להודות בשמו או לשאת ולתת עם התובע בעניין שכר טרחתו. על דרך החילופין, טוען הנתבע כי, יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הרב בהגשתה, מאחר שבמשך שנים רבות התובע לא פנה לנתבע ולא דרש ממנו את שכר הטרחה הנטען, ועקב שיהוי זה השתנה מצבו של הנתבע לרעה, שעה שאין בידו כיום כל החומר הרלבנטי לשם הגנתו בתביעה זו. עוד טוען הנתבע כי, ככל שהתובע זכאי לשכר טרחה, המוכחש בפני עצמו, הרי ששיעורו אינו יכול לעלות על סך של 5% משווי המגרש, זאת בהתאם לסעיף הרלבנטי בהסכם שכר הטרחה המתייחס למקרה של הפסקת הטיפול או סיום הטיפול בפשרה תוך 6 חודשים מיום החתימה. עוד טוען הנתבע כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את שכרו של כונס הנכסים, עו"ד ריצ'ארד מן, שמונה לאחר ביטול מינויו של התובע, אשר מייצג את הנתבע בעניין מכירת הקרקע כיום, וכן את ההוצאות שנפסקו לנתבע במסגרת ההליכים בהם ייצג אותו התובע.

דיון והכרעה

בין התובע, עו"ד במקצועו, לבין הנתבע, נחתם, ביום 31/1/95, הסכם שכר טרחה ( נספח ב' לתצהיר התובע ), לפיו, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה תמורת ייצוגו על ידי התובע בהליך משפטי,של אכיפת הסכם מכר מקרקעין, לאחר שהנתבע ואחרים רכשו קרקע באדמות עין שרה, מארחת בשם ניגר אמסלם ( אציין כי בסעיף 13(ג) לתצהירו טוען התובע כי הסכם שכר הטרחה הנ"ל נחתם ביום 20/10/1995, והנתבע טען, בסעיף 2 לתצהירו, כי הסכם זה נחתם ביום 17/2/95 ). לפי סעיף 2 להסכם זה, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה כדלקמן:

" א. החלק היחסי המגיע בגין כל אגרה לבימ"ש או כל הוצאה אחרת, בתנאי ששולמה בפועל.

   ב. סכום השווה ל - 10% בתוספת מע"מ מכל סכום ו/או שווה ערך קרקע ו/או כל תמורה שיקבל 

       צד א' בגין או במקום הקרקע שרכש מאת גב' נייגר אמסלם אם בעקבות התביעה הנ"ל ואם 

       בדרך כלשהיא אחרת ".

   ג. במקרה של הפסקת הטיפול ו/או סיום הטיפול בפשרה תוך 6 חודשים מהיום, ישולם האמור 

      בסעיף א' לעיל וכן 50% מהאמור בסעיף ב' לעיל ".  

בממסגרת טיפולו בעניין הנ"ל, הגיש התובע, בשם הנתבע ואחרים, תביעות לאכיפת הסכם מכר, זאת בתיק אזרחי מס' 248/95 ( נספח א' לתצהיר התובע ). טוען הנתבע, בסעיפים 3-4 לתצהירו, כי התובע פנה אליו בדרישה בכתב, מיום 18/9/97, לשלם לו סך של 5,000 ש"ח על חשבון שכר הטרחה המוסכם, והודיע לנתבע, בפנייה הנ"ל, כי הוא אינו מעוניין לייצגו ואת האחרים בתביעה החדשה, וכי על הנתבע להופיע בעצמו לישיבת בית המשפט שנקבעה ליום 5/10/97. בעקבות הודעה זו של התובע החליטו הנתבע והאחרים, כך לטענת הנתבע, שלא להיזקק יותר לשירותיו של התובע, וביום 9/12/99 שלחו לו מכתב, בו הודיעוהו כי מינויו ככונס נכסים היה שלא לפי הרשאתם והסכמתם, וכי הם משעים את ייצוגם על ידו. עיינתי בפנייתו בכתב של התובע אל הנתבע והאחרים, מיום 18/9/97, ולא מצאתי בה מפריכה את טענתו של התובע, לפיה, הוא המשיך לייצג את הנתבע והאחרים בתביעה לאכיפת הסכם מכר, נשוא הסכם שכר הטרחה הנ"ל, ובהליך מימוש המגרשים, עד לפירוק השיתוף, כפי שיובהר בהמשך, שכן, מכתבו הנ"ל של התובע, מיום 18/9/07, נשלח לנתבע  לאחר שכבר ניתן פסק דין בתביעה לאכיפת הסכם המכר, נשוא הסכם שכר הטרחה, כאשר פסק דין זה ניתן ביום 20/10/06, ובכך יש לומר כי התובע השלים את טיפולו בעניין המשפטי שנמסר לטיפולו, ושלגביו נחתם הסכם שכר הטרחה נשוא התביעה שבפניי, בעוד שמכתבו הנ"ל מיום 18/9/97 התייחס לתביעה אחרת, שהינה תביעה כספית, אשר הוגשה אף היא בשם הנתבע ואחרים, אם כי לא הייתה חלק מהסכם שכר הטרחה נשוא התביעה כאן. המדובר בשני עניינים שונים ובשני הליכים נפרדים, ובשל כך הודיע התובע לנתבע, במכתבו הנ"ל, כי ללא הסדרת עניין שכר הטרחה לעניין התביעה האחרת וללא ייפוי כוח נפרד לכך, הוא לא יוכל להתייצב לדיון הקרוב בה. לראיה, התובע טרח לציין, במכתבו הנ"ל, כי הטיפול בתביעה לאכיפת הסכם מכר הסתיים, עם מתן פסק הדין מיום 20/10/96. הערה זו של התובע בגוף הפנייה הנ"ל תומכת במסקנה כי פנייה זו של התובע עניינה בקשה להסדרת הטיפול והייצוג בתביעה אחרת ונפרדת, כאשר היפוי כוח והסכם שכר הטרחה הנ"ל לא מתייחסים אליה כלל, ואין בהם כדי להסמיכו להופיע בשם הנתבע ויתר בתובעים שם. יתרה מזאת, הודעתם של הנתבע והאחרים לתובע, במכתבם מיום 9/12/99 ( נספח ג' לתצהיר הנתבע ), לפיה, הם משעים את ייצוגם על ידי התובע, אין בה כדי לפגום בזכותו של התובע לקבלת שכר הטרחה המוסכם בהסכם מיום 31/1/95, שכן, התובע ייצג את הנתבע בתביעה לאכיפת הסכם מכר,  עד למתן פסק דין בתביעה זו, ביום 20/10/96, ואף ייצגו בהליכי הערעור בבית משפט העליון, וכן בדיונים החוזרים בבית המשפט המחוזי, עד למתן פסק דין נוסף ביום 14/11/1999, ובכך קיים התובע את חלקו בהסכם שכר הטרחה, והתגבשה זכותו לקבל שכר טרחה, וקמה חובתו של הנתבע לקיים את התחייבותו לכך. זכותו של התובע לקבל מאת הנתבע שכר טרחה בשיעור של 10% משווי הקרקע שקיבל הנתבע בעקבות התביעה, התגבשה עם מתן פסק הדין בתביעה זו, שהעניק לנתבע חלק בקרקע הנ"ל, בעוד שאין להפסקת הייצוג של הנתבע ע"י התובע, לאחר מכן, כנטען ע"י הנתבע, כל השלכה ומשמעות לעניין זכותו זו של התובע. אעיר, לעניין זה, כי הנתבע לא הציג כל הסבר מניח את הדעת לכך שתגובתו של הנתבע לפנייתו של התובע הייתה ביום 9/12/99, בחלוף למעלה משנתיים מיום קבלת דרישת התובע לתשלום שכר טרחה ובקשתו כי יפנו אליו להסדרת הייצוג בתביעה הכספית החדשה, שהייתה עוד בשנת 1997.

כאמור, פסק הדין בתביעות של הנתבע והאחרים, לאכיפת הסכם מכר מקרקרעין, שהוגשו ע"י התובע, ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20/10/1996 ( נספח ג' לתצהיר התובע ). לפי פסק דין זה, התביעות נתקבלו. כן קבע כב' בית המשפט המחוזי כך: