פסק-דין בתיק תא"ק 11622-11-09 - פסקדין

תביעה לסילוק יד.

פתח דבר

1.         עיריית קריית אונו (להלן - העירייה) היא הבעלים של חלקה 360 בגוש 6490. החלקה משתרעת על שטח נרחב. על חלק מהשטח, בפינת הרחובות הגפן ושלמה המלך, נבנה מבנה המשמש מקווה טהרה (להלן - המקווה). הנתבעת - עמותה העוסקת בצדקה ובמתן שירותי דת - מחזיקה בחדרים שבמרתף הבניין אשר משמשים אותה כמשרדי העמותה. התביעה, אשר כוללת מידע חלקי ושגוי, כפי שנראה להלן, היא בעיקרה תביעה לפינוי הנתבעת מן המשרדים שבקומת המרתף של הבניין. תחילה, הוגשה התביעה גם נגד מר אברהם בדיחי, אך התביעה נגדו נדחתה על הסף על יסוד הצהרתו כי אין הוא טוען לזכויות כלשהן במקרקעין.

התביעה

2.         מר אברהם בדיחי עומד בראש הנתבעת (להלן - העמותה), ובעבר כהן כיו"ר המועצה הדתית בקרית אונו. ביום 18/6/1998, בשעה ששימש כראש המועצה הדתית ובתוקף תפקידו, חתם מר בדיחי עם העמותה, שבראשה עמד, על הסכם לפיו מותר לעמותה לעשות במקרקעין שימוש להפעלת מקווה טהרה. בחודש יוני 2004 פוזרה המועצה הדתית ובמקום מר בדיחי מונה מר יוסי כוכבי כיו"ר המועצה הדתית. מאז ועד להגשת התביעה - ביום 10/11/2009 - מסרבת הנתבעת לפנות את החדרים המשמשים אותה כמשרדים, ולהחזירם לשימוש העירייה. הנתבעת עושה במקרקעין שימוש ללא זכות שבדין וללא רשות או הסכמה של העירייה. הנתבעת מסיגה את גבול העירייה ועל כן מבוקש לפנותה ממקרקעי העירייה.

ההגנה

3.         העירייה מתאנה לעמותה שלא כדין. שורשי התנהלותה הנפסדת של העירייה בשנאה אישית שרוחש ראש העיר, מר יוסי נשרי, למר אברהם בדיחי. המשרדים נושא התובענה, משמשים את הנתבעת למעלה מעשר שנים, והם רכושה של הנתבעת אשר שילמה במיטב כספה עבור הקמתם, בידיעת התובעת ובהסכמתה. מקווה הטהרה אינו מוחזק על ידי העמותה כי אם על ידי המועצה הדתית. העמותה מחזיקה במשרדים כדין, מכוח הסכם שנכרת בינה ובין המועצה הדתית, ואושר על ידי העירייה. להלן השתלשלות האירועים:

(1)        ביום 16/10/1994 התקיימה ישיבה של המועצה הדתית בעניין המקווה, בישיבה השתתפו 8 מחברי המועצה. בסיום הישיבה אישרה המועצה הדתית השתתפות של העמותה הנתבעת בעלות של 120,000 ש"ח בבניית המרתף " תוך מתן זכות שימוש בלעדית במרתף ולנהוג בו מנהג בעלות" (פרוטוקול הישיבה, נספח ד' לבקשת רשות להגן, עמ' 6); הנתבעת נשאה בעלות של 120,000 ש"ח ממקורותיה לצורך הקמת המרתף.

(2)        ביום 18/6/1998 נכרת הסכם בין העירייה ובין המועצה הדתית קריית אונו. על פי ההסכם מעניקה העירייה למועצה הדתית מעמד של בר רשות בחלק המגרש עליו בנתה המועצה הדתית את המקווה, ובמקווה עצמו. על פי סע' 12 לחוזה זה, אסור למועצה הדתית להעביר לאחר זכויות כלשהן במבנה " אולם, בר הרשות יהא רשאי לשתף בחלק מהמקווה את עמותת שר"ד, שהיא עמותה שליד המועצה הדתית והעירייה נותנת בזאת מראש את הסכמתה לכך". (נספח ה לבר"ל).

(3)        ביום 8/3/2000 נכרת חוזה חכירה בין העירייה ובין המועצה הדתית (להלן - חוזה החכירה). על פי המבוא לחוזה החכירה, נועד החוזה לעגן את היחסים בין העירייה ובין המועצה הדתית בעניין המקווה ובעניין האולם המצוי בקומת המרתף " בחוזה חכירה מסודר", לתקופה של 24 שנים ו-11 חודשים מיום 19/10/1999. סע' 8 לחוזה החכירה אוסר על המועצה הדתית העברת זכויות לאחר " למעט מתן חכירת משנה לעמותת שר"ד, שהיא עמותה שליד המועצה הדתית...". (נספח ו' לבר"ל).

(4)        ביום 12/6/2000 נכרת חוזה חכירת משנה בין המועצה הדתית ובין העמותה (להלן - חוזה חכירת המשנה). חוזה חכירת המשנה מתייחס, לכאורה, למקווה ולאולם שבמרתף, ולמגרש הסמוך למבנה, הלוא הם נכס המקרקעין שהוחכר למועצה הדתית בהסכם החכירה דלעיל. תקופת החכירה, על פי חוזה חכירת המשנה, 24 שנים מיום 19/10/1999. (נספח ז' לבר"ל).

(5)        קודם לחתימת הסכם החכירה, והסכם חכירת משנה, ביום 17/10/1999 התקיימה ישיבה של ועדת הקצבות של העיריה ובה הוחלט לאשר חוזי חכירה עם המועצה הדתית (בהתייחס ל-2 מקוואות וכ-18 בתי כנסת!), ועם האגודה למען הקשיש. (פרוטוקול הישיבה מצורף כנספח ח' לבר"ל). ביום 19/10/1999 אישרה מועצת העיר את החלטת ועדת ההקצבות מיום 17/10/1999 (פרוטוקול הישיבה מצורף כנספח ט' לבר"ל). בישיבת ועדת ההקצבות ובישיבת מועמת העיר השתתפו מר יוסי נשרי, ועו"ד אברהם לנדשטיין, ב"כ הנתבעת, שהיו שניהם חבר ועדת ההקצבות וחברי מועצת העיר.

4.         הנה כי כן, הנתבעת מחזיקה כדין במשרדים נושא התביעה, מכוח הסכם חכירת משנה שנכרת בינה ובין המועצה הדתית, אשר היא חוכרת המבנה והמשרדים על פי הסכם החכירה בינה ובין העירייה. כמו כן, הואיל והנתבעת השקיעה 120,000 ש"ח בהקמת המרתף הרי שפינויה הימנו הוא עשיית עושר ולא במשפט על ידי התובעת.

ראיות הצדדים

5.         מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר עזרא משען, מנהל מח' נכסים אצל התובעת. לתצהירו מצרף מר משען את ההסכמים שצורפו לבר"ל. מר משען מוסיף וטוען בתצהירו כי למיטב ידיעתו ההסכמים לא אושרו על ידי מועצת העיר ולא על ידי שר הפנים. לבקשת התובעת הותר לה לצרף לראיותיה מסמך שלא צורף לתצהיר העדות הראשית. מדובר במכתב של מר יוסף ברון, סגן הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים, מיום 5/11/2001. המכתב מתייחס לבקשת אישור של עיריית קריית אונו בהתייחס לחוזי חכירה שונים ובהם החוזים הרלוונטיים לתיק זה, וקובע כי לא ניתן לאשר את חוזי החכירה עם המועצה הדתית עבור צד ג'.

6.         הנתבעת מסתמכת על תצהירו של מר בדיחי אשר צורף לבר"ל, ועל תצהיר משלים שהוגש מטעמו. בתצהיר המשלים מפנה מר בדיחי למכתב הפנייה של מנכ"ל העיריה למשרד הפנים, מיום 27/8/2001, ובו נאמר כי חוזי החכירה אושרו במליאת מועצת העיר. כמו כן, מצרף מר בדיחי את מכתבו של ראש העיר מיום 2/7/2002, מר דרור בירנבאום, בו חוזר ראש העיר על הבקשה לאשר את החוזים כמות שהם, מנימוקים המפורטים במכתב.

7.         בדיון שהתקיים ביום 16/9/2010 הסכימו הצדדים כי העובדות אינן שנויות במחלוקת והן עולות מתצהירי העדות הראשית ומן המסמכים הנלווים. לבקשתם, נשמעו סיכומים בעל פה על אתר. בסיום הדיון ניתנה שהות לצדדים לבדוק אפשרות לסלק את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, ומשהדבר לא עלה יפה אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

דיון

8.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לדחות את התביעה.