פסק-דין בתיק תא"מ 9798-02-10 - פסקדין

כתב התביעה 

זוהי תביעה שהגיש התובע (להלן " הבנק") נגד הנתבע, בהיותו ערב מוגן.

על פי כתב התביעה, הנתבע חתם ביום 5.7.2007 על ערבות להחזרת הלוואה בסך של 50,000 ש"ח שנטלה החייבת - גב' ראניה רדא (להלן " החייבת") מן הבנק (להלן " כתב הערבות") וכן על "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" (להלן " דף גילוי המידע").

החייבת פיגרה בתשלומי ההלוואה וביום 2.10.2008 הגיש נגדה הבנק תביעה כספית (תא"ק 495-10-08). תביעה זו התקבלה ובעקבותיה נפתח נגד החייבת תיק הוצאה לפועל (מס' 05-02858-08-0). ביום 3.9.2009 ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל אישור על מיצוי ההליכים נגד החייבת, וזאת בהעדר תגובה מטעם הנתבע. ביום 5.11.2009, שלח ב"כ הבנק מכתב לנתבע, בו הודע לו על אישור מיצוי ההליכים נגד החייבת והוא נדרש לשלם את יתרת החוב. ביום 7.3.2010 ומשלא שולם החוב, הוגשה התביעה דנן, כאשר נכון למועד זה עמדה יתרת ההלוואה לה ערב הנתבע, כולל פיגורים, על סך של 58,051 ש"ח.     

טענות הנתבע

טענת ההגנה המועלית על ידי הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר שתמך בה, המהווה כתב הגנה, הינה שהבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו באופן אשר גרם לנתבע להתקשר בחוזה הערבות עקב טעות שמקורה בהטעיה ובתרמית, הן מצד הבנק והן מצד החייבת ובעלה - אסעד רדא (להלן " אסעד").

לטענת הנתבע, שהינו רופא במקצועו, במקביל לעבודתו כרופא בבית החולים זיו הוא עבד גם במרכז הרפואי במג'דל שמס, כרופא וכמנהל המרכז הרפואי. בחודש יוני 2007 או בסמוך לכך, פנה אסעד לנתבע וביקש ממנו לחתום עבורו על ערבות להלוואה שהוא מבקש ליטול מן הבנק. הנתבע הכיר את אסעד דרך אדם בשם חוסין רדא - בן דודו של אסעד (להלן " חוסין"), שבאותו זמן עבד כנהג אמבולנס במרכז הרפואי האמור.

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא הכיר את החייבת ומי שפנה אליו היה בעלה אסעד, שאמר שהוא מבקש לקחת הלוואה בסך של 50,000 ש"ח לצורך עבודות שיפוצים.

הנתבע בירר עם אסעד ועם חוסיין אודות מצבו הכלכלי של אסעד ונמסר לו כי הוא "מסודר", עובד בהסעות ומצבו הכלכלי טוב. הדברים נאמרו גם בסמוך לפני כניסתו של הנתבע לסניף הבנק לצורך החתימה על הערבות, וזאת בפגישה שנערכה במרכז הרפואי, אשר ממוקם ליד סניף הבנק, בה נכחו אסעד, חוסיין, ואדם נוסף בשם פואד אלוואלי, שגם הוא עבד כנהג אמבולנס. באותה פגישה אמר אסעד כי הוא מבקש שהנתבע יערוב לו להלוואה לצורך עבודות שיפוצים וכי אין לו בעיות כלכליות והוא עובד ומשתכר יפה.

לאחר אותה שיחה, נכנס הנתבע לסניף הבנק ביחד עם אסעד. פקיד הבנק אמר לנתבע כי ההלוואה בסך של 50,000 ש"ח ניתנת לאסעד למטרת עבודות שיפוצים, שהוא עובד, משתכר יפה ושאין לו בעיות כלכליות. מעבר לכך הפקיד לא הסביר דבר לנתבע. הנתבע נתן אמון בפקיד וחתם על המסמכים בידיעה שאלו הם הפרטים, כשלא נמסר לו העתק של כתב הערבות.

לטענת הנתבע, כשנה לאחר שחתם על הערבות התקשרו אליו מהבנק והודיעו לו שיש פיגורים בהחזר ההלוואה. הנתבע דיבר עם אסעד וזה אמר כי ידאג לסילוק הפיגורים ולתשלום ההחזרים חודשיים. לאחר תקופה מסוימת, קיבל הנתבע מכתב מב"כ הבנק, שם נמסר לו כי עדיין יש פיגורים בתשלומי ההלוואה. הנתבע שוחח עם אסעד ועם חוסיין ודרש מאסעד בתוקף לכבד את החזרי ההלוואה. רק אז, לאחר יותר משנה וחצי ממועד נטילת ההלוואה, אמר אסעד לנתבע כי ידבר עם אשתו - החייבת על מנת שתסדר את העניין ואז לראשונה נודע לנתבע כי מי שנטל את ההלוואה היתה החייבת ולא אסעד וכי הוא הוטעה על ידי אסעד ועל ידי פקיד הבנק.

הנתבע טוען  כי הוא פנה מספר פעמים לבנק ונמסר לו שהתיק בטיפול עורך-דין ובמשך הזמן הנתבע חשב לתומו שהחוב משולם על ידי אסעד או אשתו החייבת. הנתבע מעולם לא ידע כי מתנהל תיק הוצאה לפועל נגד החייבת, אלא רק כשהומצא לו כתב התביעה בחודש בפרואר 2010 והוא לא נדרש להגיב לבקשה לאישור מיצוי ההליכים נגד החייבת.

הנתבע טוען כי רק לאחר שקיבל את כתב התביעה ועיין בהעתק כתב הערבות, נודע לו לראשונה כי מטרת ההלוואה הייתה למעשה כיסוי חוב בחשבון הבנק של אסעד, דבר שלא נאמר ולא הוסבר לו על ידי פקיד הבנק. הנתבע לא ראה את הרישום בכתב הערבות ולפיו ההלוואה תשמש לכיסוי חוב קיים של אסעד ולטענתו, קרוב לוודאי שרישום זה נעשה לאחר שהוא חתם על כתב הערבות ויצא מסניף הבנק. בנוסף לכך, בדף גילוי המידע לא נרשם כי פקיד הבנק גילה לנתבע שמדובר בהלוואה ניתנת לכיסוי חוב קיים. לטענת הנתבע, מדובר בהטעיה הגובלת במעשה תרמית, כאשר פקיד הבנק שיתף פעולה עם אסעד והציג לנתבע מצג כוזב ועל כן, יש להורות על ביטול הערבות.

תצהירי הצדדים

עד התביעה הוא אברהים מועתז - סגן מנהל מחלקה אישית וכללית בסניף מג'דל שמס, אשר בפניו חתם הנתבע על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע (להלן " פקיד הבנק").

פקיד הבנק מכחיש בתצהירו את טענות הנתבע כי הטעה אותו, או רימה אותו, או שיתף פעולה עם אסעד, והוא טוען כי מדובר בטענות חסרות כל בסיס במציאות.

לטענת פקיד הבנק, הנתבע נכנס לסניף הבנק ביום החתימה על ההלוואה, כשהוא מלווה בחייבת ובאסעד בעלה. פקיד הבנק הסביר לנתבע באופן מפורט את מהות ההלוואה וכן את ההשלכות שיחולו עליו אם החייבת לא תעמוד בתשלומי ההלוואה. לאחר שהנתבע חתם על טפסי ההלוואה, הוא קיבל לידיו עותק מהם וזאת לאחר שהטופס מולא כנדרש בפניו ונחתם בהתאם.

הנתבע ידע גם ידע על מטרת ההלוואה, והוא חתם לצד (וכמעט על) סעיף 2 להסכם ההלוואה, שכותרתו "מטרת ההלוואה", שם נרשם בכתב יד "כיסוי חוב בבנק בחשבון בעלה". הנתבע הינו דוקטור מכובד בן 51 ונוכח ציון מפורש בכתב הערבות בדבר מטרת ההלוואה, וחתימתו של הנתבע לצד סעיף זה, יש לתמוה על טענתו בדבר הטעיה. הנתבע גם חתם בדף גילוי המידע על הצהרה ולפיה ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה הערבות ובדף המידע לפני שחתם עליהם והוא ידע גם ידע על מיהות הלווה ועל מטרת ההלוואה.

עוד טוען פקיד הבנק כי הנתבע התעלם מדרישות תשלום שנשלחו אליו, לרבות ממכתב ב"כ הבנק מיום 5.11.2009, אותו מודה הנתבע שקיבל. הנתבע אף אישר בתצהירו כי הוא קיבל פניות טלפוניות מהבנק, ובמקום לגשת לבנק ולבדוק את מצב הדברים ביחס להלוואה, הוא סמך על אסעד שאמר לו שידאג לסלק את הפיגורים. לנתבע נשלחו מכתבים בחודש מאי ובחודש יולי 2008, אך הוא בחר להתעלם מהם ולא טען שלא ערב לחובות החייבת. גם לאחר הגשת התביעה נגד החייבת, נשלח לנתבע, בהיותו ערב מוגן, מכתב הצטרפות לתביעה, אך הוא לא טרח לפנות לבנק ולטעון שאיננו ערב לחייבת. אישור מיצוי ההליכים נגד החייבת ניתן לאחר שהנתבע לא הגיב לבקשה שנמסרה לו בהדבקה על דלת ביתו. בעניין זה הגיש הבנק גם את תצהירו של פקיד המסירה.